אובחנת בסרטן השד? בתוך כל השיט, תזכרי להקשיב לעצמך

תיכף אוקטובר ייכנס ואיתו הסמיכות והחנק שהתווספו אליו לפני שלוש שנים. השביעי לאוקטובר הפך את החודש הזה לשחור לנצח ולכן אני מרגישה חובה להזכיר שמעולם לא היה שום דבר ורוד באוקטובר, גם כשכל כולו הוקדש למודעות לסרטן השד. ספוילר: לסרטן השד לא אכפת באיזה חודש ואיזה יום אנחנו, מבחינתו, כל דקה, רגע ותאריך הם רלוונטיים להגעה.

>> חודש המודעות לסרטן השד: "כך ניצחתי את הסרטן בגיל 25"

אצלי למשל זה קרה בבוקר של ה-18 בדצמבר 2018. הרגשתי גוש בנגיעה אקראית לגמרי, וטסתי לכירורג שד. חיכיתי 48 שעות מהגיהינום לאולטרסאונד בראשון בבוקר, שמעתי מיד מהרופא שזה אכן נראה סרטני, וזהו דוקטור, יותר אני לא זוכרת.

סתם, נראה לכן שאני לא זוכרת?! אין רגע בימים האלה שאני לא זוכרת. בעיקר את הרגע שבו שמענו מהרופא הבכיר בתל השומר שצפויה לי השנה הקשה בחיי, ושהוא לא יודע אם בסוף המנהרה שלי יש אור (כן, כן) – בן זוגי, ה"גבוה" עצר בחריקת בלמים בחנות מוצרי החשמל הקרובה, ורץ פנימה. הוא יצא אחרי כמה דקות חובק קופסה ענקית. "מה זה, מה קנית?", הבחילה, החרדה ואני שאלנו. "קניתי לך נינג'ה לשייקים הבריאים שתשתי מהיום", הוא ענה, וחגר את הנינג'ה במושב של הילדים.

"זוכרת את הרגע שבו שמענו מהרופא הבכיר בתל השומר שצפויה לי השנה הקשה בחיי, ושהוא לא יודע אם בסוף המנהרה שלי יש אור"

 

או את הרגע שבו ישבתי על ספסל מתנדנד במסדרון מקומט מצבע מתקלף, מחכה לגבוה שיחנה ויבוא לקחת אותי, פותחת וסוגרת את הטלפון, לא יודעת איך לספר לחברות שלי. חושבת אולי פשוט לעבור את זה לבד, מה שיהיה יהיה. ואז, בהחלטה של אלפית השנייה בוחרת אחרת. פותחת קבוצה, מספרת להן בהודעת וואטסאפ שאובחנתי כרגע, ושאני צריכה אותן. זוכרת את הצלילים של אינסוף ההודעות שלהן שנכנסו שניות אחרי, ואת התחושה הזו שעטפה לי לרגע את החזה של "את לא לבד".

פחד מוות וקשת בענן

כתבתי כמעט על כל רגע בסרטן השד שהיה בי. אפילו כרכתי הכל בספר דיגיטלי מונגש להמונות. אבל יש דברים שרק עכשיו, כמעט שמונה שנים אחרי, אני מעיזה להציף ולהיזכר בהם. כמו הרגע הזה שישבתי לבד וחשבתי על החיים שלהם בלעדיי. כמו הרגע שלפני שנכנסתי לניתוח שכל כך חרדתי ממנו והמרדים אמר לי: "מקסימום לא תתעוררי, שמעתי שלא כל כך נורא שם". כמו הדקה הארוכה בתבל שעברה מהרגע שהרופאה פתחה את תוצאות ה-MRI האחרון, ועד לשפתיים שלה שהקריאו אותיות שהתחברו ל"הכל נקי". כמו הרגע שבו חייכתי במחלקה האונקולוגית אחרי עוד עירוי כימו כתום זרחני ונכנסתי לשירותים ובכיתי את נשמתי, או הרגעים האלה שאחרי הניתוח שהרגשתי כל כך כל כך לא אנושית. לא נשית. לא נושמת.

סרטן השד הוא לא דבר אחד. הוא לא מתנה, לא לוחמה, לא מאבק, לא הישרדות. כמו כל דבר בחיים האלה, מדובר בדבר מורכב, מלא ברגעים מכל הסוגים, הצבעים, הריחות והצלילים. בשנה הזו של הריפוי, ההחלמה, המחלה, ההבראה – עברתי הכל: פחד מוות, אימה, תופת, חרדה מזוקקת, ייאוש, חברות, תקווה, אופטימיות, צחוק, בכי, אוויר, מחנק, גשם, שמש, קשת בענן, פיות בדמות אדם, עייפות, לאות, חוסן, דיכאון, דאגה, שינה טרופה, חלומות, תעוזה.

האינטרנט הזה, עם כל הטוב שהוא מביא, הוא מביא גם קולות שבעיניי בעייתיים-פינת-מסוכנים. אני לא בעניין שיימינג או האדרת מה שפסול, אבל אני כן בעניין שתחיו. ולכן אני מדגישה בכל צורה מילה ואימוג'י: גילוי מוקדם מציל חיים. מציל חיים. מציל חיים!

אם למרבה הבאסה והסטטיסטיקה, אובחנתן – אל תשכחו

1. לכל אחת הזכות לבחור איך להבריא ולהחלים.
2. לאף אחד או אחת אין מונופול על החוכמה והידע. צאי לחקור בעצמך, תקראי, תשאלי. אל תקבלי אמרות שכתובות בפונט יפה בסטורי כאמת מוחלטת.
3. תבני לעצמך תוכנית החלמה וריפוי שנכונה לך. אל תעשי קופי פייסט מאחרים, אל תאמיני לכל "עובדה" או "מחקר" – קחי את הבריאות וההחלמה שלך בידיים שלך.
4. הקשיבי לבטן ולעצמך. תסמכי על אנשים שיש לך אינטואיציה טובה לגביהם ואז תצליבי המלצות וסימוכין. יש כל כך הרבה רעש, כל כך הרבה מניפסטים, כל כך הרבה שיפוטיות.
5. את היחידה שיכולה להחליט עלייך!
6. הקיפי את עצמך בנשות ואנשי מקצוע שלהיות בקרבתם גורם לך להרגיש בריאה, מסוגלת, עטופה וראויה. כל מה שלא גורם לך להרגיש ככה – לא צריך להיות לידך.
7. אל תתביישי לבקש עוד חוות דעת, להחליף בית חולים, רופאה, רופא. זו זכותך ואפילו חובתך.
8. התרחקי מכל דבר ומכל מי שגורמים לך לפקפק בעצמך, שלא תומכים בבחירות שלך, בהחלטות שלך, בך.
9. תהיי טובה אלייך. יש לכן מסע לעשות יחד, ועדיף לעשות אותו יד ביד.
10. ומעל הכל: לכו להיבדק, קחו חברה, אל תדחו. שרק תהיו בריאות.

ליאת ורדי בר, תיכף בת 50. אימא של זואי ומייקי, חיה בפרדס חנה עם איתי, "הגבוה". עובדת עם מותגים בתחום ה-Hospitality על פיצוח קונספטים, מיצוב ופיתוח חוויות אירוח שמבוססות על שייכות וערך.