למה דווקא כשאת בלחץ את לא מוצאת את הדרך?

אנה, תלכי מרים? | אילוסטרציה: AI
אנה, תלכי מרים? | אילוסטרציה: AI

מתברר שלחץ פוגע ביכולת שלנו להתמצא במרחב. מחקר חדש מראה איך קורטיזול משבש את ה"ווייז" הפנימי שלנו, וחושף קשר מפתיע לאזור במוח שנפגע ראשון באלצהיימר

88 שיתופים | 132 צפיות

יש את הרגע הזה שבו את יוצאת מהמכונית במקום לא מוכר ופתאום כל חוש הכיוון שלך נעלם. או כשאת מנסה לנווט בעיר זרה, מביטה במפה בפעם העשירית ועדיין מרגישה אבודה לחלוטין. אם זה נשמע לך מוכר, יכול להיות שהבעיה היא לא בחוש ההתמצאות שלך. לפעמים, מסתבר, פשוט יש לך יותר מדי סטרס.

מחקר חדש מסביר כיצד לחץ יכול להשפיע על היכולת שלנו להתמצא במרחב. החוקרים מצאו כי הורמון הסטרס קורטיזול עלול לשבש את פעילותה של מערכת במוח שמתפקדת כמו מעין GPS פנימי' ובמיוחד כאשר אנחנו מנסות לנווט בסביבה חדשה ולא מוכרת.

ה-GPS הפנימי של המוח

במוח שלנו נמצא אזור שנקרא "הקורטקס האנטרוהינלי", שבו פועלים תאים המכונים "תאי סריג". אפשר לחשוב עליהם כעל מערכת קואורדינטות פנימית: רשת מדויקת שעוזרת לנו למפות את הסביבה ולהבין איפה אנחנו נמצאות ביחס אליה.

החוקרים גילו שכאשר הגוף מפריש את הורמון הלחץ קורטיזול, הפעילות המסודרת של תאי הסריג משתבשת. הרשת הפנימית הופכת מטושטשת ופחות ברורה, וההשפעה חזקה במיוחד כשאנחנו מנסות לנווט במקום חדש, בלי נקודות ציון מוכרות שיעזרו לנו להתמצא.

במילים אחרות: דווקא כשאנחנו מגיעות למקום שבו אנחנו זקוקות במיוחד למערכת הניווט הפנימית שלנו, הסטרס עלול להפריע לה לעבוד כמו שצריך.

המוח מפעיל תוכנית גיבוי

אבל המוח שלנו הוא מערכת מתוחכמת, והוא לא מוותר כל כך מהר. החוקרים זיהו מעין "תוכנית גיבוי" שנכנסת לפעולה כאשר מערכת הניווט המבוססת על תאי הסריג נפגעת. אזור אחר במוח, המכונה "הגרעין הזנבי", מגביר את פעילותו. נראה שהמוח מנסה לפצות על השיבוש ועובר לאסטרטגיית ניווט אחרת. אלא שהמנגנון החלופי הזה כנראה פחות מדויק, ולכן היכולת שלנו להתמצא במרחב עדיין נפגעת.

ומה הקשר לאלצהיימר?

כאן הממצאים הופכים למעניינים במיוחד. "המוח מאבד תחת לחץ את היכולת לנצל ביעילות את מפות הניווט הפנימיות שלו", מסביר החוקר הראשי, ד"ר עות'מאן אקאן, בראיון לאתר המדע סיינס דיילי. לדבריו, המחקר חושף מנגנון שבאמצעותו הורמוני לחץ פוגעים בקורטקס האנטרוהינלי' אזור מוחי שנפגע בשלב מוקדם במחלת אלצהיימר.

אנחנו כבר יודעות שלחץ כרוני הוא גורם סיכון לדמנציה, והמחקר הנוכחי מוסיף עוד חתיכה לפאזל. הוא מראה כיצד סטרס משפיע על אזור במוח שרגיש במיוחד להתנוונות בשלבים הראשונים של המחלה. כך, מה שנראה במבט ראשון כמו עוד רגע מתסכל שבו את פשוט לא מצליחה למצוא את הדרך, מתגלה כחלק ממערכת מורכבת הרבה יותר: סטרס, הורמונים, מנגנוני ניווט ואזורי מוח שכולם קשורים זה בזה.