מרב מתה מסרטן – ובנותיה הקטנות נותרו לבד בעולם

בלילה האחרון לחייה של מרב, עמדנו סביבה, חמישה חברים קרובים, והשמענו לה את "באת לי פתאום". זה היה השיר שהיא ביקשה לשמוע ברגעי הפרידה. עמדנו שם, בוכים, ממלמלים לה שנמשיך לדאוג למה שהיה הכי חשוב לה בעולם – לבנות שלה.

>> "חוסר ברזל היה הסימן הראשון, ואז אובחנתי עם שני סוגי סרטן". טור אישי שאתן חייבות לקרוא

מרב דורי ז"ל, הייתה חברת ילדות שלי, והיא נפטרה לפני כשבוע מסרטן ריאות אלים. היא הייתה רק בת 50. אם יחידנית, ללא משפחה גרעינית, והשאירה אחריה שתי ילדות קטנות: בת שלוש ובת 6.5. איך מסכמים כמעט 50 שנה של חברות? הכרנו ביום הראשון של כיתה א' בפתח תקווה, עברנו יחד ילדות, נעורים, טיולים, לימודים, הורות מאוחרת. מרב הייתה אישה של העולם הגדול; חרשה את הגלובוס חיה ולימדה ביפן ובתוך כל ההרפתקאות האלה תמיד אמרה לי משפט אחד שנחקק בי: "חייתי חיים שלמים ומלאים, ראיתי הכל. עכשיו הדבר היחיד שחשוב הן הילדות".

כשמרב החליטה להפוך לאם יחידנית, היא עשתה זאת בנחישות שאין דומה לה. ראיתי אותה עוברת טיפולי פוריות מפרכים בגבורה, וראיתי את האושר האינסופי בעיניה כשבנותיה נולדו – הן הפכו למרכז חייה. שנינו הפכנו להורים בגיל מאוחר – הקטנה שלי והגדולה שלה נולדו בהפרש של שבועיים בלבד וזה הפך את החברות שלנו לעמוקה וקרובה מתמיד.

לפני כשנה מרב קיבלה את הבשורה על המחלה. היא בחרה לשמור את דבר המחלה לעצמה ולמעגל הקרוב בלבד, לשמור על אופטימיות יוצאת דופן ולהתמקד בהחלמה. לאורך השנה האחרונה היא הקיפה את עצמה במעטפת אוהבת – התייצבנו סביבה צוות של חמישה חברים קרובים, ודאגנו לכל היבט בחייה: מהליווי הרפואי והמשפטי ועד לעזרה עם הבנות בסופי שבוע. היא הייתה חוזרת מהטיפולים הקשים ביותר ומתייצבת בבית כדי שהבנות לא ירגישו דבר. הייתה לה מטרת על אחת: ללוות את בנותיה בבגרותן. אך המחלה הכריעה אותה, וההחמרה הגיעה במפתיע, תוך ימים ספורים.

כשהמצב הידרדר, מרב פנתה אלינו בבקשה האחרונה. הוריה כבר אינם בחיים, ובהיעדר משפחה גרעינית, היא הטילה עלינו את האחריות לדאוג לעתידן. היא ביקשה ממני באופן אישי לשמש כאפוטרופוס לעניינים הכלכליים – בקשה שהרגישה לי טבעית לחלוטין אחרי עשורים שבהם הייתי המשענת שלה בצמתים של רכישת רכב, שכירת דירה וקבלת החלטות. הבטחתי לה שאוודא שהבנות יגדלו בביטחון כלכלי, ללא קשר למסגרת או למשפחה שבה יגדלו בעתיד, כי העתיד אינו בשליטתנו, אך הבסיס שלהן חייב להיות איתן.

ידענו שנקיים את ההבטחה. אנחנו נמשיך לעטוף את הבנות ונעשה ככל יכולתנו שיגדלו בידיים טובות. לא נדע באיזו משפחה או מסגרת יגדלו, אבל כן נוודא שיגדלו בביטחון. שתהיה להן התחלה יציבה. עלינו לדאוג גם לעתידן הרחוק. יחד עם קבוצת החברים, הקמנו את "קרן לילדות של מרב דורי", קרן שתפוקח על ידי עו"ד ורו"ח, כדי לייצר להן בסיס כלכלי איתן להתחלת חייהן הבוגרים. מרב כבר לא תזכה לראות אותן גדלות, אבל אנחנו נהיה שם כדי לספר להן על האימא המופלאה שלהן. אני מבקש, עזרו לנו לקיים את הצוואה שלה. פתחו את הלב עבור הבנות של מרב.