"תפקיד מרכזי בסדרה זה משהו שחלמתי עליו מגיל 13, כשאבא היה בבית סוהר"

לפני כשלוש שנים הגיעה מירי קריכלי (20) להרצאה מטעם בית הספר בו למדה באור יהודה, בלי לדעת שהיא בעצם באודישן לסדרת טלוויזיה. הנערה הצעירה נחשפה במהלך שנותיה הקצרות לעולם אפל ומפחיד: אבא שנכנס ויוצא מבית הסוהר על עבירות סחיטה באיומים, זריקת רימון, שוק אפור, ביקורים קבועים בבית הכלא וגם שוטרים שמגיעים הביתה חדשות לבקרים בשעות מוזרות והופכים אותו. אמה היא גננת שעבדה קשה לפרנס את שתי בנותיה, בעודה מתמודדת עם הוצאות לפועל ונאבקת לשחרר את בעלה בערבות. פיקניק זה לא היה. 

"נערכה הרצאה ובעיר ביקשו שיגיעו אליה תלמידים. לא ידעתי למה ולא הייתי אמורה להיות שם, אבל אחד התלמידים הבריז וביקשתי ללכת במקומו. בבית הספר התנגדו, עשיתי בלגן, התעקשתי, הבאתי את אימא שלי  ונתנו לי", מספרת קריכלי. "אני היפר אקטיבית. במשך תקופה נתנו לי ריטלין אבל הפכתי לסוג של צמח, הייתי כמו מומיה, אז הפסקתי. לעיסת מסטיק עזרה לי. באתי להרצאה, לעסתי מסטיק והרעשתי. המרצה אמר לי לזרוק את המסטיק, עניתי לו שגם ככה ההרצאה שלו משעממת, זרקתי את הכיסא והסתלקתי". 

"העיר הטובה" | צילום: אוהד רומנו, HOT

הסיפור כמובן לא הסתיים שם: "בחוץ פגשתי את אלירן אליה, התברר שהוא הגיע עם שתי מלהקות  ואמר לי שאותי הוא מחפש לסדרה שהוא עובד עליה. למרות החלום שלי מגיל 13 להיות שחקנית, הפוזות שעשיתי מול המראה ואפילו הליכות בסתר לאודישנים, שבסופם קיבלתי תמיד תשובה שלילית, כשבאה ההצעה, חשבתי מה לי ולזה כי אצלי תמיד כשבא משהו טוב, אני נותנת לו ללכת" ,משתפת קריכלי. "אבל אלירן התעקש ואמר לי 'תסמכי עלי'. הגעתי לאודישנים מופנמת אבל הוא האמין בי ולא ויתר עלי ולא יכולתי לאכזב אותו. אז התחילה הקורונה ושנה שלמה לא ידעתי מה קורה ואחריה הודיעו לי שהתקבלתי. הגשמתי חלום". 

בימים אלה משודרת ב"הוט" סדרת הדרמה "העיר הטובה" (ימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3, HOT VOD וב-Next TV) – העלילה מתרחשת בפריפריה, והשחקן עוז זהבי מגלם את אדם, מחנך כיתה מאתגרת של נערים בסיכון שעל הדרך גם מתחמק מנטייתו המינית. הצעירים המשחקים את תלמידי הכיתה אינם שחקנים מקצועיים אלא משחקים את מציאות חייהם הקשה והמורכבת. מירי קריכלי היא אחת הצעירות הללו ויש לה תפקיד משמעותי בסדרה, אותה יצר, כתב וביים אלירן אליה והיא מבוססת על סיפור חייו. בין השחקנים בסדרה גם תיקי דיין, אימרי ביטון, אגם בוחבוט, לירית בלבן ואילנית לוי.

עוז זהבי ב"העיר הטובה" | צילום: אוהד רומנו, HOT

מה היה הרגע הכי חזק מבחינתך בתהליך?
"הייתה לנו סדנא עם מגי אזרזר. היא ביקשה שכל אחד יכתוב את סיפור חייו ויעשה מזה סצנה, אבל חוץ מהסיפור של אבא והכלא, לא היה לי מה להגיד ולאבא שלי יש לי חולשה, כי אם תרד שערה משערות ראשו,  אני יכולה למות.  היה לי קשה להיכנס לזה כי זה אמר לחזור כמה שנים אחורה למצב שפרק לנו את המשפחה והרס לי את הילדות. התחלתי לכתוב דף אחרי דף וטפטפתי דמעות ולא ידעתי אם לכתוב אמת או לשקר כי לא כולם רגישים לעולם שחייתי בו. הרי לא כולם מכירים דפיקות בדלת של שוטרים לפנות בוקר ודלת שנשברת, עד היום כל הנושא הזה טראומטי אצלי. בסוף כתבתי אמת. ההשתתפות בסדרה היא החוויה המתקנת של החיים שלי". 

"זכיתי לשחק לצד שחקנים מקצועיים, שלא התנשאו ולא התנהגו בסנוביות"

הסיפור שאת מספרת בסדרה הוא סיפור חייך?
"אחד לאחד. לא שינו כלום. בסצנה של השבוע שעבר למשל, ראו אותי יושבת עם חברים ומישהו הציע לי וודקה. אמרתי לו ׳שחרר ממני, אני לא שותה, לא מעשנת, ואני צריכה ללכת הביתה, אימא שלי מחכה לי ואני לא יכולה לחזור מאוחר׳. אלה חיי". 

מירי קריכלי. סיפור חייה | צילום: באדיבות המצולמת

אז אפשר לסכם שאת הכי ילדה טובה.
"תמיד הייתי דתיה, היום אני שומרת נגיעה ומתחזקת".  

איך היא מסכמת את חווית ההשתתפות בסדרה?
"אני עדיין כולי בעננים. תפקיד מרכזי בסדרה זה משהו שהעזתי לחלום עליו מגיל 13 כשאבא היה בבית סוהר ועוד לא פחדתי שהוא יגיד לי לא. היו לי הרבה חששות כי אבא שלי מאד פרימיטיבי, אבל הגשמתי עכשיו את החלום. שיחקתי את עצמי ומסביב אמרו לי שאפשר לראות שאני אותנטית ולא צריכה להתאמץ. אני מקווה שזו רק תחנה בדרך. סיימנו את הצילומים ואני כבר מרגישה געגועים, זכיתי לשחק לצד שחקנים מקצועיים, שלא התנשאו ולא התנהגו בסנוביות, בימי הצילומים הרגשנו כמו משפחה אחת גדולה. בשבוע שעבר הייתי אצל חברה ומישהו שהיה בבית הצביע עלי ואמר 'זה זאת מהעיר הטובה׳, האמת? התרגשתי". 

מה את עושה בימים אלה?
"אני משרתת במסגרת השרות הלאומי כמזכירה רפואית ולומדת את המקצוע. מאד רציתי להתגייס כחיילת רגילה, אבל מבחינת אבא שלי זה לא בא בחשבון. הוא לא רצה שאהיה בחברת גברים ואימא אמרה שאם כבר, שרות לאומי, עדיף שאעשה משהו שייתן לי מקצוע. אני מסיימת את השרות בסוף ספטמבר". 

"העיר הטובה" | צילום: אוהד רומנו, HOT

היא נולדה וגדלה בבית דתי באור יהודה, הבכורה משתי בנות. הוריה פרודים מאז שהיא בת 12, גרים בבתים נפרדים אבל לא התגרשו רשמית. "אני שילוב של מרוקאית-טריפוליטאית וגרוזינית. יפה? היופי הוא בעיני המתבונן", היא אומרת, ״אני מבסוטה מהמראה שלי אבל יש לי קצת נפילות בגלל המשקל. הייתי יותר רזה אז עכשיו אני לא ברמה שאני מרוצה ונושא המשקל קצת מערער אותי".  

"אני שמחה שהיום הוא משוקם. אבא רואה אותי כאילו רואה אלוהים"

אימה של קריכלי, נטלי, היא גננת. אביה, אליק קריכלי, היה עבריין מוכר למשטרה שהתפרסם בין השאר בפרשת "עץ הרימון", בה הואשם עם קבוצת עבריינים נוספים בסחיטה בכוח ובאיומים, בקשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות אחרות. "אבא ישב כמה פעמים בכלא, ארבע-חמש שנים בסך הכול. הרבה אנשים לא יצדיקו אותי אבל אני גאה באבא שלי מהתחלה ועד הסוף. לא במעשים שלו, אבל הוא יודע שהיה לא בסדר והוא מביע חרטה והאהבה שלי אליו היא בלי תנאים ובלי גבולות ובכל סיטואציה אני אהיה מאחוריו", מספרת קריכלי בכנות. 

לא עברת שום שלב של כעס על אביך?
"לא. אני אוהבת אותו יותר מכל אחד בעולם. יש בינינו קשר יוצא דופן, חיבור ברמה מטורפת, כמובן שדיברתי איתו שזה לא חיים בשבילי ובשביל אימא, והוא אמר שאני צודקת. אני שמחה שהיום הוא משוקם. אבא רואה אותי כאילו רואה אלוהים, יש בינינו עשר שיחות ביום, אכלת, שתית, איפה את ומה את עושה. הוא היום בן 42, אימא בת 41, הוא גר דקה מהבית שלנו. הם פרודים אבל אני לא רואה את אימא יוצאת עם גבר אחר. אני לא אתן שגבר זר שהוא לא אבא, ידרוך בבית שלנו וגם היא לא תאפשר את זה.  גבר זה גבר אבל עד שהם לא גרושים אני לא מוכנה לראות זוגיות אצלם".

אביה של מירי, אליק קריכלי , סיפר לנו: "מירי אוהבת אותי ואני אוהב אותה כפליים. היא החיים שלי ואני לא רוצה לאכזב אותה יותר. ראיתי את הסדרה וזה צובט לי בלב. למרות שהיא עברה דברים קשים אני גאה במי שהיא צמחה להיות. לא כל ילד שגדל על פלנטה מסוימת הולך בקו אחר. כשאני מסתכל אחורה אני יודע שיש לי הרבה פספוסים, אבל חשוב לי להיות אבא נורמטיבי ולשמש לבנות שלי דוגמא. מירי קיבלה חינוך לערכים, למרות שאבא שלה היה בבית סוהר,  ניסיתי תמיד לא להכניס את החרא הביתה. היום אני חי רגוע, יש לי בית קפה, אני חושב על המשך החיים. אמא של מירי ואני בתהליכי גירושין אני חושב שאקים שוב משפחה יום אחד. אני מאמין שמירי תצליח בכל מה שתבחר לעשות. בשבילי מירי שלי היא מלאך והיא תמיד תישאר המורה שלי לחיים". 

על השאלה איך עברו שנות ילדותה היא מספרת כי "יש אנשים שחיים חיים נורמטיביים בלי דפיקות בדלת, אצלי עד היום הדפיקות בדלת זו טראומה, אף פעם לא התעוררתי משעון מעורר, רק משוטרים. אני זוכרת את אימא  בהיריון, עם כיסוי ראש, רחוקה כל כך מהעולם של אבא, יושבת ומקפלת שוב את הבגדים, אחרי עוד חיפוש שהפך לנו את הבית. אני גדלתי לתוך זה שאבא בבית סוהר, אחותי הצעירה ממני בשבע שנים לא הבינה. כשהיינו הולכים אליו לביקורים אמרנו לה שהולכים לבקר את אבא בעבודה. בסוף היא הבינה. כל ילד מבין מה זה שוטר. אני שמחה שאנחנו רק שתיים, למרות שאבא רצה בן. לא הייתי רוצה שעוד מישהו יחווה מה שחוויתי ושתהיה לו צלקת כמו שיש לי״.

העיר הטובה I צילום: מתוך העיר הטובה באדיבות HOT

קריכלי לא זוכרת ארוחות משפחתיות וכן זוכרת שהיו ילדים שהתרחקו ממנה. היא עברה כמה פעמים בתי ספר, כולל בית ספר בראשון לציון, רחוק מהבית, כי לא הסתדרה עם המסגרת. ,הייתי תלמידה בעיתית", היא אומרת, "אין שיעור של 40 דקות שעבר אצלי חלק ואין כמעט יום שאימא לא הוזמנה לבית ספר. תמיד המורים חיפשו אותי. סיימתי תיכון בית אקשטיין באור יהודה כולל בגרות (מדובר בבית ספר לבעלי אינטליגנציה תקינה עם בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה – דב"א). יצאנו לשבועיים מטעם הגדנ"ע ואחרי יומיים העיפו אותי. מסכנה אימא שלי. נסעה בכמה אוטובוסים מאור יהודה לבסיס צלמון שבדרום כדי להחזיר אותי הביתה".  

מה כבר יכולת לעשות שהעיפו אותך?
"היינו במסדר ובמקום להגיד "כן המפקדת", אמרתי ׳כן המפגרת׳. נפלט לי אבל האמת שהיא ממש הרגיזה אותי, היא בסך הכול הייתה שנה מעלי וכל הזמן זרקה פקודות. נראה לך שהיא תגיד לי מה לעשות?".  

כמי ששומרת מגיעה, את לא חוששת שזה יגביל אותך כשחקנית?
"לא יהיה אצלי דבר כזה של סצנה של נשיקה, זה ממש אוי ואבוי, ולא בגדים חשופים. חסר שחקניות דתיות? נכון שזה מקטין לי בהרבה כל מיני סצנות אפשריות אבל אני מאמינה שאלוהים יפצה אותי וייקח אותי הכי רחוק בלי נגיעה ובלי חשוף". 

היה לך כבר חבר?
"עוד לא. אני מחכה לאחד".

הוא יגיע בשידוך?
"לא חייב. שידוך זה ארבע-חמש פגישות וחתונה ואני רוצה לדעת יותר לעומק עם מי אני הולכת לחלוק את חיי. את יכולה לפגוש מישהו גם במכולת, מה שצריך להיות שלי יהיה שלי. איך הוא יגיע? בורא עולם יחליט. נסעתי לאומן וביקשתי ממנו שתי בקשות: זיווג ועוד בקשה אחת". 

מה הייתה הבקשה השנייה?
"לעבור סוף סוף טסט. נכשלתי כבר ב-21 טסטים, אבל אני לא מוותרת. בקרוב ניגשת לטסט מספר 22. אני נוהגת מצוין אבל בגלל הלחץ מהבוחן אני נכשלת כל פעם מחדש, אז ביקשתי מהקב"ה שיעזור".

לירית בלבן: "אין לי עצבים, זמן וכוח לכל המסביב של המקצוע, יש לי כביסה, רבאק"