"עכשיו אנשים יאכלו את הכובע". מגי טביבי בטוחה שערוץ 14 עוד יפתיע את כולנו

מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, נעליים: אלדו, עגילים: Sultana
מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, נעליים: אלדו, עגילים: Sultana

היא לא מתחרטת על "האח הגדול" וחדורת מטרה להוכיח לטוקבקיסטים ולמבקרים שהם טעו ובגדול: מגי טביבי מדברת על הדרך לכיסא מגישת מהדורת החדשות של ערוץ 14, על הילדות בלי אביה שנטש ועל הזוגיות שעוד תבוא

88 שיתופים | 132 צפיות

"הסטיגמה של פליטת ריאליטי די מובנת לי. בסוף, הציפייה מאותם פליטים היא שאחרי 15 דקות של תהילה הם ייעלמו כלא היו, וזה גם מה שציפו ממני", אומרת מגי טביבי, המגישה החדשה של מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 14 המחודש (לשעבר ערוץ 20), שכיכבה בעונה התשיעית של "האח הגדול" כשעוד הייתה ילדה בת 22 עם אג'נדות תמימות על תיקון העולם וחלומות גדולים על פוליטיקה, אבל תויקה בזיכרון הקולקטיבי בעיקר כמי שניהלה בבית סוג של רומן כיתה ח' – כזה של נוגעים לא נוגעים – עם ישראל אוגלבו הזוכה של העונה. כידוע, הרומן לא הבשיל לבסוף לניצוצות אמיתיים, ובעוד אוגלבו הפך לאושיה תקשורתית לוהטת, טביבי קצת נעלמה מהרדאר. עכשיו היא רוצה מאוד שזה ישתנה.

"יש כל מיני אנשים שיאכלו עכשיו את הכובע", אומרת טביבי. השנה היא סיימה לימודי משפטים במסלול האקדמי של המכללה למנהל, ושמעה שערוץ 20 מחפש כתבות שטח. היא התייצבה לאודישן אצל יורם כהן, מנכ"ל הערוץ, עברה אותו בהצלחה והתחילה כמבזקנית בחדשות. רגע לפני יום הולדתה ה־27, שיחול בינואר, היא מתייצבת בקדמת הבמה בגרסה הכי משודרגת שלה, אחרי שגברה על כמה וכמה מועמדות, והיא מגישה את המהדורה היומית לצד יונתן אוחיון חמש פעמים בשבוע, משבע וחצי עד שמונה בערב, זמן החדשות בערוץ, שכפי הנראה נקבע מתוך הבנה שאין טעם ללכת ראש בראש מול המהדורות של רשת 13 וקשת 12.

אז את אומרת שיאכלו את הכובע?
"אני מאושרת מאוד במקום שאני נמצאת בו עכשיו, אני מוחמאת בצורה בלתי רגילה. לא יכולתי לבקש יותר. אני נכנסת לתפקיד בכל הכוח ובאה לתת בראש. אני עובדת קשה לקראת צאת המהדורה, יש ימים ארוכים של הכנות, ואני לומדת בכל יום, ניואנסים, זוויות, רוצה לדייק את עצמי. מדובר בג'וב תובעני מאוד, אבל אני פה בשביל זה ומרגישה איך אני מתאהבת במקצוע וכמה אני רוצה לבסס את עצמי בו. אני מודעת לעובדה שיש לי תדמית מסוימת ואין לי ספק שחובת ההוכחה היא עליי".

למרות התדמית, את לא מתחרטת על "האח הגדול"?
"ראיתי בריאליטי פלטפורמה אדירה להעביר מסרים. באתי ממקום מעצים עם אג'נדה חברתית של אישה צעירה ושאפתנית, שחולמת בגדול על פוליטיקה ולא פוסלת את האפשרות להיות ראשת ממשלה, אישה שרוצה להראות שכל אחת יכולה לשבור תקרת זכוכית בלי להתנצל – אז נכון שעשיתי טעויות של ילדה, שאני לא מרגישה צורך להתנצל עליהן, אבל להשליך לאש ולסקול באבנים? באותה תקופה היו לי שתי אופציות – להישבר לתוך זה או לזקוף קומה ולהגיד: 'אני יודעת מי אני ומה אני. אז קומי ותעשי, תעבדי קשה ותדחפי קדימה'".

היא הודחה במהלך העונה, צברה במהירות מאות אלפי עוקבים, הייתה אורחת קבועה בהשקות וכל צעד שלה סוקר, השיקה את חברת התכשיטים MAG הנושאת את שמה, ולמדה משחק אצל גל אמיתי, אבל חוץ מכמה אודישנים, קריירת המשחק שלה לא הבשילה.

את מוותרת גם על תחומי העיסוק האחרים?
"בתחילה כיוונתי לעולם המשחק, דחפתי לכיוון הזה וגם דגמנתי קצת. עסק התכשיטים שלי עבד יפה, אבל כל מה שעשיתי באותה תקופה לא היה באמת התשוקה שלי, ולקח זמן עד שהבנתי מה בדיוק אני רוצה, שקוראים לו 'תקשורת', ושאי אפשר לעשות גם וגם וגם".

"מרגע שנודע על הבחירה בי, ספגתי גידופים שטענו שהבחירה בי היא זלזול באינטלגנציה. הרבה תגובות קשות, מרושעות ולא נעימות, אבל אני לא מתרגשת"

 

איך התגלגלת לתפקיד החדש?
"ערכתי בפועל את המבזק וקיבלתי הרבה מחמאות. אני אדם סקרן מאוד, מאז ומתמיד היה לי חשוב לצבור ידע. זמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד כמבזקנית, פנה אליי יורם שאעשה טסט לתוכנית צהריים יומית בת שעתיים. זו הייתה קפיצת מדרגה לא שגרתית. במשך חודשיים למדתי הכול מאפס, בחרתי בעצמי את המרואיינים, עשיתי את התחקירים והסתערתי על האתגר. כנראה שעשיתי עבודה טובה, כי יורם פנה אליי שוב, הפעם כדי לעשות טסט עם יונתן אוחיון, מקצוען ומוכשר, כדי לראות את הכימיה ואת הדינמיקה בינינו. בסופו של תהליך התבשרנו שמהדורת החדשות בידינו. שמחתי מאוד שבחרו בי. אמנם יש אנשים שמרימים גבה איך לקחו בת 26, ועוד מעולם הריאליטי והבידור, ונתנו לה להגיש מהדורה מרכזית. הם לא יודעים שאני יונקת חדשות מבוקר עד לילה כבר שנים, שאני בקיאה מאוד באקטואליה ושלא עשו לי שום הקלות בבחירה".

בין הטוקבקים נגד המינוי שלך, מישהו כתב שכבר אביבית בר זוהר עדיפה.
"מרגע שנודע על הבחירה בי, ספגתי לא מעט גידופים בטוקבקים, שטענו שהבחירה בי היא זלזול באינטלגנציה. היו הרבה תגובות קשות, מרושעות וממש לא נעימות, אבל אני לא מתרגשת. ביקורות תמיד יש, אני חיה בעולם של רשתות ואני יודעת שלא תמיד יפזרו סביבי סוכריות, אלא גם יסקלו אותי באבנים גדולות. אבל אם בתחילת הדרך, אחרי היציאה מ'האח הגדול', נפגעתי ונשברתי כי לא הבנתי איך אנשים שלא מכירים אותי מעזים לצחקק וללרלר עליי – עם הזמן פיתחתי עור של פיל. היום אני לא נותנת לכל התגובות האלה לחדור דרכי. אני יודעת מהן היכולות שלי, אני אבחן במבחן התוצאה ואעשה את זה הכי טוב והכי גדול שאני יודעת".

>> אביבית בר זוהר לא לבד: איך זה להיות "האישה האחרת" בלי שידעת שאת כזו?

לא שופר של ביבי

בימים אלה היא חיה על קו תל אביב־ירושלים, אבל יש לה מחשבות לעזוב את העיר הגדולה לטובת ירושלים, או בכלל לעבור למודיעין, שם ממוקם האולפן החדש של הערוץ. אוחיון, השותף שלה להגשה, מפרגן: "זה נכון שמגי לא באה מעולם החדשות, אבל חוץ מזה שהיא מקסימה, היא התאקלמה מהר. לא פגשתי אנשים עם עקומת למידה כמוה, שחיה את התחום 24/6".

"אף אחד לא יודע למי הצבעתי בבחירות, זה לא רלוונטי. אני מגישה מהדורה ואני לא פובליציסטית, לא באה לחרוץ גורלות, ואת האג'נדות הפוליטיות שלי אני משאירה בבית"

 

אם כבר בחרת לעסוק בחדשות, לא היית מעדיפה לקבל הצעה מערוצים 12 או 13?
"ערוץ 20, שכבר אפשר לקרוא לו ערוץ 14, הוא פלטפורמה ענקית שקיבלה אותי, חיבקה אותי ונתנה לי את הזדמנות חיי, ואני רואה בזה זכות גדולה".

לא מפריע לך שכמות הצופים לא מאוד גדולה?
"למה לא גדולה? ערוץ 20 לא נמצא במדידה של המדרוג, ולכן הרייטינג שלו לא רשום, אבל כמי שפעילה ברשתות ויש לה 235 אלף עוקבים, אני יודעת שיש לנו קהל צופים גדול, כי אני מקבלת אלפי תגובות מצופים, כולל רעיונות, הצעות ובקשות. הקהל של הערוץ הוא קהל מעורב ומגיב, ועדיין בא לי להביא קול קצת אחר כדי שניפתח לעוד קהלים".

הערוץ מזוהה בעיקר עם התפיסה הימנית־ביביסטית ונחשב בקרב עיתונאים ומבקרים רבים כשופר של נתניהו. לפני שהתקבלת, מישהו שאל אותך על דעותייך הפוליטיות?
"לא. אף לא פעם אחת, בשום שלב, ואני אומרת את זה הכי אמיתי. לא על הדעות וגם לא על ביבי נתניהו. אף אחד לא יודע למי הצבעתי בבחירות, מבחינתי זה לא רלוונטי. אני מגישה מהדורה ואני לא פובליציסטית, לא באה לחרוץ גורלות, ואת האג'נדות הפוליטיות שלי אני משאירה בבית. אני באה לשקף מציאות, מכוונת לשמור על אובייקטיביות ולבוא ממקום הגון ולא בסרקסטיות. אני גם לא באה לתפקיד עם כפפות של אגרוף. העיתונות שאני עושה באה לשאול שאלות, גם קשות, לא לעשות הנחות, והכי חשוב – לתת מידע לצופים".

"אני לא אשמח על מותו של ערבי, ולא אשמח על מותו של יהודי, אני מאמינה בקדושת החיים. גם בערוצים אחרים אומרים לפעמים דברים בוטים שאני לא מסכימה עליהם"

 

ובכל זאת, הרי לא באמת חסרות דוגמאות על הקשר בין נתניהו לערוץ. לא קיבלת מסרים מוכתבים?
"תראי, הערוץ נצבע בצבע מסוים, אבל יש בערוץ כל מיני דעות, הקשת רחבה. נכון שיש כאלה שמזוהים עם הימין, כמו אראל סגל ושמעון ריקלין וגם על נווה דרומי יודעים, אבל יש הרבה שהם לא ביביסטים והדעות בערוץ מגוונות. לא באתי עם אג'נדה פוליטית. אני עיתונאית בתחילת הדרך, וחשוב לי להיות אובייקטיבית, לא להיכנס לפינות. אנשים מהקואליציה ומהאופוזיציה יקבלו אותה במה בדיוק. אני רק יכולה להגיד שאף אחד לא מכתיב לי, שיש לי יד חופשית ושאני באה ממקום של להביא משהו חדש למסך, צעיר ומרענן. אדרבא, אני מנצלת את ההזדמנות הזו כדי להזמין את שרי הממשלה להתראיין במהדורת החדשות שלנו, בלי חשש וללא מורא".

לא ראית בעייתיות לעבוד בערוץ שבמסגרת סיקור מותו של חבר הכנסת סעיד אלחרומי מרע"ם, שנפטר מהתקף לב בגיל 49, כתב הערוץ, יהונתן יפרח, סיקר זאת במילים: "באבוד רשעים רנה"? זה הסטנדרט – להביע שמחה על מי שמת אם הוא ערבי?
"אני אדבר מהמקום האנושי, אמירות כאלה אינן מקובלות. אני לא אשמח על מותו של ערבי, ולא אשמח על מותו של יהודי, אני מאמינה בקדושת החיים. גם בערוצים אחרים אומרים לפעמים דברים בוטים שאני לא מסכימה איתם".

בעקבות השקת הערוץ המחודש השבוע פורסמו ביקורות צפייה רבות. כולן קטלניות למדי. "ערוץ 14 מסוכן ואינו ראוי למאכל אדם", כתב ירון טן ברינק בטיים אאוט תל אביב "אפס מודעות עצמית ומינימום אחריות עיתונאית" פסק אורי טלשיר ב"הארץ". "טלוויזיה בינונית, מסרים חד מימדיים, אווירה של חוסר רצינות ותוכן מסוג אחד ויחיד", זעקה הכותרת של נדב מנוחין באתר "וואלה!" ו: "כמו צפון קוריאה — רק בהפוך", סיכם מורן שריר, גם ב"הארץ". המבקרים התרכזו בעיקר בטענה כי לא ניתן להסתיר את ההתגייסות המוחלטת של הערוץ לטובת ראש האופוזיציה ומאבקו הפוליטי והמשפטי, תוך התעלמות מוזרה משאר הדברים שקורים בעולם וכי מגישי, אורחי וכתבי הערוץ עושים זאת בגישה קורבנית ובכיינית. "חשוב לזכור שהערוץ בשלבי הרצה", טביבי מזכירה. "עברנו אולפנים וטכנולוגיה. הרבה יותר עיתונאים ומגישים חדשים. מה שאתם רואים כרגע, זה לא מה שיהיה אחרי חבלי הלידה. שגיאות הן חלק מתקופת ההרצה שמלווים כל גוף שידור בימיו הראשונים, לכן לא הוגן לשפוט אותנו כל-כך מוקדם".

אבל הביביזם הוא לא שגיאה של התחלה, מצפייה ביום השידורים נדמה שהוא חלק מובנה מאוד באידאולוגיה של הערוץ וזה גם מה שאפיין אותו בימיו כערוץ 20.
"זה לא נכון. לא באנו לשרת אדם או פוליטיקאי ספציפי. כן, הערוץ הוא עם אג'נדה ימנית מובהקת- זה מעולם לא הוכחש או הוסתר. רוב כלי התקשורת נוטים לכיוון השמאל, ויש מקום לערוץ טלוויזיה "ימני", מסורתי שנותן במה גם לגברים ונשים שקולם לא נשמע כראוי או שנשמע בשוליים. כאמור, זה לא סותר את העובדה שנשמח לתת ביטוי לקשת הדעות ובמה לכול הצדדים. עם קצת סבלנות, גם המבקרים הכי חריפים יופתעו".

אראל סגל נתן לך איזו עצה טובה להתחלה?
"אראל לא, אבל טובים אחרים כן. הם אמרו לי שהכי חשוב שאסנן את רעשי הרקע שישנם ושיהיו בהמשך, ולא אתן להם להשפיע עליי, והכי חשוב שאישאר ממוקדת מטרה".

יש לך מודל לחיקוי של מגישת חדשות בארץ או בחו"ל?
"אני רוצה לייצר מודל משלי, של מגי. מודל צעיר, סקרן ורענן, ואני אביא מהדורה מהודקת ועניינית. דני קושמרו בעיניי מוכשר מאוד ואני אוהבת את זה שהוא מביא כתבות צבע, אני גם רוצה לעשות כתבות כאלה למהדורה. גם איילה חסון עושה את זה לא מעט, ואני בהחלט לא רואה את עצמי רק על כס המגישה, אלא גם כתבת שטח שיוצאת מהאולפן".

"לא באה לתפקיד עם כפפות אגרוף", מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, נעליים: אלדו, עגילים: Sultana
"לא באה לתפקיד עם כפפות אגרוף", מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, נעליים: אלדו, עגילים: Sultana

"הבמה שהוענקה לי היום היא הכי גבוהה כדי להשפיע על חבר'ה צעירים. להוות להם מודל, לתת מקום לקול הנשי הצעיר, ובעיקר לקול החברתי של אוכלוסיות שלא זוכות להשמיע את קולן, במיוחד בפריפריה"

 

את מי היית רוצה לראיין?
"את ראש הממשלה נפתלי בנט. בזמנו הוא לקח את ערוץ 20 כפלטפורמה, אבל מאז שנבחר להיות ראש הממשלה הוא מסרב בנימוס להתראיין אצלנו, והייתי שמחה לעשות זאת".

הוא ראש ממשלה טוב לדעתך?
"אני לא נכנסת לזה. אם הוא יתראיין, אני אשאל את השאלות, הוא יענה והצופים ישפטו".

אז החלומות שלך על פוליטיקה נגוזו לגמרי?
"סיימתי את הלימודים לא מזמן, אני רואה את עצמי כמשפטנית, וככל הנראה בהמשך ארצה גם לגשת לבחינות לשכה ולהוציא רישיון. לא כדי להתעסק במקצוע, אלא כי אני מרגישה צורך לסיים מה שהתחלתי. רציתי לאתגר את האינטליגנציה שלי ולהיות בחברת אנשים נחמדים שהם לא סלב. הלימודים מבחינתי היו תקופת איזון טובה בחיים שלי. לפני חמש שנים חשבתי שפוליטיקה היא הפלטפורמה הכי טובה בשבילי כדי להשפיע ולשנות, ואכן אמרתי שאני רוצה להיות פוליטיקאית כשאהיה גדולה ולזה חתרתי, אבל שיניתי את דעתי כי הבנתי שבתקשורת אני יכולה להשפיע יותר מאשר בפוליטיקה, שם נכנסים הרבה שיקולים זרים ואינטרסים, ואם אני רוצה להוביל אג'נדות ולמקסם אותן, הבמה שהוענקה לי היום היא הכי גבוהה כדי להשפיע על חבר'ה צעירים".

איפה חשוב לך להשפיע על צעירים?
"להוות להם מודל, לתת מקום לקול הנשי הצעיר, ובעיקר לקול החברתי של אוכלוסיות שלא זוכות להשמיע את קולן, במיוחד בפריפריה. אני מאמינה מאוד בכוח הנשי ורוצה להיות רול מודל לנשים צעירות, לכאלה ששותקות, חלקן מפחד, חלקן מחוסר מודעות, ולהוביל אותן קדימה – שיראו שהכול אפשרי, אם הן רק ירצו".

לא קוראת לו "אבא"

היא נולדה בחולון, הבכורה משני ילדים לזוג הורים ממוצא איראני. כשהייתה בת שבע, אביה עזב את הבית והקשר איתו נותק. "יום אחד היה לי אבא ולמחרת כבר לא. בעצם גדלתי והתבגרתי במשפחה חד־הורית. מולידי לא היה ברקע בכלל – הוא אמנם לא הקים משפחה אחרת, אבל הוא חי את החיים שלו ונעלם מחיינו. הצלחנו להסתדר כי קיבלנו סיוע גדול מסבא וסבתא, ההורים של אימא. סבא שלי כבר נפטר, אבל סבתי מרגרט, שתיבדל לחיים ארוכים, הייתה לי כמו אימא שנייה, היא אישה מופלאה. אמי עבדה בעסק משפחתי לריהוט עם אחיה, וסבתא לקחה אותנו לחוגים".

"אם יש אדם שאני מעריצה, חוץ מאשר הקדוש ברוך הוא, זוהי אימא שלי, שלא ויתרה ודחפה אותנו למצוינות. כולה לב ונשמה, היא התאבדה עליי ועל אחי שיהיה לנו טוב"

 

איך זה השפיע עלייך?
"אני חושבת שהתבגרתי טרם זמני. היה בי כעס כלפי האיש שילד אותי ובחר להיעלם מחיי, והיו גם הרבה תסכול ושנאה בחלק מהזמן. לאחרים היה אבא שלוקח אותם לפעמים מבית הספר, שמגיע לאסיפות הורים, לטקסים ואירועים – ולי לא היה, גם לא במובן הכלכלי, לא הלכתי לקניונים ולקניות עם בנות הכיתה. לא דיברנו בבית על האיש שעזב. לא שאלנו שאלות ואימא לא נידבה מידע. היינו עסוקים בחיים של עצמנו".

איך הצלחת להתמודד?
"אולי הדחקה הייתה הדרך שלי להתמודד, כי מה יש להתעסק עם מה שלא תלוי בך ושאין לו תשובות, אבל לזכותה של אמי יאמר שהיא לא החסירה מאיתנו דבר. אם יש אדם שאני מעריצה, חוץ מאשר הקדוש ברוך הוא, זוהי אימא שלי, שלא ויתרה, חינכה ודחפה אותנו למצוינות. אימא היא אישה מאוד אמוציונלית, כולה לב ונשמה, היא התאבדה עליי ועל אחי שיהיה לנו טוב, שנהיה הכי טובים, וכשהיה צריך היא ידעה לתת לנו בראש. לא דיברנו על האיש הזה בבית, ממקום מודע ורציונלי אני לא יכולה לקרוא לו 'אבא', אבל לא התחרבשתי בזה שאני מסכנה. במקום רחמים עצמיים, ככל שגדלתי ניסיתי לתעל הכול להתפתחות האישית שלי. שחררתי את כל הרגשות השליליים, שמתי אותם ואת השאלות שהיו לי בצד, ועד היום אין לי עליהן תשובות. קיבלתי את המציאות כמו שהיא. לא היה רצון מצדי לפגוש אותו, לא היו רגשות של אהבה, חיבה או אפילו געגוע".

מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, שימלה: Micado, עגילים: Sultana, נעליים: אלדו
מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, שימלה: Micado, עגילים: Sultana, נעליים: אלדו

"שאלתי את עצמי מי אני שאשפוט אותו, ולכן עד היום אני לא יודעת מה עבר עליו. אבל הוא לא אבא, הוא אלברט. אני מודה לאלוהים על הפיוס שעשיתי עם עצמי בהקשר שלו"

 

מולידך חזר לחייך?
"כן, כשהייתי בסביבות גיל 18, בשיחת טלפון. כשהוא התקשר, הייתי בשוק. היו לי הרבה שאלות וסימני שאלה, בעיקר למה הוא נזכר עכשיו. בשיחה הוא אמר שהוא רוצה לפתוח דף חדש של קשר אבא ובת, אבל השיחות הראשונות הסתיימו ביוזמתי אחרי חמש שניות וזהו. עם הזמן התרככתי, הגעתי לנקודה בחיי שבה שאלתי את עצמי שמי אני שאשפוט אותו, ולכן עד היום אני לא יודעת מה עבר עליו ולא נכנסתי לזה. אבל הוא לא אבא, הוא אלברט. אני מודה לאלוהים על הפיוס שעשיתי עם עצמי בהקשר שלו. הרגשתי כאילו זרקתי לים עול גדול שרבץ עליי ושחררתי".

מתי התרחשה ביניכם פגישה פיזית?
"רק השנה. אחרי כמעט חמש שנים של קשר טלפוני, שבהן לא היה לי רצון לפגוש אותו פנים אל פנים, הבנתי השנה שאני נמצאת במקום גבוה ונטול שיפוטיות, במקום אישי שלי שיש בו בשלות ויכולת להכיל את המצב, ושאני מספיק מפויסת לשים את הרגשות השליליים בצד ולזכור את המשפט 'כבד את אביך ואת אימך'. אימא שלי כרגיל התנהגה באצילות נפש וקיבלה את רצוני למפגש באהבה. על מות אביו נודע לי משיחת טלפון איתו ולא עשיתי עם זה שום דבר. לא הייתי בקשר עם ההורים שלו שנים ארוכות, והוא ואשתו לא היו לי סבא וסבתא במובן שאנחנו מכירים. השנה אמו חלתה, מצבה התדרדר והוא ביקש שאבוא. אני הנכדה היחידה שלה. הסתכלתי על עצמי מול המראה, והחלטתי שאני עושה את זה מהמקום הכי אנושי והכי טהור. באתי אליה נטולת אגו ונטולת שאלות. ראיתי אישה בכיסא גלגלים, בקושי מדברת, וחיבקתי אותה. היא התחילה לבכות וזה כל כך ריגש אותי. באותו רגע החלפתי דיסק בראש וידעתי שכל מה שאלברט צריך, אני אהיה שם תמיד בשבילו כאדם לאדם. אנחנו מדברים פעם בשבוע, בשישי בצהריים, והוא מתקשר גם לאחי, אבל אנחנו לא נפגשים הרבה".

"הקדוש ברוך הוא הרים אותי. הוא היחיד שאני נותנת לו דין וחשבון, והוא היה איתי במקומות שבהם ציפיתי מחברים שיתנו כתף, כשהייתי שבר כלי"

 

דיברת מקודם על הקדוש ברוך הוא.
"הוא בלבי והוא האמונה. אני שומרת שבת, בשישי בערב עושה קידוש, מברכת על האוכל, הולכת לבית כנסת. אין טלפונים, אין עבודה, שום דבר. רק אני והוא. יש בזה קסם עצום. התחלתי לשמור שבת לפני כניסתי ל'האח הגדול', וכשיצאתי מהבית הייתי בסערת רגשות ואיבדתי את זה. חזרתי לדת, על כל מה שמשתמע ממנה, בשנתיים האחרונות. בשנתיים האלה התחזקתי מאוד ברמה הרוחנית, ומצאתי בקדוש ברוך הוא את הסוכן הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא היחיד שאני נותנת לו דין וחשבון, והוא היה איתי במקומות שבהם ציפיתי מחברים שיתנו כתף, כשהייתי שבר כלי, אבל גיליתי שאף אחד לא היה שם מלבד משפחתי, שהיא איתי בטוב וברע. הקדוש ברוך הוא הרים אותי וחיזק אותי לכוון למטרות שלי, והרבה גם בזכותי. אני יודעת היום שאני רצה למרחקים ארוכים".

 

התאבדתי רק על עצמי

מגי הילדה השקיעה את רובה ככולה בספורט. בגיל שש היא גילתה לראשונה את בריכת השחייה, ומה שהתחיל כחוג שבועי הפך לדרך חיים במשך שנות נעוריה. היא הפכה לשחיינית מצטיינת בקנה מידה ארצי וכנערה גם זכתה בתחרויות בחו"ל. בגיל 17 היא עברה לאתלטיקה: ריצות ארוכות, שלושה, חמישה ועשרה קילומטרים וחצי מרתון. באליפות העולם לבתי ספר היא השתתפה עם הנבחרת של בית ספרה בחולון במרוץ שליחות.

"התאמנתי בוקר וערב, חורף וקיץ. למרות שנראיתי טוב, לא השתמשתי בזה. לא הייתי מהמקובלות בכיתה, לא היו לי חברים ולא חיפשתי את זה. הייתי תמימה מאוד"

 

איך נראתה השגרה שלך כילדה?
"התאמנתי פעמיים ביום – בוקר וערב, חורף וקיץ. היום שלי התחיל בקימה בארבע וחצי לפנות בוקר, שעה אחרי כבר הייתי באימון שחייה עד שבע וחצי, ומשם המשכתי לבית הספר. אחרי הלימודים, היה לי שוב אימון עד שמונה וחצי בערב. לא יצאתי לטיולים שנתיים ולא הלכתי למסיבות, כי הייתי צריכה ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם. הכול היה סביב השחייה".

>> מקרי חרם ממשיכים לצוף: מה לעשות וממה להימנע כשהילד שלך הוא המטרה

לא הייתה מהמקובלות. מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, עגילים: Sultana
לא הייתה מהמקובלות. מגי טביבי | צילום: איליה מלניקוב, סטיילינג: שירה לוי, איפור ושיער: תגל ורמי ל־OR KO, חליפה: Micado, עגילים: Sultana

אז לא היו לך חיי חברה?
"למרות שנראיתי טוב, לא השתמשתי בזה. לא הייתי מהמקובלות בכיתה, לא היו לי חברים ולא חיפשתי את זה. הייתי תמימה מאוד, חבר ראשון היה לי רק בצבא. כשחיינית התחריתי בחתירה, אבל גם בפרפר וחזה הייתי סגנית אלופת ישראל, ובתחרות שחייה של שלושה קילומטרים בים הפתוח הייתי סגנית אלופת אירופה. אחרי התחרות הזאת, התחילו בי הרהורי פרישה. שאלתי את עצמי אם אני רואה את עצמי ממשיכה באורח החיים הזה גם בשנים הבאות, והתשובה שלי לעצמי הייתה 'לא'".

>> "הספורט תמיד במקום הראשון: לפני מערכות יחסים, לפני הבריאות הנפשית"

וצבא?
"הייתי אמורה להתגייס לצה"ל על תקן ספורטאית מצטיינת, אבל החלטתי לשנות מסלול וחתכתי. רציתי תפקיד קרבי בצבא והתגייסתי ליחידת המעברים של המשטרה הצבאית. התפקיד היה מספק מאוד. הייתי מורעלת על הצבא, עד היום כל מה שקשור בצבא כובש את לבי. אבל כשרצו להוציא אותי לקצונה, סירבתי, ידעתי שאני מכוונת למשהו יותר גדול. הייתי מ"כית וחזרתי לגדוד כמפקדת על טירונים, סמלת מחלקה עם שבעים פקודים. אם יש תקופה שהייתי רוצה לחזור אליה, זאת תקופת השירות הצבאי שלי".

"החבר הראשון שלי היה בתקופת הצבא, מאז היו לי כמה מערכות יחסים. מתחילים איתי ואני מחוזרת, אבל בשנים האחרונות לא היה לי מקום לאף אחד"

 

חוץ מרכילויות על רומנים עם טום אביב וגל אמיתי, לא חשפת אף גבר בחייך.
"לא היה לי שום דבר עם שניהם. סתם רכילות. החבר הראשון שהיה לי היה בתקופת הצבא, מאז היו לי כמה מערכות יחסים, אבל מזה ארבע שנים לא היה לי חבר. את ישראל אני לא מחשיבה חבר, כי לא הייתה בינינו אינטימיות זוגית. נכון שהתאכזבתי ממנו בזמנו, אבל זה עבר לי. אנחנו לא בקשר, אבל אם אני נתקלת בו אנחנו אומרים 'שלום' ולא מעבר. מתחילים איתי, אני מחוזרת ואני מסמיקה כשאני אומרת את זה, אבל בשנים האחרונות התאבדתי רק על עצמי ולא היה מקום לאף אחד".

ישראל אוגלבו ומגי טביבי | צילום: רפי דלויה
ישראל אוגלבו ומגי טביבי | צילום: רפי דלויה

את רוצה זוגיות?
"אני רוצה מערכת יחסים שתהיה הכנפיים שלי, שאני אוכל לעוף בה, מערכת יחסים בוגרת ומכילה. אני לא רודפת אחרי זה, יש לי חברות שנישאו בגיל 24 והן כבר אמהות, אבל אני עוד לא שם. אמרתי מזמן לאמי שלא אתחתן צעירה. כשיגיע המישהו המדויק לי, אני אדע".