נועה ירון דיין בריאיון חשוף: "לא רציתי להפוך לדמות טראגית"

לפני שבועות אחדים, תשע שנים אחרי שעזבה מוכת כאב את בית שמש בעקבות הגירושים מבעלה יובל דיין, נועה ירון דיין חזרה למקום שהיה ביתה במשך 17 שנה, להרצאה שנקבעה לה במוסד לנערות בסיכון. הזיכרונות שעלו בה טלטלו אותה עד כאב.

>> השדכנית החרדית מ"ווארט" בדרך לנטפליקס: "חשבתי שעובדים עליי"
>> רינה מצליח כמו שלא שמעתן: "אני חולמת שתהיה לי אהבה"
>> על החלום ועל המוות: כוכבת "זגורי אימפריה" בריאיון מיוחד

"זה היה יום רגשני במיוחד", היא אומרת, "עברתי שם חתיכת חיים. הסתובבתי שוב ברחובות העיר, קניתי לי חצאית ותיק, והוצאתי שם את כל הסכום שהרווחתי בהרצאה. היו לי פלאשבקים מאותם ימים, גם פגשתי חברה שלא ראיתי שנים והשלמנו פערים. חזרה לי התחושה שליוותה אותי אז, שאני מחביאה דברים, שאני לא כמו כולם".

כשגרת שם הרגשת זרה?
"גרנו בשכונה חרדית, וכשאת בעלת תשובה – את לא כמו כולם, את כמו עולה חדשה. באתי מתל אביב, והייתי צריכה להתחנן שיקבלו את ילדיי למסגרות. הייתי כל כך להוטה להשתלב וכל כך רציתי קדושה וטהרה, ועכשיו בביקור הזה הבנתי שהייתי אבודה".

קרו לך שם במהלך השנים גם דברים טובים?
"כן. ילדתי ילדים וקרו דברים טובים, אבל בביקור הזה פתאום חשבתי על האדם שנהייתי לפני שהמציאות גירשה אותי משם, ועדיין אני מרגישה שניצחתי. הקושי הפך לחוזקה ואני מלאה בהודייה".

"גרנו בשכונה חרדית, והייתי כמו עולה חדשה. באתי מתל אביב, והייתי צריכה להתחנן שיקבלו את ילדיי למסגרות. כל כך רציתי להשתלב, ורק עכשיו הבנתי שהייתי אבודה"

 

לדור שלא הכיר אותה בגלגולה הקודם, ירון, אוטוטו בת 54, הייתה כוכבת ענקית בניינטיז. הצעירה המרשימה עם רעמת התלתלים, אז חילונית תל-אביבית בוגרת גל"צ, השתלבה מהר מאוד בעולם הבידור הישראלי. היא שידרה בגלגלצ, והנחתה בין היתר את "שישי חי" עם מרב מיכאלי ומיכל גוטליב, ותוכניות פופולריות כמו "הוגו" ו"גאטס".

את יובל דיין, הכירה בתקופה החילונית של שניהם. הוא היה אז סטודנט לקולנוע ותסריטאי בערוץ הילדים ובערוץ 2. השניים חזרו בתשובה והשאירו את העולם הזה מאחוריהם, ואת התלתלים המפורסמים שלה לא ראינו מאז שעברה ללבוש צנוע וכיסוי ראש.

בשנת 1996, אחרי פרידה קצרה, דיין והיא נישאו. הוא הפך לרב מוביל ולאחד מגדולי המחזירים בתשובה בארץ. היא בינתיים התמסרה לגידול שבעת ילדיהם ולחיים שלה כחוזרת בתשובה על מלא. ביחד הם הקימו את מרכז "הזדהות" ללימודי יהדות על פי ברסלב, והשניים ניהלו חיים מושלמים למראית עין.

אבל בשנת 2018, אחרי 23 שנות נישואים, הכל התפרק והשניים התגרשו. "זאת הייתה טראומה", היא אומרת, "ניסיתי להציל את הבית אבל זו לא הייתה רק מלחמה על הזוגיות – זה היה כרוך במשבר של עוד שבעה ילדים".

מאז הגירושים דיין הספיק לחזור בשאלה כעבור כשנתיים, להתחתן שוב בשנת 2021 ולהביא לעולם בת נוספת לפני שהתגרש בשנית.

"יובל קיבל כוויה מהממסד הדתי", אומרת ירון, "האם התגרשנו על רקע זה שהוא עזב את הדת? כן ולא. התחתנו הוא, אני והקב"ה – כשהחיים שלנו בנויים על אמונה. וכשהאמונה נחלשת אצל מישהו – אז יש קריסה. כשזה קרה אצלנו, חשבתי שגם אני אקרוס. חשבתי שאוריד את המטפחת מהראש, אבל כשהכל התחיל להתקלף – הבנתי שאלוהים אצלי בתוך הלב".

הייתה לך תחושת כישלון?
"כן. שמתי את כל הביצים שלי בסל של האימא והרעייה. זנחתי קריירה, הייתי כמעט 20 שנה בבית, ילדתי כל שנתיים. אם תשאלי אותי איך עשיתי את זה, אענה שרק בכוח האמונה. זה מה שעזר לי להתגבר על תחושת המרירות".

"זאת הייתה טראומה. ניסיתי להציל את הבית, אבל זו לא הייתה רק מלחמה על הזוגיות – זה היה כרוך במשבר של עוד שבעה ילדים"

 

למה את הכי מתגעגעת?
"למשפחתיות. גייסתי ילדים ונסעתי לבד לטקסי סיום ולמסעות כומתה, שחררתי אותם, ויש לי צער על כך שאין לי נחת. מצד שני, אני כל כך חיה. אני רואה חברות נשואות, שלכאורה יש להן גן עדן – אבל אין להן גן עדן. צריך להיות מגורשים כדי להבין שאנחנו מתעסקים בטפל".

איך ריפאת את עצמך?
"התאפסתי בעקבות השבעה באוקטובר. עד אז היו בי מרירות וכעס, ואז הכאבים הקטנים שלי התחלפו בכאב לאומי גדול וקיבלתי פרופורציות. כשפרצה המלחמה אמרתי לעצמי 'נועה, תשתקי. כל אחד קיבל תוכנית צער, אז די, תדוני הכול לכף זכות'. התאריך הזה איפס טראומות אישיות של רבים. זו הייתה טראומה בתוך טראומה, ובתוך זה הרגשתי שנולדתי מחדש. הבנתי שאין לי כוח לשיט הזה, של החיים הפריבילגיים, וחזרתי להודות על הדברים הקטנים. כשהסתכלתי על עצמי בלי פילטרים, שאלתי איך אדם פרוע ולא נורמטיבי – כמוני וכמו יובל – החזיק מעמד כל כך הרבה שנים. אם קודם חשבתי שאני לא יכולה לבד, גיליתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי".

"אני לא חייבת שתהיה לי זוגיות"

ירון, ששמה את מבטחה באלוהים בדבקות רבה גם היום ועדיין שומרת על מראה צנוע למהדרין – למרות שעברה לגור בתל אביב – היא סוג של כוכבת רוק שנשים רבות נוהות אחריה, ולא בכדי.

היא ורבלית ומצחיקה, שקועה בעשייה, ועכשיו – אחרי שמצאה מחדש את החיבור לעצמה – היא מחבקת כל רגע בחיים. היא לא מסתירה את המשבר הגדול שעברה בעקבות הגירושים, אבל אין ספק שהשנים שעברו היטיבו עמה. במהלך השנים הפכה ירון לסופרת, כוכבת רשת ומרצה, המלווה נשים בתהליכים של אמונה וחיבור, ומעבירה סדנאות כתיבה בעזרת כלים חסידיים – במטרה ללמד נשים לספר את סיפורן ולהיות הגיבורות שלו. "מה שאני למדתי בדרך הקשה", היא מסבירה.

"התאפסתי בעקבות השבעה באוקטובר. עד אז היו בי מרירות וכעס, ואז הכאבים הקטנים שלי התחלפו בכאב לאומי גדול וקיבלתי פרופורציות. כשפרצה המלחמה אמרתי לעצמי – נועה, תשתקי"

 

ירון גם מובילה קבוצת נשים גדולה בפסטיבל "רוקדות על המים", הכולל סדנאות, ריקודים, אוכל טוב ובעיקר חוויית חופש לגוף ולנפש. היא עושה גם מסעות לאומן, ולאחרונה היא חזרה להעביר שיעורי תורה בזום וביפו על פי רבי נחמן מברסלב. במסגרת אירועי חודש האישה היא תיקח חלק בערב נשי בשם "נשים ונפלאות" מבית התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי – מפגש פסגה שיאחד על במה אחת שש נשים, בהן לאה ינאי, לירז צ'רכי, הילה סעדה, האחיות טלי ולירון כרקוקלי ולחילופין קארין עליה ותקווה גדעון. במהלך הערב הנשים יחשפו את סיפור המסע האישי שלהן, האתגרים, החלומות, הניצחונות הקטנים שעיצבו אותן ועוד רגעים שלא רואים ברשתות.

"נופיע ברחבי הארץ ונדבר על כל מה שמעניין נשים בעולם המודרני, ועל מה המשמעות של להיות אישה בעולם כזה", מספרת ירון, "נדבר על אהבה וזוגיות, אימהות, שאיפות, קריירה, התמודדות וצמיחה ועוד – וכל זה ילווה בשירה והומור. זו תהיה חוויה מעצימה ומחברת".

את בזוגיות כיום?
"לא. אין לי זוגיות. הייתה לי זוגיות אחרי הגירושים, ואני נבוכה לדבר עליה. היא הסתיימה, ואני לא יודעת אם יש בעולם את הדבר הזה בשבילי. הייתי נשואה 23 שנה, נתתי את שלי לקונספט. אני לא אומרת 'לא' לזוגיות, אבל אני לא חייבת שתהיה לי זוגיות. לא איבדתי את היכולת לאהוב, ואני אומרת לנשים שעברו חוויה קשה בזוגיות ונמנעות מלחזור עליה – שאם אנחנו לא נאמין באהבה, אז הרעים ניצחו. אני האמנתי שמתוך חוויית השבר ינבוט נבט טרי וחדש, וזו הייתה עבודה קשה לא להפוך לדמות טראגית בתוך הסיפור של עצמי. אני אומרת לנשים שנמצאות במקום הזה – תרקדו עם הצרות ועם הקושי, תחוו את הכאבים. אם תשמחו גם במה שלא טוב, הכאבים ייעלמו ולא יחזרו יותר. ועם כל המורכבות שבדבר, אנחנו צריכות לצחוק, לשמוע מוזיקה".

מה עושים היום ילדייך שגדלו כחרדים כל השנים?
"כשגרנו בבית שמש לא חשבתי שהם יתגייסו – כי תורתם אומנותם – אבל כשעברנו לתל אביב הם לא הלכו למוסדות חרדיים, אלא למוסדות פתוחים יותר או חילוניים. אני אוהבת להגיד שהם על הספקטרום של הדת, הם משייטים. אף אחד מהם לא חרדי הארדקור, שלושה מהם שומרי שבת. אני לא עושה להם ספירת מלאי, אבל אני יכולה להגיד שהבן שבחר בבית ספר חילוני מצא שם את האחת ששומרת שבת. יש לי גם ילדים לא דתיים. כששרה הבת שלי אמרה לי לפני כמה שנים שהיא נוסעת בשבת, אמרתי לה שגם אם היא תקרצף את עצמה ולא תשמור מצוות – יש לה אמונה בלב. וכשנתן הבן שלי קיבל צו גיוס ושאל אותי מה עושים, עניתי לו – מתגייסים".

איך נראה קידוש בביתך?
"אחת לשבועיים-שלושה כולם באים. נחמן הבן שלי לא נוסע בשבת אז הוא נשאר לכל השבת. שרה מגיעה ברכב, כמו ההורים שלי".

"הילדים שלי הם על הספקטרום של הדת, הם משייטים. אף אחד מהם לא חרדי הארדקור, שלושה מהם שומרי שבת, ויש לי גם ילדים לא דתיים. אני לא עושה להם ספירת מלאי"

 

כולם התגייסו?
"חוץ משרה שהתחתנה בגיל 18 והתגרשה כעבור שנתיים, ומהלל-יעקב, שהוא בן 15 וחצי ולומד כיום בישיבה – כולם התגייסו. שרה היא צלמת מוכשרת ויוצרת תוכן, והיום היא מטיילת באוסטרליה. נחמן בן ה-27 הוא רב סרן בקבע, קצין קרבי שיצא ללימודים. מרים הייתה מדריכת צניחה. אדל שירתה בעוקץ. דוד ישראל התגייס לפני שנה והיום הוא בקורס מ"כים, בראש השנה הוא כיתר את עזה. במלחמה היו לי ארבעה ילדים מגויסים. באותה תקופה לא הופעתי בפאנלים ולא העליתי תכנים, גם לא בשעות החשוכות של הלילה. אחד הילדים אמר לי שמי שמעלה צילום נהרג. הייתי מסיעה ומחזירה, ובלילות התמכרתי לחדשות עם דני קושמרו. אחרי כמה חודשים הבנתי שאני צריכה לפזר אור ולהתנדב, עשיתי הפרשות חלה, הופעתי ונתתי חיזוק במלונות המפונים בצפון ובדרום".

כיום את מגדירה את עצמך כחרדית?
"אני לא מודדת ככה את העולם. אני מאמינה באלוהים, אני מאמינה בצלם אלוהים שבי, בחלקים הגבוהים שבי, ולמרות שנפגעתי – אני מאמינה באהבה, בתקווה, בבשינוי והתחדשות, וגם מאמינה בהווה שלי".

איך הקשר שלך ושל יובל נראה היום?
"היינו 23 שנים ביחד והבאתי לעולם שבעה ילדים. נפרדנו, אבל אני לא מוכרחה לשנוא אותו".

יש סיכוי שעוד תחזרו?
"לא חושבת. ואני זקנה מדי להגיד מעבר".

נשים בגילך במגזר הן כבר סבתות ותיקות. זה מדגדג לך?
"החברות שלי מבית שמש הן סבתות – לחמישה, שישה, ואפילו שבעה נכדים – ואני עדיין לא. ממש לא דחוף לי להיות סבתא. אני עוד לא במקום של לשבת ולקפל גרביים לקטנים".