נעמה יששכר היא לא הילדה של כולנו

שלום לראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו. שלום לעם ישראל המחבק והמקסים, שלום ליפה יששכר, האם הלביאה, הלוחמת עבור כולנו. שמי לירון שמם, ולפני כמה שנים, נתפסתי בגבול מצרים עם משהו כמו 3.5 גרם חשיש, שנשכחו בנרתיק משקפיים מהימים בהם הייתי צעירה ופוחזת, וכעת אני מעוניינת לדרוש את מקומי כגיבורה לאומית. איפה הפרחים שלי? איפה השטיח האדום? איפה המטוס הפרטי, השמפניה הוורודה? איפה ראיונות הגבורה בכלי התקשורת, השידור הישיר בגל פתוח, הצעה להיכנס לעונה הבאה של "האח הגדול"?

>> גם קובי בראיינט הוא גיבור תרבות שנוי במחלוקת

לפי הסטנדרט המוסרי החדש שנקבע ברגעים אלו – מגיע לי לא פחות מלהדליק משואה בטקס יום העצמאות "על ששכחתי בתיק שלי סמים לא חוקיים במסע בין מדינות, שגם בהן השימוש בסם הזה אינו חוקי, ולתפארת מדינת ישראל". הינה, אני כבר מתרגלת את הנאום שלי. האם כל זה נחסך ממני רק בגלל שהצלחתי לשחד בחן ובמאה דולר את הפקיד בגבול ולא נשלחתי למאסר? איזו טעות.

כבר כמה ימים שבכותרות הראשיות באתרים ובעיתונים, שמה של נעמה יששכר מוזכר באותה נשימה עם עסקת המאה ששואפת להוביל לשלום במזרח התיכון. כן, כן, בחורה ששכחה טולה בתיק שלה, חולקת את אותם עמודים ראשיים עם כתבות על שלום עולמי. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר לכלי התקשורת שהוא מבקש לאחל לה ולמשפחתה שהכל יהיה בסדר, הגיבורה הלאומית שלנו קיבלה חנינה, עכשיו אפשר לנופף בדגלי המדינה ולתקוע בחצוצרות! איזו חגיגה!

ההחלטה להעניק לנעמה יששכר מעמד של גיבורה לאומית מראה יותר מתמיד כמה עגום מצבה של החברה הישראלית

תגידו לי, מה נסגר אתכם? אני לא מתייפייפת, גם אני עישנתי גראס, גם במדינה שלנו וגם במדינות רבות אחרות בעולם. אני לא חלילה לא חושבת שנעמה, כפרה עליה, היא עבריינית שמקומה מאחורי סורג ובריח. טוב מאוד שישראל פעלה למען שחרור הצעירה האומללה הזאת, שנקלעה לסיטואציה שגדולה ממנה בכמה מידות, בשל טעות קלה בשיקול הדעת, רשלנות או חוסר אחריות. בכל זאת, לבדוק את התיק לפני שיוצאים לשדה התעופה זה א"ב של מטיילים. אבל ההחלטה להעניק לה מעמד של גיבורה לאומית מראה יותר מתמיד כמה עגום מצבה של החברה הישראלית, ושל מי שעומד בראשה לפני הכל. לכאורה אין זה פלא, בעידן בו צמד מילים כמו "כתב אישום" מוצמד לתואר מכובד כמו "ראש הממשלה". ובכל זאת, מכאן ועד להביא את ישככר הביתה במטוס הפרטי ולפתוח גל שידורים מיוחד – יש מרחק גדול, אוקיינוסים של מוסר וחוקים, שמתייבשים מול המסר הדפוק הזה.

הנה עוד פוש שמעיר את האייפון שלי, "עוד רגע – שידור חי" נעמה יששכר תפגוש את ראש הממשלה. מאז שובו של גלעד שליט לא נרגשנו כל כך משובו של אזרח ישראלי לגבולות מדינת ישראל. ואני, כאימא, שראשה מלא במחשבות על חינוך, קצת מצטמררת מהכותרות האלו. שליט היה חייל שנרקב במשך חמש שנים בשבי האויב, יששכר חזרה מטיול אחרי צבא בהודו כשבתיקה חומר, גם אם ממש מעט ממנו, שאסור לשימוש ברוב המדינות בעולם. הסיפור שלה יכול וצריך לגרום לנו הישראלים להפסיק לטוס דרך רוסיה, ולהבין שמשהו מסוכן קורה שם, אבל איזה מין מסר אנחנו מעבירים לילדים שלנו כשאנחנו מקבלים את פניה כגיבורה ישראלית?

מאז שובו של גלעד שליט לא נרגשנו כל כך משובו של אזרח ישראלי לגבולות מדינת ישראל. ואני, כאימא, שראשה מלא במחשבות על חינוך, קצת מצטמררת מהכותרות האלו

המסר הוא שכל מי שאי פעם נתפס עם סמים – מגיע לו תואר של כבוד? מה יחשבו הילדים שלנו, שנמצאים עכשיו בדרום אמריקה או במזרח, מסטולים מהתחת, ויודעים עכשיו, שאולי בעצם כדאי להביא קצת מהחומר המדהים הזה גם לארץ, במינימום נוכל לשתף את החברים שלנו בסטלה מדהימה, או טוב יותר – נחזור לארץ במטוס של ביבי, עם חוזה לספר, גאלונים של זמן מסך, מקום בטוח בתוכנית ריאליטי, עתיד מזהיר והכי חשוב, כולם יבקשו מאיתנו סלפי כשנצא להסתובב בחוצות העיר. כי הרי בסוף, בתרבות שלנו, לשם הכל מתנקז היום – לגיבורי הסלפי, לאנשים שיש להם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם, ולא משנה אם הם עושים שורות בדרך להצגת הילדים, מלטפים ישבנים בדרך לבית הנשיא או משחדים את ראשי המשק מבית ראש הממשלה. כי מה הוא גיבור תרבות – אם לא מי שמייצג את התרבות של היום, רקובה, מושחתת ולא מוסרית.

>> זו הסדרה הכי חשובה כרגע על המסך שלכן