ניתוח מוח, סרטן השד ו-4 מרתונים: הסיפור של האחות שלא הפסיקה לרוץ

אם הייתן מספרות לי לפני כמה שנים שאעמוד על קו הזינוק של חצי מרתון חיפה כשאני אחות, בדרך להגשים את החלום להיות מיילדת, ואחרי שעברתי ניתוח מוח, טיפולים כימותרפיים וארבעה מרתונים בינלאומיים – הייתי צוחקת. אבל החיים, כך למדתי, יודעים לשבש לנו את התוכניות בדיוק כדי שנמצא את הייעוד האמיתי שלנו.

"הפסקתי עם הבדיקות התקופתיות כי חשבתי שניצחתי – ואז הסרטן חזר"

זה התחיל ביום בהיר אחד בשנת 2020. הייתי בשיא הכושר כשרגע אחד של כאב ראש עצום ואיבוד שליטה על צד ימין שלח אותי ישר לחדר הלם. האבחנה הייתה דימום מוחי כתוצאה מקברנומה, מום בכלי הדם במוח שעלול לגרום לדימום ולתסמינים נוירולוגיים. עברתי שיקום אינטנסיבי, סדרת בדיקות וניתוח מוח מורכב שנמשך שבע שעות, אבל דווקא שם, בתקופה הכל כך מורכבת הזו, נדלקה אצלי נורה. הבנתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה: אחות.

שבועיים אחרי ניתוח המוח כבר חזרתי לרוץ, וחודש לאחר מכן נרשמתי ללימודי הסבה לסיעוד. אבל החיים כנראה חשבו שעדיין לא נבחנתי מספיק. קצת אחרי גיל 40, בדיוק שנה לאחר ניתוח המוח, בבדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד שגרתית, קיבלתי את הבשורה השנייה: סרטן השד.

"שבועיים אחרי ניתוח המוח כבר חזרתי לרוץ, וחודש לאחר מכן נרשמתי ללימודי הסבה לסיעוד. כעבור שנה, קצת אחרי גיל 40, בבדיקה שגרתית, קיבלתי את הבשורה השנייה: סרטן השד"

בתוך תקופת מבחנים צפופה מצאתי את עצמי מנווטת בין כימותרפיה, ניתוח והקרנות, לבין לימודים תובעניים. כאן, היום, כאישה בריאה וכאשת צוות רפואי, יש לי מסר אחד שחשוב לי לצעוק בכל הכוח: גילוי מוקדם מציל חיים. הבדיקה השגרתית הזו אפשרה לגלות את הסרטן בזמן, לטפל בו ולהמשיך לחיות, ללמוד ולהגשים חלומות. רגע לפני שהתחלתי את הטיפולים, האונקולוגית שלי הבטיחה לי שאני אצליח לרוץ בברלין, והיא צדקה.

כששואלים אותי "מאיפה יש לך כוח להמשיך להילחם ולא לוותר?" אני אומרת שברגעים הכי קשים שלי – בין אם במחלקה הנוירולוגית אחרי האירוע המוחי, ובין אם בחדר של הכירורגית אחרי קבלת האבחנה על הסרטן, שהבנתי שאני יכולה לשקוע בתוך מה שקרה לי, או לבחור להמשיך לחיות את החיים במלואם. אני יודעת שהגוף שלנו מסוגל להרבה יותר ממה שהראש מדמיין. כל מכשול בדרך לא בא לעצור אותי, אלא להזכיר לי כמה החיים יקרים. המנוע הזה לא מגיע מכוחות על, הוא מגיע מרצון פשוט ועמוק לא לבזבז אף רגע, לטרוף את החיים, ולדעת שכל עוד הרגליים שלי זזות – אני בוחרת להמשיך קדימה.

שמרית טל גורטלר, רצה קדימה | צילום: אוסף פרטי

השנה האחרונה הייתה מאתגרת ועמוסה עד מאוד. השילוב בין שישה ימי לימודים בשבוע, משמרות בעבודה והתנסות קלינית תובענית בחדר הלידה הביא אותי לקצה. להמשיך לרוץ בתוך העומס הבלתי נתפס הזה היה קשה כמעט כמו לעלות את העלייה של פרויד בחיפה. אבל אז שמעתי שמרתון חיפה חוזר אחרי שנים של הפסקה. ידעתי שמרתון מלא פחות מציאותי עבורי כרגע, אז נרשמתי לחצי המרתון. לא היה לי ספק שאהיה שם.

חיפה היא לא עוד עיר בשבילי. היא הבית שלי, היא הנוף של ריצות הבוקר שלי, היא המקום שבו צעדתי את הצעדים הראשונים בשיקום והמקום שבו אני מלווה נשים ברגע המופלא בחייהן. על קו הזינוק בחיפה ארוץ לא רק בשביל המדליה, אלא בשביל הדרך. בשביל להזכיר לכל אישה שרואה אותי שגם כשהחיים משתבשים, אפשר למצוא בהם משמעות חדשה. ושגם אחרי הרגעים שבהם נדמה שהכל נעצר, אפשר למצוא את הכוח לעשות עוד צעד קדימה.

מרתון חיפה יתקיים ב-20 בנובמבר, ביוזמת שוונג, קבוצת התקשורת RGE ועיריית חיפה. לראשונה יתקיים בעיר מרתון מלא למרחק 42.2 ק"מ, לצד מקצי חצי מרתון, 10, 5 ו-2.5 ק"מ, ומקצה לילדים ולמשפחות.