את לא מדמיינת: למה דווקא בגיל המעבר נדמה לך שאיבדת את זה

זה קורה בדרך כלל בלי אזהרה מוקדמת. נשים קרייריסטיות, אימהות מתפקדות שהחזיקו משפחה, עבודה ובית ביד רמה, מוצאות את עצמן יום אחד בוהות במסך המחשב ולא מבינות מאיפה להתחיל. הן שוכחות פגישות, מאבדות חפצים, מתפרצות על עניינים פעוטים וחוות ערפל מוחי כל כך סמיך עד שהן בטוחות שמדובר בתחילתה של דמנציה מוקדמת. פתאום, סביב גיל 50, כל הכדורים שהחזיקו באוויר במשך שנים פשוט נופלים. העייפות משתלטת, הזיכרון בוגד והיכולת לארגן את היום קורסת.

הראש שלך מוצף? 3 סוגי יוגה שיקלו עלייך באופן מיידי

עד לא מזמן, הרפואה פתרה את התסמינים האלו בכותרת הכללית של תופעות גיל המעבר והציעה פתרונות כלליים. אבל  מחקר חדש שפורסם לאחרונה, מספק תשובה ברורה: זה לא בראש שלכן, זה במוח. אם אתן סובלות מהפרעת קשב, התקופה הזו אינה רק מאתגרת, אלא מהווה רעידת אדמה של ממש.

סקירה מחקרית חדשה שפורסמה השנה על ידי צוות חוקרות בהובלת רייצ'ל מוסלי וקלייר ספנסר, אינה עוד ניסוי נקודתי קטן אלא מסמך הנחיות רפואי מקיף. המאמר, הנושא את הכותרת "אוטיזם, הפרעת קשב וגיל המעבר", נועד לשמש קריאת כיוון ומדריך מעשי לאנשי מקצוע בתחום הבריאות. החוקרות מנתחות בו את המורכבות של תקופת המעבר עבור נשים עם הפרעת קשב או על הרצף האוטיסטי, ומספקות פרוטוקול שנועד לעזור לרופאים לזהות נשים שלא אובחנו מעולם, להבין את ההחמרה בתסמינים ולהעניק להן תמיכה רפואית מדויקת.

בין אסטרוגן לדופמין

הממצאים מאשרים את מה שנשים רבות זעקו בקליניקות במשך שנים. השינויים ההורמונליים הדרמטיים המאפיינים את גיל המעבר, ובראשם צניחת האסטרוגן, עשוים לפגוע ישירות במערכת הדופמין במוח. אצל נשים עם הפרעת קשב, שממילא חיות עם מחסור טבעי בדופמין, מדובר במכה כפולה וקשה.

הירידה ההורמונלית מחמירה באופן דרמטי את כל מאפייני הפרעת הקשב. התפקודים הניהוליים, כמו היכולת לתכנן, להתארגן ולבצע פעולות רצופות, פשוט קורסים. הוויסות הרגשי נשחק לחלוטין, והרגישויות החושיות לרעש, למגע או לעומס חום מחריפות. במקביל, אותן נשים מדווחות על תסמיני גיל מעבר חמורים וממושכים הרבה יותר מאשר נשים ללא הפרעת קשב, כשהפגיעה מתבטאת בעיקר במישור הקוגניטיבי והנפשי. הן חוות ירידה חדה בזיכרון קצר הטווח, קשיי תכנון, חרדה משתקת וגלי דיכאון.

אחת הנקודות המרתקות והכואבות ביותר שעולות מהסקירה החדשה היא סוגיית האבחון החסר. נשים רבות כלל לא ידעו שיש להן הפרעת קשב עד שהגיעו לגיל המעבר, משום שהשינויים ההורמונליים למעשה הוציאו לאור קשיים שהוסוו במשך עשרות שנים. לאורך חייהן הן השתמשו באינטליגנציה הגבוהה שלהן, פיצו על הקשיים, עבדו קשה כפליים מאחרים ועטו על עצמן מסכות של תפקוד מושלם. אבל כשההורמונים מתחילים להשתולל, המסכות הללו נושרות. האסטרטגיות שעבדו בשנות השלושים והארבעים כבר לא מספיקות, והתוצאה היא משבר זהות עמוק. בנוסף, נשים אלו מתמודדות פעמים רבות עם עומס נוסף של מחלות גופניות ונפשיות, השפעות של לחץ מצטבר וטראומות עבר, בידוד חברתי וקושי למצוא מידע רפואי המותאם למצבן הייחודי.

בוקר טוב לממסד הרפואי

החוקרות מציבות תמרור אזהרה ברור בפני רופאי המשפחה ורופאי הנשים. גיל המעבר אצל נשים עם הפרעת קשב אינו גיל מעבר רגיל. כדי להעניק טיפול אמיתי שימנע פגיעה אנושה באיכות החיים, נדרשת הבנה מעמיקה וגישה רפואית מותאמת.

רופאים חייבים להקדיש זמן רב יותר למפגשים עם מטופלות אלו ולהבין שהן מתמודדות עם מורכבות כפולה ומציפה. על המטפלים להיות ערים לאפשרות שתלונות על ערפל מוחי, שכחה וחרדה הן למעשה תסמינים של הפרעת קשב שצפה כעת לראשונה בעקבות הצניחה ההורמונלית, ולבחון בזהירות רבה את התגובה לטיפולים תרופתיים והורמונליים.

אם את מוצאת את עצמך בתוך השורות האלו, המסר המרכזי הוא שאת לא אשמה, ואת ממש לא ממציאה שום דבר. מה שאת חווה הוא אמיתי, פיזיולוגי ומוכח מדעית. מגיע לך לקבל אבחון מדויק, טיפול הולם, ובעיקר המון חמלה כלפי עצמך בתקופה המאתגרת הזו.