כולם אוהבים לאהוב את העובדות הסוציאליות. זה לא יעזור
חברי הכנסת הזדרזו לפרסם את תמיכתם, אבל מנבחרי ציבור המתעלמים מזעקותיהם של המתמחים, האחיות, המורים, האמנים והעצמאים, אין לצפות למימוש זכויותיהן של העובדות הסוציאליות
"מאבק העובדות הסוציאליות כנראה באמת לא מעניין אף אחד. אבל אין לה (יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים – נ"ל) סיבה להרגיש מקופחת, שום מגזר כרגע לא מעניין אף אחד, כולם במוד הישרדות". כך נפתחה כתבה בחדשות כאן 11 על מאבק העובדות והעובדים הסוציאליים שהתחדש בשבוע שעבר. מאבק להצלת השירותים החברתיים הקורסים ותנאי העבודה והשכר המבישים של העובדות.
>> מאבק העובדות הסוציאליות: "נחנקנו מהעומסים, ממגפת האלימות, מהשכר המביש"
אך מתי בעשורים האחרונים, העובדות הסוציאליות, כמו גם יתר הציבור, היו בראש מעיניהם של המנותקים שבשלטון?
מאבק העובדות הסוציאליות בשנת 2011 אמנם הסתיים באכזבה מרה, אך יש יאמרו שהיווה את הסנונית הראשונה למחאה החברתית באותה הקיץ. גם בתחילת שנת 2016 מחו עובדות סוציאליות כנגד הסכמי השכר החדשים במשק, שנחתמו מעל ראשיהם של העובדים עצמם. המחאה אמנם לא זכתה להישגים מוחשיים, אך גיבושה של חזית מאבק משותפת ותקדימית, הכוללת מעבר לעובדות הסוציאליות גם פסיכולוגיות, רנטגנאים, וסטודנטים, הניעה רוחות של שינוי ותקווה באוויר. מיותר לציין שגם בשנים 2019-2018 ננקטו צעדים מחאתיים שונים על-ידי איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, אך המצב נותר בעינו.
והנה, בדומה למאבקים קודמים ואחרים, מכרסמי מדיניות הרווחה ממהרים לצאת מחוריהם בהצהרות פופוליסטיות. הם אמנם מיהרו לשכוח את תפקידם כנבחרי ציבור, אך הזיכרון שלנו לא עד כדי כך קצר.
יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר, הזדרז להודיע על תמיכתו במאבק העו"ס, אך לצד האמפתיה והבהילות הגדולה שהפגין למול בקשתו המבישה של ראש ממשלה מיליונר להטבות מס, הוא מיהר להצביע נגד החוק לדמי אבטלה לעצמאים. מן הצפוי שגם דבריו על העובדות הסוציאליות אינם אלא מס שפתיים. גם השרה החדשה לשוויון חברתי, מירב כהן, ויו"ר ועדת החינוך ויו"ר ועדת זכויות הילד, רם שפע, שבחרו להביע את תמיכתם בעובדות הסוציאליות בפוסטים נוגעים ללב, למדו מהר את הפוליטיקה המלוכלכת, והצביעו אף הם כנגד העצמאים הקורסים בתקופת הקורונה.
בל נשכח את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – ח"כ איציק שמולי. אותו שמולי דאג ליחצן את עצמו בצעדת המחאה של העובדות הסוציאליות בשבוע שעבר, אך בחר להימנע מלהגיע להצבעה בדבר דמי אבטלה לעצמאים. אין זה מפתיע שמי שרק לפני רגע בגד בבוחריו לכנסת ימשיך ויצעד במצעד האיוולת של שותפיו לקואליציה.
אך לא רק חברי הקואליציה בחרו לקדם את יחסי הציבור שלהם על הגב של העובדות הסוציאליות. גם חברי כנסת מהאופוזיציה החליטו לרכב על הגל. כך למשל ח"כ מיקי לוי, ששכח את תרומתו למדיניות האנטי-חברתית כשהיה סגן שר במשרד האוצר באחת מממשלות נתניהו. כך גם ח"כ נפתלי בנט, שותף בכיר לאידיאולוגיה הקפיטליסטית ושבירת העבודה המאורגנת בממשלות נתניהו בעשור האחרון. בקריאתו בפייסבוק "לחזק את המלאכיות הסוציאליות" הבהיר שוב המיליונר בנט עד כמה הוא מנותק מציבור העובדים. במקום לדבר על זכויותינו כעובדות וכנשות מקצוע לכל דבר, הוא בחר לחזק שוב את התפיסה שאין צורך בתקציבים לפתרון המשבר הנוכחי, כי אם טפיחה צבועה על השכם תספיק.
אין זה חדש שנבחרי הציבור מנותקים מהציבור. כבר שנים שממשלות ישראל מייבשות ומפריטות את השירותים הציבוריים, ובניהם גם את שירותי הרווחה. אך אין להתעלם מהקונקסט הנוכחי, שנראה כי מיום ליום מגיע לשיאים חדשים. על אף שבתקופת הקורונה התדרדרו יותר מרבע מיליון אנשים למעגל האבטלה והמצוקה, בנוסף למיליוני עניים שקופים החיים בינינו כבר שנים רבות, אנו חיים בעידן של אובדן המוסר והבושה, שלא נאמר הדמוקרטיה. ממשלה מנופחת שבשביל ג'ובים וכיבודים אישרה קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים הקיימים, גם תשים קצוץ על הדרישה להציל את השירותים החברתיים. מנבחרי ציבור המתעלמים מזעקותיהם של הרופאים המתמחים, האחיות, המורים, האמנים, והעצמאים, אין לצפות למימוש זכויותיהן של העובדות הסוציאליות. ממשלה שעסוקה בהטבות לראש ממשלה וראש ממשלה חלופי, במקום להאריך את הזכאות לדמי אבטלה לכ-300 אלף מובטלים בשיאו של משבר כלכלי מהחמורים שידעה המדינה, לכל היותר תזיל דמעות תנין על העובדה שעובדות סוציאליות רבות נדרשות להשלמת הכנסה.
רק בניית חזית מאבק משותפת עם איגודי עובדים אחרים ונאבקים נוספים (כגון המתמחים, האחיות, הנכים, והעצמאיים), גיוס לקוחות השירותים החברתיים והתגייסותו של הציבור הרחב, בכוחם להביא את הבשורה. לא רק לעובדות הסוציאליות, אלא לכל מי שזכויותיו נרמסות כעניין שבשגרה.