חזרה לשגרה: המדריך של רותי רודנר לאימהות אבודות

עד כמה שאנחנו מדי שנה בקוצר נשימה ל-1 בספטמבר, מדובר בחתיכת מבחן לאימהות שלנו: הזדמנות נוספת להרגיש אשמה, הפעם על גזילת החירות מילדינו הרכים ועל החזרתם למסגרות. הרצון שלנו לקבל את החיים בחזרה אחרי חודשיים של חופש גדול בשבילם (וטונות לוגיטסיטיקה והתקלות בשבילנו), גורם לנו להרגיש לא נוח עם הרוטינה, אפילו אם בשקט-בשקט אנחנו מודות שזה מה שגם אנחנו הכי צריכות.

אז בואו ננצל את שלושת השבועות שיש לנו, עד הטוויסט בעלילה שתמיד מגיע מוקדם מדי – החגים – ונסתכל על כמה נקודות מיטיבות וחשובות של החזרה לשגרה, או כמו שהמורות שלנו אהבו לומר – תפתחו מחברות:

>> איך לגדל ילדים מאושרים ובעלי ביטחון עצמי? 10 טיפים לחיים

1. כמבוגרות עמוסות ועייפות, עם טו־דו ליסט אינסופי, אנחנו נוטות לזהות את הילדות שלנו עם חופש מוחלט – ולכן מרגישות לא נוח כשאנחנו מחזירות את הילדים למסגרות. אבל הגיע הזמן לנפץ את המיתוס: המוח שלנו אוהב רוטינות. הוא בנוי על דפוסים, על קישורים שקשה לנתק בין מה שאנחנו חוות, מה שאנחנו מרגישות, ואיך אנחנו מגיבות ופועלות.

2. וכן, ברור שנכון לאתגר את המוח – בשינוי, בהרפתקה, בשבירת שגרה – ובטח גם לאפשר לו, למשל בטיפול, לייצר מעגלים חדשים וטובים יותר. אבל אל תחששו מלייצב לילדים שלכן רוטינה, ואל תירתעו מחזרתיות. לא רק שהיא לא מזיקה – היא מותאמת לנו, כבני אדם, גם קוגניטיבית וגם רגשית.

3. ממה בעצם צריך להיזהר? מהרוטינה שמפסיקה לשרת אותנו והופכת לכובלת ונוקשה. כשהיא כזו, כל חריגה קטנה או שבירה שלה מוציאה אותנו משיווי משקל, גורמת לנו להרגיש חסרות אונים, ומובילה אותנו לנסות להשליט סדר באופן כפייתי – גם כשזה ממש לא מתאים לנסיבות.

4. אז איך מתחילות? נכון שבאסיפת ההורים הראשונה אנחנו מקבלות את מערכת השעות מבית הספר? זו רק חתיכה אחת בפאזל. אליה מצטרפים החוגים, תנועות הנוער, זמן הפנאי אחר הצהריים, המסכים, המשפחה, החברים. עם כל המרכיבים האלה בראש – זה בדיוק הרגע לשבת על "שולחן השרטוט".

5. ומה כדאי לקחת בחשבון כשמתכננות את השגרה?
– להסתכל קודם על הימים הארוכים או המאתגרים יותר בבית הספר.
– לעגן את מה שלא ניתן להזיז – למשל צופים בשלישי ושישי.
– לחשוב כמה ימים אחר הצהריים אתן רוצות שתהיה פעילות מובנית. חוג כל יום, בעיניי, הוא עומס גדול מדי.
– להשאיר לפחות יום חול אחד של "כלום" בבית, ואם אפשר – לתאם אותו עם יום שגם אתן יכולות להרשות לעצמכן "כלום".
– לשים לב למבנה המשפחתי: האם כל ילד זקוק גם לזמן לעצמו, או דווקא לזמן אחים משותף.
– לשמור לפחות יום אחד לאירוח אצל חברים או בבית.

>> רותי רודנר מגנה על לאה שנירר: "אנשים שולחים לי הודעות מכפישות"

8. את הלוח השבועי המוסכם הייתי הופכת לטבלה מאוירת, שמספרת לילד על ארגון הזמן שלו. חשוב שהיא תעוצב בשפה שלא הופכת את העניין למשטר, אלא לסיפור. הייתי מכניסה פנימה פרטים כמו: מתי קמים בבוקר, מתי הולכים לבית ספר, מתי נמצאים שם (עם פירוט המערכת), מתי חוזרים, מי נמצא בבית, מתי אוכלים צהריים, מה אמור לקרות בגדול בכל יום, מתי יש זמן שמתאים למסכים, מתי הולכים לישון.

9. חשוב לזכור: לא כל הימים צריכים להיראות אותו הדבר. דווקא שוני קטן עושה טוב. למשל, לאפשר להם יום או יומיים בשבוע ללכת לישון קצת יותר מאוחר – מבחינתם זה נחווה כזכות מיוחדת, כצעד קטן שמקרב אותם לעולם של המבוגרים.

10. וברמה היומיומית? פשוט לעצור רגע בכל ערב ולהסתכל על מחר: מה צפוי, כמה עומס יש, אילו בגדים נכונים לבוקר, ומה צריך לזכור לשים בתיק. ההכנה הקטנה הזאת לא רק חוסכת חיכוכים וכאב ראש בבוקר, אלא נותנת להם הזדמנות להתכוונן רגשית.

רותי רודנר היא אימא לשלושה, יוצרת ועורכת תוכן, מומחית לניהול החיים על ציר הזמן, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ויוצרת המיזם "25 שעות ביממה". ב-15 בספטמבר בשעה 20:00 תעביר רודנר את הרצאתה "רק עוד רגע אימא" בבית חנה ברמת אביב. עלות כניסה: 70 ש"ח. להזמנת כרטיסים