להגיע ללימודים עם תינוק בן יומו. שנה"ל האקדמית נפתחה, הנשים נשארו מאחור

רלי בריל, מייסדת קהילת "אימהות באקדמיה", הייתה בתחילת לימודי התואר הראשון שלה במדעי בעלי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים, כשבחריגה מוחלטת מכל התוכניות שלה, היא מצאה את עצמה בהיריון. "היה לי בן זוג כבר שמונה שנים, והיה ברור שילדים יבואו יום אחד, אבל לא בעיתוי הזה", היא מספרת. "היו לי הרבה מטלות, ימי לימודים מלאים עד שעות מאוחרות, וגם נוצר מצב שאחת לשבוע היה לי לילה לבן בלי שינה בכלל ותהיתי איך מכניסים ילד למשוואה הזאת. אחרי הלידה, הבנתי שאין בתואר ראשון חופשת לידה רגילה בתואר ושאני צריכה לחזור ללמודים כעבור שישה שבועות או פחות. בשישה שבועות את מפסידה הרבה חומר ואם זאת תקופת מבחנים, את מפסידה סמסטר. סטודנטיות שילדו בעת ההכשרה המעשית, הגיעו להכשרה עם הצמיד מבית החולים וזה בלתי נסבל, ואם זו תקופת מבחנים, את חייבת לחזור ללימודים, אחרת תפסידי סמסטר שלם. אין לך ביטוח לאומי, כי אין לך מעסיק ואת צריכה להגיע ללימודים עם תינוק בן יומו ולפעמים זה מפריע לשאר הסטודנטים והתינוק צריך לינוק וזה לא ממש מתאפשר, אבל את לא יכולה להחזיק את החלב בחזה ארבע שעות. במילים אחרות, המצב של סטודנטית שרק ילדה הוא מאוד מורכב".

בינתיים, אותו הבן כבר בן 10 וחצי. שתי בנותיה נולדו כבר בתואר השני, כשכבר עסקה במחקר. רלי הבינה שיש פה בעיה אמיתית של סטודנטיות ואימהות, "חיפשתי קבוצות תמיכה ולא מצאתי אז פתחתי קבוצת פייסבוק "אימהות באקדמיה", קהילה תומכת ונטולת שיפוטיות, כדי לייצר שיח, לשתף ברגעי אתגר וגאווה, שכולן ידעו מה הזכויות שלהן ויקבלו גם טיפים וגם ידע על אירועים". 7000 נשים ממגוון התחומים והתארים כבר הצטרפו לקהילה שהיא אכן נכס משמעותי לאימהות-סטודנטיות, והמספר גדל כל הזמן. בימים אלה, מלבד הקבוצה בפייסבוק, בעזרות חברות הקהילה וגיוס המונים, הוקם אתר עם שפע של תכנים היכולים לסייע לסטודנטיות במהלך התואר, וגם מי שאין לה פייסבוק יכולה להיחשף אליהם.

"את צריכה להגיע ללימודים עם תינוק בן יומו ולפעמים זה מפריע לשאר הסטודנטים והתינוק צריך לינוק וזה לא ממש מתאפשר, אבל את לא יכולה להחזיק את החלב בחזה ארבע שעות"

אחרי שנת קורונה ואתגרי למידה היברידית, שנת הלימודים האקדמית מתחילה כשמספר הסטודנטים בישראל עלה. על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, כ-350 אלף סטודנטים יתחילו את השנה האקדמית מתוכן, כ-60 אחוז נשים. מבט מעמיק מגלה כי השמחה על השתלבותן של נשים במוסדות להשכלה גבוהה, היא לא רק מוקדמת, היא פשוט לא נכונה: במקצועות שמובילים אל שוק העבודה הטכנולוגי כמו מתמטיקה, מדעי המחשב, סטטיסטיקה והנדסה, ילמדו השנה רבע מכלל הסטודנטים בישראל אבל הייצוג הנשי במקצועות הלימוד הללו הוא הרבה פחות ממחצית.

>> "מעל 80% מתעשיית הטכנולוגיה והדאטה מורכבת מגברים". איך תשתלבי?

"יש לנו מעל 50 אחוז סטודנטיות ולמרות שאנחנו קולטים קרוב ל-50% סגל נשים, בשדרה הבכירה שלנו רק 20% הן פרופסוריות מן המניין. בשדרה הניהולית אין שיוויון בין נשים לגברים ומתוך 10 פקולטות יש לנו רק שתי דיקניות, ובשדרה הגבוהה, נשיא, רקטור, מנכ"ל – כולם גברים", מודה הפרופסור למשפטים נטע זיו, העומדת בראש יחידה חדשה באוניברסיטת תל אביב: הנציבה לשוויון ומגדר (תפקיד שיזם נשיא האוניברסיטה, פרופסור אריאל פורת). מוסדות נוספים הלכו בעקבות אוניברסיטת תל אביב כמו האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן גוריון והטכניון, ועד מכון וייצמן ומכללות אחרות, והיא אומרת: "המהלך הזה הוא מהלך שקיים במוסדות בעולם וגם אצלנו הבינו שיחסי הכח וחוסר המגוון באקדמיה הוא לא רק לא נכון, הוא גם לא צודק, הוא פוגע ביכולת לייצר ידע ומחקר ולהתמודד עם בעיות חברתיות וגלובליות, והאתגר הוא לזהות את המקומות שנשים מתקשות להיכנס אליהן. האוניברסיטה נשענת על תקציבי ציבור ויש לה מחויבות חברתית להיות פתוחה ולשקף את כלל האוכלוסייה".

"כמרצה, הרבה פעמים הרגשתי שאני מנהלת שיחה עם הבנים יותר מהבנות, כי נשים יותר מהססות אם הן לא בטוחות שתשובתן נכונה"

אז כן יש התקדמות, רק איטית?
"באקדמיה רואים שזה לא מספיק טוב, ואם נתעמק עוד יותר, דוקטורנטיות ערביות לא מתקרבות לשקף את האחוז שלהן באוכלוסייה. אנחנו לא יכולים להיות מגדל שן שמתבצר במנותק מהסביבה שהוא חי בה ונהנה ממנו, אנחנו צריכים להיות נגישים לכלל החברה הישראלית ולעשות פעולות פרודוקטיביות. בפקולטה למשפטים היו ארבע, חמש נשים מתוך הסגל וזו הייתה תקלה. בשנים האחרונות המספר הזה הוכפל, אבל השינוי הזה לא קורה לבד וצריך לעשות פעולות יזומות מדויקות, האקדמיה כמרחב שלכאורה מתיימר להתבסס על מצוינות, לא תמיד מגלה את המצוינות אצל כלל האוכלוסיות. ישנה התקדמות בעשור האחרון אבל האתגר עדיין גדול".

נשים באקדמיה. HIT | צילום: יח"צ

נשים לא דוחפות את עצמן מספיק?
"אמנם יותר מבעבר, אבל עדיין בהרבה מקומות תחרותיים וקשים, לנשים יש נטייה לא להיכנס מראש לתחרות וזו תופעה שצריך להתלבש עליה בצורה מדויקת ולזהות את מוקדי הקושי. בקורונה ראינו למשל שאימהות לילדים קטנים עצרו את המחקר בו עסקו. כמרצה, הרבה פעמים הרגשתי שאני מנהלת שיחה עם הבנים יותר מהבנות, כי נשים יותר מהססות אם הן לא בטוחות שתשובתן נכונה, נשים הרבה פעמים חוששות לבקש מכתבי המלצה, אבל יש גם קשיים אובייקטיבים, הפרמידה מצטמצמת ככל שעולים למעלה. אחרי הדוקטורט אישה צריכה לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל כדי להיות חברת סגל באוניברסיטה בארץ, בשלב שהן מסיימות דוקטורט לרוב כבר יש להן שניים-שלושה ילדים, וצריך להודות שלגבר יותר קל לשנע משפחה לטובת קריירה וכיוון שלנשים זה יותר קשה, זה עלול לתקוע אותן. כדי שיהיה פחות קשה, מלגות הפוסט דוקטורט הן נדיבות, 25 אלף דולר לשנה, בנוסף למלגות אחרות, ואנחנו כבר רואים שנשים מממשות יותר את המלגות".

מאין יבוא השינוי המיוחל?
"המערכת והסביבה צריכות לשדר לנשים שהקשיים האובייקטיביים שלהן מובנים, אבל שהן צריכות לתבוע את המגיע להן ולא לוותר, המערכת צריכה להיות מוכוונת לצורך לקבל נשים לא רק במקצועות היותר מסורתיים אלא גם במקצועות המדעים, טכנולוגיה, מדעי המחשב, הנדסה ופיזיקה שם ייצוג הנשים נמוך. יש לנו תכנית שנקראת "ילדות חושבות מדע", הנועדה לעודד נערות למקצועות טכנולוגיים ולמדעים מדויקים, שידעו שהמאבק שלהן לא אבוד, יחד עם פעולות שיעניקו ביטחון ויצירת אווירה יותר שוויונית. צריך לעודד נשים ולהעצים אותן, כן, העצמה היא עדיין מילה חשובה גם אם היא שחוקה. שילוב של העצמה של הסביבה והאחריות של הנשים יזינו אחד את השני ואם המערכת תהיה יותר קשובה – נשים יעזו יותר".

נשים באקדמיה. פרופ' נטע זיו | צילום: באדיבות המצולמת

לא תקרת זכוכית אלא מדרגה שבורה

דו"ח מקנזי מ-2019 קבע כי לא תקרת הזכוכית עומדת בדרכן של הנשים אלא מדרגה שבורה, כלומר, הקושי שלהן הוא לקבל את משרת הניהול הראשונה ומשם לטפס הלאה. "המטרה היא לזהות את אותה מדרגה שבורה ולתקן אותה", אומרת עו"ד אורנה קופלוביץ, יועצת הנשיא להוגנות מגדרית באקדמיה וחברת סגל בפקולטה להנדסה, תעשייה וניהול טכנולוגיה ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון: "זו מציאות שמשפיעה לא רק עולם העבודה אלא גם על החברה כולה. כשנכנסתי לתפקיד ערכתי סקר בקרב בוגרות המכון, עניין אותי מה קורה איתן בשנים שלאחר סיום התואר ועד כמה הן השתלבו במקצוע שלו הן הקדישו שנות לימוד ומשאבים רבים. מה שעלה הצביע על פער מתסכל בין הידע והמוכנות המקצועית, לבין הקושי להשתלב בתעשייה. עדיין, יותר נשים מגברים מצאו את עצמן זזות הצידה, מוותרות ומתפשרות, במיוחד בשלבים של הקמת משפחה וכמה שנים אחר כך רבות מהן מצאו את עצמן מחוץ לתעשייה, או לצידה, במשרה המאפשרת גמישות אך מרחיקה אותן מלב התעשייה".

עוד לפני ההשתלבות, פחות נשים בוחרות בתחומים הטכנולוגים.
"תהליך ההסללה המגדרית מתחיל כבר בגן ונמשך בבית הספר היסודי דרך חטיבת הביניים והתיכון. הקטלוג המגדרי של מקצועות, כישורים ותכונות, הטיות מגדריות וסטריאוטיפים חברתיים, מכוונים לתפיסה של מקצועות מדעיים כגבריים. לא אחת, בנות צעירות חוששות להיתפס כ'לא נשיות', במיוחד בגיל שבו השיקוף החברתי משמעותי לעיצוב הדימוי העצמי. לאלה אפשר להוסיף מיעוט דמויות חיקוי נשיות ולעיתים נגישות פחותה לטכנולוגיה. המעטות שיעזו לבחור ללמוד מקצועות טכנולוגיים באקדמיה יגלו לעיתים שהן 'האישה היחידה בחדר' מושג שילווה אותן גם כשהן ינסו להשתלב בתעשייה".

עובדת בחברת הייטק סיפרה שכשהיא יוצאת אחר הצהריים לילדים שלה, הגברים בארגון נשארים עוד כמה שעות ובזמן אחוות גברים, במטבחון של המשרד, נסגרות החלטות חשובות

ואלו שלמרות הקשיים, הצליחו להשתלב בתעשייה. עם מה הן יאלצו להתמודד?
"הן יכולות לפגוש מכשולים מגדריים בהמשך, רובם תוצאה של דפוסים תרבותיים שלא מכוונים לפגוע אבל מייצרים פגיעה, פעמים רבות מחוסר מודעות. למשל, עובדת בחברת הייטק סיפרה שכשהיא יוצאת אחר הצהריים לילדים שלה, הגברים בארגון נשארים עוד כמה שעות ובזמן אחוות גברים, במטבחון של המשרד, נסגרות החלטות חשובות שהיא לא יכולה הייתה לקחת בהן חלק. גם במחקרים סביב משא ומתן יש הבדלים מגדריים חשובים: נשים פחות מתורגלות לדרוש עבור עצמן, חוששות להיתפס כגבריות כשהן עומדות על שלהן ופחות מציעות את עצמן לתפקידים בכירים גם היום. למרות שאנחנו רואים יותר משפחות צעירות שבהן שני בני הזוג שותפים בגידול הילדים, המספרים מצביעים על פערי שכר של למעלה מ-30 אחוז. למעשה שכרן של נשים נגרע עם כל ילד שמצטרף למשפחה בעוד שבן הזוג מיטיב את שכרו על כל ילד נוסף".

איך יוצרים עולם עבודה חדש?
"מסקר שערכנו בקרב בוגרות המחזיקות בתואר אקדמי טכנולוגי, עלה הצורך ברכישת מיומנויות שהן לא חלק מהתואר, אך נדרשות בעולם האקדמי כמו נטוורקינג, ניהול משא ומתן ומיתוג עצמי, זה חשוב לגברים אבל קריטי לנשים. לצורך זה הקמנו את תכנית "הנבחרות" המכשירה נשים למנהיגות חברתית וניהול נטוורקינג. התוכנית מפגישה סטודנטיות מפקולטות שונות, כדי לייצר רשת תמיכה של נשים מתחומים מקצועיים שונים וכמו שהן מכנות את זה "מכפיל כח". אחת המטרות היא לייצר בסיס ידע ומיומנויות שיבנו את תחושת המסוגלות העצמית והיכולת לניהול עצמי, שהוכחו בקורונה כקריטיים, בשוק העבודה".

>> גזרי ושמרי: 7 טיפים חשובים לפיתוח מנהיגות

אז מתי סוף סוף נוכל לראות שדרה של ניהול נשי באקדמיה?
"אני אופטימית אבל אלה הם תהליכים ארוכי טווח. יש לנו כבר פעילות שמתחילה בבתי הספר היסודיים שנועדה לשנות את ההסללה ביחס ללימודי תכנות ופעילות למען הסטודנטיות והסגל שלנו. במבט על, ההשקעה הזאת תיטיב גם כלכלית עם החברה כולה. למרות שאי שוויון מגדרי מעולם לא היה בעיה רק של נשים, קידום נשים הוא צורך אמיתי, כלכלי ומוסרי שיטיב עם החברה".

עו"ד אורנה קופולוביץ. HIT | צילום: יח"צ

ואם נחזור לרלי בריל, מקימת "אימהות באקדמיה" – היא עצמה לא עוסקת בתחום אותו למדה, היא פודקאסטרית, מרצה במוסדות לימוד ומלווה נשים בדרך אל התואר במטרה למנוע נשירה מהאקדמיה.

רלי, אז מה העשייה שלך בפועל?
"אנחנו כוח אדיר וככל שניהיה יותר גדולות נוכל לשנות עוד ועוד. אני פועלת בכל הנושא של התנאים לסטודנטית שילדה. עוד לפני הקורונה, יצאתי בקריאה שיתנו לאימהות שילדו ללמוד מהבית, ואז הגיעה הקורונה. עכשיו אני מקווה שהמודל ההיברידי ישאר, ואימא עם תינוק בן יומו לא תאלץ להגיע עם התינוק שלה ללימודים, כי זה מאוד מורכב. כיום יש מלגות רק לאימהות חד הוריות, או במצב סוציו-אקונומי נמוך ביותר והרבה מאד סטודנטיות נופלות בין הכיסאות, ולהן הקמתי פרויקט יחד עם רוני בן צבי אלימלך, דוקטורנטית בטכניון ואימא כמובן, בשם "חכמאמא חונכת". זהו פרויקט מנטורינג שהתחיל כפיילוט עם 20 זוגות נשים מהאקדמיה, מכל התארים ומוסדות הלימוד, הצמדנו לאימהות סטודנטית שמתמודדות עם קושי רגשי, חברתי וכלכלי, כשהמטרה לעטוף אותן ולתת להן רשת שתימנע את נשירתן מהלימודים. הפיילוט הצליח מעל ומעבר, לחלק מהנשים הוא הציל את התואר כי בזכותו הן לא פרשו. הצלחנו כבר להכניס את הפרויקט הזה לשנת הלימודים הקרובה לטכניון ולאוניברסיטה העברית והכוונה שלנו היא להכניס אותו לכל 67 מוסדות הלימוד בארץ. בשבילי זו ממש שליחות. כיום פרויקט החונכות יתחיל אצלנו ללא מלגה ואנחנו מחפשות תורמים על מנת לגרום לזה לקרות, כמו שנעשה בפרויקט של פר"ח, רק לאימהות סטודנטיות".

ואם יפנו אליכם סטודנטים גברים?
"את יודעת מה, אנחנו נעזור לכולם ובלבד שנמנע נשירה".

רלי בריל | צילום: באדיבות המצולמת