אל תתנו ל"נס" לבלבל אתכן: נצרח עד השמיים שהפקירו אותנו גם באוויר

נתחיל בחדשות הטובות: אני חיה היום! טסתי השבוע לקפריסין וחזרתי בחיים! ואני לא מתכוונת להישרדות הגנרית שלי כאימא לשלושה שהחליטה לקחת את הילדים שלה ל"נופש" ולמעשה עשתה סיור לוקיישן של כל תאי השירותים באיה נאפה, אלא לעובדה שעצם היותי לא מתה היום, במדינת ישראל, שהפקירה כל תחום ותחום בעשור האחרון, היא נס בפני עצמו. אני מניחה ששמעתן על המחדל הביטחוני, בו טייס עומני ניסה לרסק מטוס עם 174 נוסעים או כמו שביבי ומירי רגב ראו באירוע כהזדמנות להצטלם ולגנוב קרדיט מגיבורים אמיתיים שהצילו אנשים.

>> כפיים לתקווה: תיהנו מ"פריסילה" כל עוד אפשר, יש מי שיכבו פה את האור

המטוס ניצל בזכות חושיה החדים של טלי ברקוביץ' מנס, אימא שלקחה את בתה לשירותים (רואות?!) ותושייה ואומץ בלתי נתפסים של הטייס ההודי ומספר נוסעים ישראלים שלקחו אחריות, יוזמה וחוט של אוזניות ויצאו למלחמה על החיים שלהם. שנייה אחרי שפגה אופוריית הניצחון, התגלו כשלונות רבים, עצומים ונוראיים מאחורי הקלעים, כמובן לא לפני שנתניהו ומירי קפצו לצילום המחויך שלהם.

יש מספיק מחדלים לכולם

מה למשל? סתם ככה, בקטנה: אגף ביטחון, חירום וסייבר במשרד התחבורה פועל כמעט בלי עובדים, תקציב או דיונים. ובמקביל, העיתונאי עמרי מניב חשף שמנהל ביטחון התעופה במשרד התחבורה, דביר רובינשטיין, סיפק לכאורה ייעוץ והדרכות בתשלום לחברת התעופה FlyDubai, אחת החברות שעליהן הוא אמור לפקח במסגרת תפקידו. אבל היי, כנראה שגם לפקח על חברות תעופה וגם לעבוד עבורן נשמע למישהו כמו סידור הגיוני. מה כבר יכול להשתבש?

כי הג'ובים לנאמנים ולחברים שחולקו בפנאן בעשור האחרון על ידי חברי הממשלה שלנו, הם יותר מכספי המיסים שלנו שהולכים לפח. זו הזנחה פושעת של כל תחומי החיים שלנו. מהבריאות, החינוך, התחבורה, ועד לפאקינג טייס עומני שכבר הושעה בעבר מטיסה על רקע הקצנה, ושמו ולאומו, לפי הדיווחים, היו בידי ישראל עוד לפני ההמראה.

אני לא צריכה לכתוב "תארו לכן מה היה קורה אם…" כי כולנו יכולות די בקלות להיזכר ברע מכל מאז ה-7/10. אז אני רק אכתוב "תארו לכן מה יקרה אם נקבל עוד ארבע שנים כאלה"

 

אל תתנו לתחושת ה"נס" לבלבל אתכן. זה בסדר להודות לאל שאנחנו בחיים ובמקביל גם לצרוח עד השמיים שהפקירו אותנו, גם בשמיים. אני לא צריכה לכתוב "תארו לכן מה היה קורה אם…" כי כולנו יכולות די בקלות להיזכר ברע מכל מאז ה-7/10. אז אני רק אכתוב "תארו לכן מה יקרה אם נקבל עוד ארבע שנים כאלה". ארבע שנים של ממשלה שלא רואה אתכן. לא את הילדים שלכן. לא את ההורים שלכן. לא לוקחת אחריות על מחדלים. לא דואגת לשום אוכלוסיה חוץ מלבוחרים שלהן – המתנחלים והחרדים. (אבל לא לחרדיות כמובן. זה כבר יותר מדי בשבילם). ארבע שנים של מחירים בלתי אפשריים, כפייה דתית בכל מקום ודריכה על הזכויות של החילוניות והחילונים (שליטרלי מממנים את אלה שדורכים עליהם), עוד ארבע שנים של אבות במילואים. זה לא עניין של ימין או שמאל, זו שאלה של האם ממשלת ישראל שייכת לאזרחים או לקומץ שהשתלטו עליה? 

דרעי אמר לאחרונה בריאיון: "הממשלה הבאה שאנחנו נהיה חברים בה, תאשר תכנית חומש למגזר החרדי של עשרות מיליארדים שתסדיר 10 משרדי ממשלה שנוגעים לציבור שלנו". הלו, ומה עם הציבור שלי? ומה עם החיים שלי? ומה עם הטיסה הבאה שלי? כי בארץ כבר יקר לי מדי! בבקשה אלוהימה, תעשי נס שתהיה פה ממשלה חדשה אחרת – כי בינתיים, רק לשיר "ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", כבר לא יעזור פה.