זהו הספר הכי יפה שתקנו השנה, וכדאי לכן להזדרז

זהו סיפור על ילד קטן שגדל בחולון להורים שעלו מקזבלנקה והלך לבית הספר עם שני תיקים. תיק אחד נועד לספרים ומחברות, ותיק שני: לחלומות. התיק הזה כלל דפים וצבעים, אבל אף אחד לא האמין לילד שאמר בגיל 10: "יום אחד אני אעבוד אצל איב סן לורן". ובסוף, אלבר אלבז חלם וגם הגשים, והרבה יותר מחלום אחד.

>> ז'ה טם לנצח: המראות הבלתי נשכחים של רונית אלקבץ ז"ל

אם אלבז היה בחיים היום, הוא בוודאי היה נרגש עד דמעות מתערוכת המחווה שאצרה בכישרון רב יערה קידר, ומוצגת בחודשים האחרונים במוזיאון העיצוב חולון תחת השם "אלבר אלבז – מפעל החלומות". כל חללי המוזיאון מוקדשים למסלול שעשה מעצב העל, כאשר המסדרון ההיקפי במוזיאון מזמין לתחנות המרכזיות של חייו, כולל דגמי קוטור שעיצב, חומרי ארכיון נדירים, חפצים אישיים וצילומים שמעולם לא נחשפו. אלבז היה מתרגש לא פחות מספר התערוכה המשגע שמשיקים בימים אלה במוזיאון במהדורה מוגבלת.

ספר התערוכה "אלבר אלבז ומפעל החלומות" במוזיאון העיצוב חולון | צילום: יח"צ

ספר התערוכה "אלבר אלבז ומפעל החלומות" במוזיאון העיצוב חולון | צילום: יח"צ

הספר אוצר בתוכו את סיפורו של אלבר אלבז אגדת האופנה ומעצב העל הישראלי המצליח בעולם, וחוגג את יצירתו של אלבר על פני כל אוצרות התערוכה במלואה – מאיורי האופנה הראשונים שיצר בילדותו ועד טקסטים וציטוטים מרגשים שנאספו לאורך חייו. כל אלה מתפרשים על פני 220 עמודי צבע מרהיבים בכריכה קשה (200 ש"ח, ניתן לרכוש באתר מוזיאון העיצוב חולון ובקופת המוזיאון).

>> "בישראל אין תרבות לבוש": ציפי פינס בשיתוף פעולה אופנתי

תקציר קורותיו של אלבז – ההיילייטס: בגיל 37 הוא הגשים את החלום הנכסף והתקבל לעבוד אצל סן לורן. עם פרישתו של סן לורן ממפעל חייו, אלבז יועד לקחת את המושכות ולהפוך למעצב הראשי של בית האופנה הפריזאי המפורסם. החלום נתקל במכשול כאשר חברת גוצ'י רכשה את סן לורן, ואחרי שלוש עונות אלבז מצא את עצמו בחוץ. אבל בזמן שדלת אחת נסגרה, נפתחו הרבה חלונות והרבה חלומות חדשים.

לימים אלבז מונה למעצב הראשי של בית האופנה "לנוון" והפך לאחד המעצבים הנחשבים והמוערכים בתעשיית האופנה העולמית. בדרך הוא כבש עוד ועוד פסגות והפך למושא הערצתן של הכוכבות הגדולות בעולם. מריל סטריפ שלבשה שמלה שלו לטקס האוסקר, אמרה עליו: "אלבר אלבז הוא משורר. כשאני לובשת שמלה שלו, אני מרגישה כמו גרסה יותר טובה של עצמי". סטריפ היא לא היחידה שהלכה שבי אחריו. רשימת הלקוחות המפורסמות שלו היא ארוכה מאוד, ביניהן אפשר למצוא שמות כמו קים קרדשיאן, ניקול קידמן, ביונסה, ג'ניפר לופז, היילי ביבר, סלינה גומז, אמה סטון, שרה ג'סיקה פרקר, נטלי פורטמן, שרליז ת'רון, סנדרה בולוק, עורכת "ווג" אנה וינטור ועוד.

תערוכת "אלבר אלבז – מפעל החלומות". אוצרת: יערה קידר, מוזיאון העיצוב חולון | צילום: אלעד שריג

עיצוב החלל נוצר בהשראת חלונות הראווה שיצר אלבז לאורך השנים לבית לנוון, בית האופנה שעמד בראשו במשך 14 שנה והיווה את התחנה הכי משמעותית בקריירה שלו, תוך חלוקה למקומות שעיצבו את מסלול חייו: העיר חולון בה גדל, פריז שהייתה תחנה מכוננת בחייו מאז שהגיע אליה בשנת 1997 ונבחר להוביל את בית האופנה גי לרוש, דרך הכניסה לנעליו של איב סן לורן האגדי ואחר כך ההצטרפות לבית לנוון. עוד בלוח חייו של אלבז: ניו יורק שקסמה לו בגלל הספורטיביות שייצגה, וטנג'יר שבמרוקו, עיר הולדתה של אמו ששווקי הבדים הצבעוניים שלה הילכו עליו קסם. בגלריה העליונה של המוזיאון ניתן לראות עיבוד מחודש ומרהיב לתצוגת המחווה שערכו 46 מעצבי על ביוזמת אלכס קו, בן זוגו של אלבז בעשרים השנה האחרונות, בשיתוף עם AZ FACTORY, המותג העצמאי שהשיק אלבז בינואר 2021, שלושה חודשים לפני נפטר מקורונה. הוא הלך לעולמו באפריל 2021, חודש לפני יום הולדתו ה-60, ובאוקטובר האחרון התגייסו לטובת המחווה גדולי המעצבים ובתי האופנה בעולם, בהם דיור, גוצ'י, לואי ויטון, פנדי, ורסצ'ה, ארמני, ראלף לורן ועוד.

>> הדוגמנית ניבר מדר: "חוויתי רגעי קיצון שכללו השפלות, חרדה והטרדות מיניות"

אפשר לומר שאלבז הוא אחד מיחידי הסגולה שהפכו לאגדה עוד בחייהם, ולא יהיה מופרך לקבוע שהעשייה שלו שינתה את הגישה של עולם האופנה. האיש שאמר "אם זה לא אכיל – זה לא אוכל, ואם זה לא לביש – זו לא אופנה", שאף לחבק ולהעניק אהבה דרך הבגדים שלו. בעוד שלא מעט מעצבים ראו את גוף האישה כקולב להגשמת מאוויהם האופנתיים, אלבז נתן כבוד לנשים על שלל מבני גופן. האהבה הייתה הלב הפועם של עשייתו, הוא שאף לחבר את הרגש אל הבגד והתאים ברגישות את האופנה ללובשת אותה – ולא רק בהיבט של מידותיה – אלא גם בהתאם לאורח חייה. בנוסף, הוא הקדיש מחשבה לקיימות ולאיכות הסביבה, וחיפש כל הזמן אחר השילוב בין קוטור ועשייה מסורתית לבין טכנולוגיות מתקדמות.

שמלת הזהב של מריל סטריפ בתערוכת "אלבר אלבז – מפעל החלומות". אוצרת: יערה קידר, מוזיאון העיצוב חולון | צילום: אלעד שריג

מריל סטריפ בשמלת האוסקר של אלבר אלבז ללנוון, 2017 | צילום: GettyImages

שלי ורטהיים, חוקרת אופנה ואוצרת תערוכות (אצרה בין השאר את תערוכתו של הצלם האגדי גי בורדן), הייתה המורה של אלבז בשנה ב' בשנקר, ושימשה כיועצת בתהליך יצירת התערוכה. "כבר בפגישה הראשונה שלנו ראיתי שמולי יש אדם מיוחד", היא משחזרת את סיפור ההיכרות שלה ושל אלבז, "שנה אחרי עברתי ללונדון, בה אני חיה כבר 37 שנה, ואלבר נסע לחפש את מזלו בניו יורק עם 300 דולר ומזוודה מלאה בחלומות. הקשר העמוק בינינו נמשך 40 שנה. הגבולות של עבודה ומשפחה וחברות התמוססו. כשעובדים עם אלבר, לא צריכים הגדרה, כי לעבוד לצידו זו מתנה. עבדתי לצידו עד מותו, ולמרות שדיברנו כל יום בטלפון, אני מרגישה שלא הספקנו להגיד הכל ואני צריכה עוד".

>> דוגמן העבר הלוהט ובתו הדוגמנית העולה בקמפיין מרגש לאתא

מה היה הדבר הכי מיוחד בו?
"הוא היה טוטאלי, גם מבחינה אנושית וגם מבחינת הכישרון. אני זוכרת כל מיני דברים קטנים שמעידים על האדם שהוא היה. למשל, הוא התרשם שאחד הסטודנטים שעבדו לצידו, אינו במיטבו. הוא הבין שאין לו חימום בבית, ומיד ביקש לדאוג לו לתנור. או למשל, הוא היה נוהג לשלוח למעצבים פרחים לפני תצוגה עם ברכה מאויירת שצייר. היינו גם נוסעים הרבה לבתי יתומים ברחבי העולם, והוא היה מביא לילדים מתנות, משחקים ואוכל. הוא גם נהג להכין שמלות כלה לכאלה שידן לא הייתה משגת. הייתה בו חמלה גדולה. כשחליתי בסרטן ועברתי טיפולים כימותרפיים, הוא התעקש לבוא להחזיק לי את היד".

היית לצידו גם ביום בו החליטו לפתע בלנוון להראות לו את הדרך החוצה?
"כן, זה היה טראומטי. גם לכל מי שהכיר אותו זה היה שוק נוראי. הוא קיבל מכתב פיטורים בשמונה בבוקר, לא נתנו לו אפילו להיכנס לסטודיו ושלחו לו את כל הציוד שלו. הוא סיפר לי שבאותם ימים, הוא התהלך ברחוב ולא ידע אם זה גשם שיורד על פניו או שאלה הדמעות שלו. אבל הוא קם מזה, נפגש עם אנשים בעולם ופתח את כל הדלתות האפשריות. היו מקומות שהלהיבו אותו, כמו עמק הסיליקון שם פגש את העתיד. האיש שלא היה לו רישיון נהיגה ושלא היה טכנולוגי, שלכל היותר ידע לשלוח ווטסאפ, רצה להכניס טכנולוגיה לאופנה".

תערוכת "אלבר אלבז – מפעל החלומות". אוצרת: יערה קידר, מוזיאון העיצוב חולון | צילום: אלעד שריג

איך נראו השבועות האחרונים לחייו?
"ראיתי אותו בפעם האחרונה בפברואר 2020, בראשית הקורונה, הייתי אצלו בפריז. היו שמועות על מגפה בסין והוא היה בלחץ. אמרתי לו שזה יעלם מהר, אבל הוא היה נחוש שתהיה טרגדיה עולמית. הוא שם מסכה כפולה וכפפות, התקין בסטודיו מסכי הפרדה שקופים, שמר על עצמו ברמה שקשה להסביר. אחרי שחזרתי ללונדון, דיברנו כל יום בטלפון, ואז שלושה ימים הוא לא ענה לי. כשהוא ענה, הוא אמר שהוא בבית חולים ונדבר יותר מאוחר. הוא מת שבועיים או שלושה לאחר מכן מקורונה. זה משהו שאני רוצה למחוק מהזיכרון".

מה היה האתגר הכי גדול שלך בתהליך העבודה על התערוכה?
"להראות את העוצמה שלו כבן אדם, ואת הכישרון האינסופי שלו בחשיבה וביצירה. לדבר על המורשת של מי ששם את הנשמה בתוך העיצובים, כדי לזכור אותו ולהזכיר לאחרים".

"אלבר אלבז – מפעל החלומות", מוזיאון העיצוב חולון, עד 25 בפברואר (כולל שבתות)