אוולין הגואל: "מרים לי כשאישה אחרת מסתכלת על הגבר שלי"

לא חולף כמעט יום אחד מבלי שליליאן אסייג מקבלת בקשות מחיילים וקצינים, כולל בכירים, בסדיר ובמילואים, לברכה אישית מוקלטת ממנה. היא לעולם לא תגיד לא. אישה טובה היא ליליאן, מאוד טובה. היא מצלמת להם סרטונים אישיים ומברכת אותם במבטא המרוקאי אסלי שלה, מתבלת עברית וערבית עם הרבה אמפתיה וצחוקים. אפילו את יחיא סינוואר, שנוא נפשה, היא בירכה בערבית, מחתה על כך שהוא לא היה בבית כשבאו אליו חיילים לביקור. "הם באו רק להגיד שלום", היא נזפה בו, וסיימה בתקווה ש"בפעם הבאה בעזרת השם תפגשו".

>> הסיבה האמיתית (והשוביניסטית) לכך שכולם בטירוף על נועה קירל

צחוק צחוק, אבל את אוולין הגואל המגלמת את ליליאן, אשתו של פרוספר (שלום אסייג) ב"שנות התשעים", (העונה חדשה משודרת בימי ראשון ברשת 13 אחרי החדשות), שום דבר היום לא באמת מצחיק. גם עולמה שלה התהפך לגמרי בשבעה באוקטובר, שלוות חייה הופרה והיא לא יכולה להסתכל על הכל מהצד כצופה מרוחקת. הדברים בוערים בה, היא חיה את תחושת ההפסד וההחמצה והכאב בנשמתה עצום. "עד המלחמה זו הייתה אוולין אחת ועכשיו זו אוולין אחרת. אני כבר לא אוולין של לפני המלחמה", היא אומרת.

"אני מרגישה שפגעו לי בערכים, בתמימות וגם בחמלה. עכשיו לא מעניין אותי שום דבר חוץ מהעם שלי והארץ שלי. אם פעם אמרתי דו קיום, זה כבר לא מעניין אותי. האכזריות, הרוע והטבח של אותם מחבלים שטניים שינו אותי"

תסבירי.
"זו המלחמה הכי קשה שהייתה לנו והיא עדיין לא נגמרה, אני חושבת שגם בעולם לא קרה מה שקרה לנו. אני מרגישה שפגעו לי בערכים, בתמימות וגם בחמלה. עכשיו לא מעניין אותי שום דבר חוץ מהעם שלי והארץ שלי. אם פעם אמרתי דו קיום, זה כבר לא מעניין אותי. האכזריות, הרוע והטבח של אותם מחבלים שטניים שינו אותי. אני יודעת שאנחנו עם נרדף, ועדיין, בארץ שלי היה לי סוג של ביטחון. ידעתי ששומרים עלי ומאז השבעה באוקטובר התחושה היא שאין מי ששומר. עבר לי בראש שאני יכולה להיחטף גם בתל אביב. אני גרה בכרם התימנים, ובאזור הזה, בואכה יפו, תמיד ראו את הדו קיום. מאז שפרצה המלחמה, לא אגיד שהפכתי לחרדתית, אבל אני מאוד זהירה ואני חוששת".

"תראי", היא ממשיכה בשצף, "אימי נפטרה בגיל 86 ובכיתי עליה, אבל אני יודעת שהדבר הכי ודאי זה המוות. כולנו נמות בזמן שלנו, אבל כשראיתי את הנרצחים הצעירים, את הילדים והתינוקות שנרצחו או שלא יודעים מה איתם, את הניתוח שבוצע בחטופה ללא הרדמה, את מקרי האונס ואת כל החיילים הצעירים, הפרחים האלה שלא יחזרו, אז מי אני שאבכה על אמי שאיננה? ובתוך כל זה איפה מי טו וארגוני הנשים והצלב האדום, השחור או הסגול, ששום דבר אצלו לא תופס כשאת יהודייה. אם זה לא היה קשור ליהודים, האו"ם מיד היה מתייצב".

>> לא רק דיוויד שווימר: הסלבס שגילו את היהדות שלהם מחדש

אוולין הגואל | צילום: שי פרנקו, סטיילינג: איתי גונן, איפור: ערן פאל, שיער: רועי לולו, בלייזר: dior duniz vintage, עגילים: איתי גונן וינטג'

"פעם אמרתי שאני רוצה שיאהבו אותי אבל עכשיו, אחרי מה שעשו לנו – שזה הרבה יותר מפשעי מלחמה – אני מבינה שהכל רוע לב וצביעות ואומרת: לכו קיבינימט. אני שונאת אתכם, שונאת. היום כבר לא מעניין אותי מה חושבים עלי כיהודייה. אני רק יודעת שהעולם הוא עגול, אין כאן ריבוע או משולש, וזה יבוא גם לאלה שעומדים מנגד. הייתי באנגליה ולא שמעתי אנגלית, ובצרפת לא שמעתי צרפתית – רק ערבית בכל מקום. הרוע רוצה לשלוט ומחר זה יגיע גם אליהם".

>> "את ציונית, אה?": קים קרדשיאן תחת מתקפה פרו-פלסטינית

היכן תפסה אותך המלחמה?
"ביום שישי, לפני השבת הארורה, יצאתי עם חברים. פתחנו שולחן של 15 איש ואחרי זה חזרתי הביתה לישון. הייתי בעיצומם של הצילומים ל'שנות התשעים' והייתי מאד עייפה. בתשע בבוקר התפלאתי לראות הרבה הודעות בטלפון שלי. בהתחלה נבהלתי שלא התעוררתי לצילומים. צלצלתי לבת שלי, אלה, והיא סיפרה לי שהיו הרבה אזעקות. פתחתי טלוויזיה וזו הייתה פעם ראשונה ואחרונה שראיתי את הזוועות. ראיתי את נועה ארגמני עם הפנים המבוהלות, ועד עכשיו אני מנסה להתעורר מהחלום הרע הזה".

אוולין הגואל | צילום: שי פרנקו, סטיילינג: איתי גונן, איפור: ערן פאל, שיער: רועי לולו, חולצה: maje, מחוך: איתי גונן וינטג', מכנסיים: רמונה מותגים, עגילים: איתי גונן וינטג'

>> אחרי עשרים שנה: הקאמבק המטורף של אורנה בנאי

ואת מצליחה?
"אני אספר לך סיפור: אני גרה צמוד לזוג הורים שהביאו לאחרונה תינוק לעולם. כשהוא היה בן חודש והיו אזעקות, אמו מצאה את עצמה רצה לבניין ממול, איפה שיש חדר מדרגות להסתתר בו. כשאפשר היה לצאת, רצתי הביתה עם מחנק בגרון ופרצתי בבכי. לאיזה עולם הגיע התינוק הטהור והרך הזה שאמו גוננה עליו ובעיניה – פחד? התמונה הזאת פירקה אותי. אחרי כמה דקות התעשתתי ואמרתי: 'אוולין, את יכולה לראות את זה ככה ויכולה לראות גם אחרת'. על אפכם וחמתכם נביא ילדים, ניצור חיים ועולם. זה הניצחון שלנו על הרוע".

"רצתי הביתה ופרצתי בבכי. לאיזה עולם הגיע התינוק הטהור והרך הזה שאמו גוננה עליו ובעיניה – פחד? התמונה הזאת פירקה אותי. אחרי כמה דקות התעשתתי ואמרתי – על אפכם וחמתכם נביא ילדים וניצור חיים. זה הניצחון שלנו על הרוע"

מאז פרוץ המלחמה את בטח עובדת פחות?
"כן. האמנים עובדים הרבה פחות ואני מוצאת זמן להתנדב. עשיתי את זה למשל במחסן סחורות. ההצגות של 'סוף העולם שמאלה' לא חזרו מלבד הצגות בודדות. הפסדנו 70 הצגות וזה הרבה כסף. יש לי גם הרצאה שלי שרצתי איתה ברחבי הארץ עד המלחמה, על מקומה של האישה המזרחית בקולנוע הישראלי. ההצגה מספרת את הדרך שלי מיורם לוינשטיין עד היום, ועכשיו זה נעצר. את 'שנות התשעים' צילמנו במלחמה. יואב גרוס המפיק הביא מיגונית למושב מגשימים, שם נערכו הצילומים. באזעקות מיהרנו למיגונית ואז המשכנו לצלם, ותחשבי שמדובר בצילומים לקומדיה. התחננתי לשלום אסייג, אמרתי שקשה לי עם החזרה לצילומים בעת הזאת".

>> "אני בחרתי לחיות": הווידוי המרגש של נסרין קדרי

מה הוא אמר?
"הוא ענה לי שזה טוב לנו לחזור, לתת לעם קצת לצחוק, ושזה גם יקל עלינו השחקנים – והוא צדק. אבל כשפתאום מישהו על הסט סיפר על עוד ארבעה חיילים הרוגים, עצרתי ודמעתי. ואז שמעתי על צעירה בת 24 שרק התחתנה ועמדה להקים בית ובעלה נהרג. ירו לו בראש לידה במסיבה. את רואה אנשים שחיים עם אובדן עצום ומשהו בתוכם מת. באיזה עולם אנחנו חיים. עכשיו זמן מלחמה, קודם נחזיר את כל החטופים, אחר כך נסיים – ואז האנשים שאחראים למה שקרה לנו יצטרכו לתת את הדין. בזה אין ספק" .

אוולין הגואל מתוך "שנות ה-90" | צילום: באדיבות רשת 13

בואי נדבר על ליליאן. את אוהבת אותה? את דומה לה?
"אני אוהבת לאהוב אותה כי מבחינתי היא אימא שלי. אימי, רינה כהן ז"ל, הייתה אישה חזקה, הראשונה שמתעוררת בבוקר ואחרונה שהולכת לישון. הבית תמיד היה מתוקתק ותמיד היה אוכל, אבל לא רק שהיא לא הייתה פראיירית – היא הייתה בעיניי אישה פמיניסטית, למרות שהיא לא הכירה את המילה הזאת. כמוה, גם ליליאן היא אישה חכמה שאנשים אוהבים אותה כי היא נוגעת בכולם. היא מזכירה להם את הסבתא, הדודה, השכנה. היא מעוררת הרבה אמפתיה ונכנסת לאנשים ללב. כל פעם שאני מגלמת דמות, חשוב לי שהיא תיכנס לאנשים ללב. כשזה קורה, אני אומרת לעצמי 'השליחות שלי עברה בשלום'. כבר לא מייצרים נשים כמוה וכמו אימא שלי. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 17 וחצי. אימא לא רצתה להכיר אחריו אף אחד, הייתה אישה של גבר אחד. אני לא כזאת. יש לי תשוקה עזה לחיים ואני אומרת – כל זמן שחיים צריך לחיות. אם הייתי נשואה ובעלי היה נפטר, אני לא יודעת אם הייתי נשארת לבד".

>> "כפרה": כשנועה תשבי ריגשה את דני קושמרו מאחורי הקלעים

יש משהו שיפתיע את הצופות בעונה הזאת?
"אם את מתכוונת לזה שליליאן ופרוספר מתגרשים – אז לא. העונה מצחיקה ונוסטלגית, אבל יש הפתעה אחרת, הבמאי דובר קוסאשווילי יגלם דמות. אני לא יודעת מעבר לזה, כי הוא לא משחק מולי".

ליליאן היא מבחינתך שיא בקריירה הענפה שלך?
"מהמקום שכולם מכירים אותה, אז כן. אם יש לנו במדינה 9 מיליון איש, אז שבעה מיליון מכירים אותה ואוהבים אותה, ואני לא אומרת את זה בהתנשאות".

אוולין הגואל מתוך "שנות ה-90" | צילום: באדיבות רשת 13

המבקרים פחות אוהבים את הסדרה.
"שכל אחד יעשה את עבודתו. אני שלמה עם מה שאני עושה, ואם הם לא אוהבים אז זה שלהם. זה טעמם וזו זכותם אבל עם רייטינג לא מתווכחים. אין יום שלא עוצרים אותי ברחוב לסלפי. אז כן, אני רוצה שיאהבו את מה שאני עושה, אבל אני לא מכריחה אף אחד".

באה לציון הגואל

הגואל, שחוגגת החודש 63, היא אחת השחקניות הכי עסוקות במדינה. היא עלתה לישראל מקזבלנקה שבמרוקו בגיל 8 וגדלה בשכונת פג'ה בפתח תקווה. היא שירתה בחיל האוויר, נישאה לראשונה בגיל 22, ילדה את בנה הבכור והתגרשה כעבור שנתיים. בצעירותה עבדה כמנהלת מסעדה ובהמשך בסוכנות ניצבים, שם כנראה התעורר בה הרצון לשחק. רק בגיל 34 היא החליטה ללמוד משחק ונרשמה לשלוש שנות לימודים אצל יורם לוינשטיין.

>> מעלה לנו את המורל: קרן פלס חושפת תמונה מפתיעה מהעבר

"כל אחד מתחיל בזמן שלו, אני התחלתי מאוחר וזו המתנה שלי", היא מספרת. "אם הייתי מתחילה בשנות העשרים אולי הייתי עפה על עצמי, אבל באתי מגובשת ועם הרבה כוח והבנה שבמקצוע הזה יש למעלה ויש למטה. מרגע שאת מבינה את זה, את יודעת שתמשיכי".

הפריצה הגדולה שלה הייתה בטלנובלה "פיק אפ" כדיילת ברוריה פסקל, וכבר אז היה ברור שכוכבת נולדה. בין ההיילייטס בקריירה שלה: "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר שהפך להצגה, "שבעה" של רונית ושלומי אלקבץ ו"אחותי היפה" של מרקו כרמל (על משחקה בשניים האחרונים זכתה בפרס אופיר), וראינו אותה גם הרבה בתיאטרון. למרות הרזומה העשיר שלה, בתוך כל העשייה המרובה היא עברה גם שנתיים של בצורת. "בגיל שלי הבנתי שאני שומרת על פרופורציות, עושה דרך וממשיכה לעבוד קשה – וככה אני עושה עד היום: קולנוע, תיאטרון, סדרות, הרצאות, פרסומות".

אוולין הגואל ב"סוף העולם שמאלה" | צילום: יוסי צבקר

בגיל 37 פגשה הגואל את השחקן עמוס לביא ז"ל, שלו שלוש בנות משלוש נשים שונות. מהנישואים שלהם נולדה בתם אלה, שכיום בת 24. הם התגרשו כעבור שבע שנים, אבל שמרו על קשר טוב. הגואל ליוותה אותו ממש עד מותו ממחלת הסרטן בשנת 2010.

את אלה ראינו ב"הכוכב הבא". מה קורה אתה היום?
"אלה הלכה ללמוד ברימון בגיל 16 וסיימה בגיל 19. היא זמרת. הייתה אכזבה אבל כמו שאמרתי לגבי, אמרתי גם לאלה שכנראה זה לא היה הזמן שלה לפרוץ – אבל היא עוד תגיע רחוק. למרות המחמאות מהשופטים, הוא הודחה באמצע התחרות. היום היא כותבת מוזיקה, עושה היפ הופ באנגלית אחרי שלימדה את עצמה את השפה. היא מופיעה במקומות קטנים בתל אביב, לאחרונה עבדה גם במכירות ברשת המלונות 'סלינה', אבל כמו רבים הוצאה לחל"ת. עכשיו היא מחפשת לעבוד במסעדה כאחראית משמרת".

"אני עדיין לא בטוחה בעצמי, ועם כל הניסיון הבטן שלי עוד מתהפכת. זה לא מובן לי מאליו שבמאים רוצים לעבוד איתי, אבל אני גאה ואומרת תודה שבחרו בי שוב, ושכל עוד אני בריאה, על שתי רגלי והכישרון שלי נוסע – אין מצב שאגיע לחנייה"

אתן קרובות?
"מאוד. אנחנו חברות, יש בינינו כנות ופתיחות, ואנחנו צוחקות על אותם דברים. היא ילדה מאוד חכמה, רגישה ואמיתית, שרוצה להצליח בזכות עצמה. היא לייזר, מדויקת מאוד כמו עמוס. עליי אפשר לעבוד, עליה ועל עמוס לא היה אפשר".

ידעת לפני כולם שהיא עומדת לצאת מהארון?
"כן, היא הייתה בת 19 והיא אמרה לי בקול דרמטי שהיא רוצה לספר לי משהו. חשבתי מי יודע מה קרה, וכשהיא סיפרה, אמרתי לה 'זהו? כמעט הורדת לי את הלב'. מה אכפת לי מה היא אוהבת כל זמן שהיא בן אדם טוב וישר. אני לא אחראית על מי שהיא תאהב. היא קוראת לזה פנסקסואלית, מישהי שיכולה לאהוב הכל בלי קשר למגדר. היום יש לה בת זוג, ומבחינתי העיקר שהיא מאושרת וטוב לה. כל מי שאוהבת את הבת שלי – אני אוהבת אותה. עמוס אולי היה יושב עליה ומנסה ליישר אותה, אבל ברור שהוא היה מקבל אותה".

אוולין הגואל | צילום: שי פרנקו, סטיילינג: איתי גונן, איפור: ערן פאל, שיער: רועי לולו, שמלה, כפפות עגילים: איתי גונן וינטג', צמידים: רמונה מותגים

לפני מספר חודשים היא עברה לגור בכרם התימנים ("לגור בכרם זה כמו לגור בתוך שכונה יצרית ומלאת תשוקה. צאתי דירה שמתאימה לי כמו כפפה ליד"). היא גרה בדירה קטנה ומאוד צבעונית, עם הרבה מאד אדום – גם בפרחים הלא טבעיים שמקשטים את הבית (לרובם שושנים), וגם מסביב למראה ועל הקירות. אפילו כיסאות פינת האוכל הם אדומים. הקירות עמוסים בתמונות, כך שבצד אחד יש תמונות של עמוס לביא, ומצד אחר מציץ דיוקן של הרבי מלובביץ. יש גם חמסה גדולה בזהב, בחדר האירוח יש פסנתר ("גדלתי ליד שכנה שהייתה מורה לפסנתר וצלילי פסנתר הם חלק בלתי נפרד מהאוזן שלי. אלה מנגנת בפסנתר וככה יש לה סיבה טובה לבוא אלי יותר"). בחדר השינה המיטה והכריות מכוסות בכיסוי אדום-ארגמן, כאשר חדר הארונות עמוס ומחולק לפי קטגוריות וצבעים. בקיצור, דירה שעושה שמח בלב.

"אני אוהבת דירה עם אופי", היא אומרת, "לפני שלמדתי משחק, רציתי ללמוד עיצוב פנים, אבל החיים לקחו אותי למקום אחר ועדיין יש לי את העיצוב שלי. ברגע שאני נכנסת לחלל, אני יודעת בדיוק מה אעשה בו. לא קניתי עדיין דירה, עם דגש על עדיין, כי תמיד יש מחר. כשיתאפשר לי לקנות, אקנה לופט".

הגואל היא גם פאשניסטה נחשבת. "בשונה מליליאן, שהיא מתלבשת כמו אישה חסודה, אני מתה על אופנה", היא אומרת, "מבחינתי זה סוג של שפה, דרך חיים. אני נהנית להשתעשע. מצד אחד אוהבת נוח, רחב ונעלי ספורט, ומצד שני הוט קוטור עם מחוכים ועקבים".

אוולין הגואל | צילום: שי פרנקו, סטיילינג: איתי גונן, איפור: ערן פאל, שיער: רועי לולו, בלייזר: dior duniz vintage, עגילים: איתי גונן וינטג'

יש לך היום זוגיות?
"לא. כבר הרבה זמן אין לי זוגיות. אני אומרת שלא בכוח, יא בינתי. אם זה לא זה – אז אני מעדיפה לבד. אולי זה קשור לסוג העבודה שלי, שהיא מאוד יצרית ויש בה תשוקה, כי אולי אם הייתי פקידה בבנק אז זה היה יותר חסר לי. למזלי אני לא לבד אף פעם. יש לי הרבה חברים טובים מכל מיני גילאים ואני תמיד מוקפת כשאני רוצה, אבל אני מזל דלי ואוהבת גם את הלבד שלי. יש לי תקופות שאני רוצה שקט, דממה".

>> פשוט מדהימה: הזמרת דיאנה רוס מדגמנת בגיל 79

עשית בעבר טעויות עם גברים?
"מה זה טעויות? היו לי גברים שונים אלו מאלו, אבל כולם היו מה שנקרא זכר אלפא, כאלה שנכנסים למקום ומיד רואים אותם. זה מרים לי כשאישה אחרת מסתכלת על הגבר שלי. כשנגמר לי, הלכתי".

איזה גבר את מחפשת?
"אני צריכה גבר שיעסוק בחייו ושאני אוכל להמשיך לעסוק בחיי. אני לא רוצה שיגור איתי, אין לי בעיה שישן איתי במיטה, אבל לגור יחד – עד כאן. זה צריך להיות גבר שמבין את העבודה שלי, שנותן חופש, שלא יקנא, שיבין שסצנה מינית עם גבר על המסך זו רק עבוד. גבר שיאמין לי ובי, ושתהיה בינינו ברית חברות. גבר שידע להרים אותי ואני ארים אותו".

"מה זה טעויות? היו לי גברים שונים אלו מאלו, אבל כולם היו זכרי אלפא, כאלה שנכנסים למקום ומיד רואים אותם. זה מרים לי כשאישה אחרת מסתכלת על הגבר שלי. כשנגמר לי, הלכתי"

והגיל?
"הוא יכול להיות צעיר ממני בכמה שנים בודדות, ומצד שני לא בן שבעים".

השנים נותנות בכולנו את אותותיהן. זה מפחיד אותך?
"אני לא מתעסקת בגיל. הזרקות אני לא עושה, כי כשחקנית אני צריכה מימיקה ולא רוצה מראה לא טבעי. גם ניתוח בינתיים לא. אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, אם פתאום הכל יפול. אני מקפידה על טיפוח, וכבר הרבה שנים אני הולכת למואיש חן, איש יקר שאחראי על השיער שלי ויש לו מספרה שאת מרגישה בה בבית. לפעמים מעניינים אותי במכשור אסתטי רפואי ולזה אני מסכימה".

יש משהו בחיים שהיית עושה אחרת?
"הלוואי והיה לי חוש לעסקים אבל אין לי. אני חיה ומבזבזת ובכלל מפחדת מאוד מעסקים. באו אליי עם הרבה רעיונות אבל לא עשיתי דבר מהפחד. אי אפשר כנראה הכל".

אוולין הגואל | צילום: שי פרנקו, סטיילינג: איתי גונן, איפור: ערן פאל, שיער: רועי לולו, מחטב, חולצה ומחוך: איתי גונן וינטג', נעליים: zara

מה העצה הכי טובה שנתת לאלה?
"אני מאמינה ב'כאן ועכשיו' ומה שיקרה יקרה. כשהבת שלי אמרה לי שהיא מפחדת מהמחר, אמרתי לה משפט שהוא מוטו אצלי: 'אני מכבדת את האתמול, חיה את עכשיו וחולמת את מחר'. המהות שלי היא לחיות כל עוד חיים. ליד פרסי אופיר שלי כתבתי 'אמן צריך להיות קצת רעב', וגם זה במהות שלי. אני עוד רעבה ורוצה שלא יגמרו לי הרעב וההתרגשות מהעבודה שלי. עד היום, לפני שאני עולה על הבמה אני חוששת שאולי לא אהיה מספיק טובה. אני עדיין לא בטוחה בעצמי, ועם כל הניסיון הבטן שלי עוד מתהפכת. זה לא מובן לי מאליו שבמאים רוצים לעבוד איתי, הרי יש כל כך הרבה שחקנים ושחקניות נפלאים. אני גאה ואומרת תודה שבחרו בי שוב, ושכל עוד אני בריאה, על שתי רגלי והכישרון שלי נוסע – אין מצב שאגיע לחנייה".

>> ההשקה הכי עצובה בארץ: יעל פוליאקוב כמו שלא ראינו מעולם

היו לך אי פעם מחשבות על הוליווד?
"הוליווד לא מעניינת אותי, אבל אירופה כן. בעבר עשיתי סרט שהיה קופרודוקציה ודיברתי בו בצרפתית. אני דוברת עברית, צרפתית וערבית. הייתי שמחה לטוס לחודש לצרפת כדי לשחק צרפתייה קוקטית על עקבים גבוהים עם שפתון אדום. כי כמו שאמרתי, תמיד צריך לחלום את המחר".