20 יום לשביתת העובדים הסוציאליים, אבל את מי זה מעניין?

העובדים הסוציאליים מחזיקים את חזית הטיפול בחברה הישראלית – זו עובדה. נעשית עבודת יח"צ מעולה ועדיין אנו בשוליים של החדשות. אני יכולה להבין שאנו נמצאים במקומות שאף אחד לא רוצה להיות בהם כי אף אחד לא רוצה לראות, לשמוע, להרגיש ולהתמודד עם החלקים הכי אפלים, מייאשים, עצובים וחשוכים, שאנו מחזיקים על כתפינו בשגרה. אני גם יכולה לנסות להסביר זאת בכך שאלימות היא לא דרכנו, אך לצערי מנת יומנו.

>> העובדות הסוציאליות נאבקות: "נחנקנו"
>> כולם אוהבים לאהוב את העובדים הסוציאליים. זה לא יעזור

כאנשי טיפול אנו מלמדים שיח והידברות, יוצרים מוקד שליטה פנימי עבור המטופלים שלנו. אין לזה רייטינג, יש בזה לב. אין במאבק שלנו שמאל או ימין, יש כאן אנשי מקצוע שבחרו בבחירה חופשית להיות בערבות הדדית לכל אדם במדינה הזו, יש כאן אנשים ששנים עסוקים בלהחזיק את האלונקה ולא עוסקים בלדבר עליה. הרי את מי זה מעניין היום לשמוע על אהבת אדם, ערבות הדדית ורצון עז ליצור שינוי חיובי? את מי זה מעניין לשמוע על עובדת סוציאלית שבמשך 17 שנים מאוהבת בעבודה שלה ובו זמנית אמביוולנטית לגבי המשך עבודתה בכל עשירי לחודש או כשהיא לא נרדמת בלילות מרוב פחד מהמצוקות של המטופלים שלה?

את מי זה מעניין לשמוע על עובדת סוציאלית שבמשך 17 שנים מאוהבת בעבודה שלה ובו זמנית אמביוולנטית לגבי המשך עבודתה בכל עשירי לחודש?

ללוות אנשים מכל סוג באוכלוסיה, להיות איתם ואיתן ברגעי משבר ולעבור איתם ולצידם מסע שלוקח אותם למקומות בהם הבחירות שלהם הופכות להיות חזקות יותר ובטוחות יותר. זה גם לא מצטלם טוב במיוחד. זה לא כמו גזירת הסרט ברכבת החדשה. זה גם לא יציאה בהצהרה רגעית לעיתונות, זה תהליך. ותהליך לא מעניין, רייטינג מעניין.

אבל אני יודעת שאותם עיניים שצמחה בהן תקווה, זה מצטלם נהדר בעוצמות ענקיות בלב, אני יודעת שלב שנשבר שוב ושוב לנערה ולמד להיות שלם, זו הצלחה ענקית. כשנער שנזרק שוב ושוב לרחוב בא ואמר לי שהוא מרגיש משמעותי כי לא ויתרתי לו ולא עליו, זו המשמעות של עבודה מושקעת ומקצועית! אבל את מי זה מעניין?

20 יום אנו בשביתה, 20 יום שהמטופלים שלי בלעדיי, 20 יום שאנו זועקות את זעקתנו למעננו ולמען החברה הישראלית ושולחים לנו חיבוק ומגלגלים אותנו. הרי את מי זה מעניין שיש ילדים שאוכלים חצי ארוחה כדי שיישאר לחם לאחים הקטנים שלהם עם הצרכים המיוחדים כששר בלי תיק יוצא בהצהרה שזה חרטא? האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת ולצערי תשומת הלב של נבחרי הציבור נמצאת במגדל השן שלהם. יש אימרה שאומרת "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". איך אפשר לצלם את זה? איך אפשר לשווק את זה כשכולם עסוקים בלשסע, להפריד ולהאשים? אנו העובדים הסוציאליים עסוקים בהצלת חיים ולא בלשווק אותם.