כוכבת "בואו לאכול איתי" בריאיון: "הייתי תלמיד ישיבה ונולדתי מחדש כבת"

רק קול הבס העמוק והגברי מסגיר שהאישה המרשימה והוורבלית שמולי, עם נשיות שופעת ופתיחות נדירה, לא נולדה כבת. לינור אברג'ל (בלי לבלבל עם מלכת היופי לשעבר, אברג'יל) הרגישה כבר בילדות שהיא כלואה בגוף שלא שייך לה. היא עברה חתיכת מסע עד שלבסוף יצאה לאור כאישה. "נולדתי כבן, ואז נולדתי מחדש כבת", היא אומרת.

>> תאלין אבו חנא בריאיון: "יש טרנסיות שעושות טעות ונלחמות במשפחה"
>> השחקנית טליה ברטפלד נתקלה בהומופוביה מצד ילדים – ונתנה להם שיעור לחיים
>> "בעל הבית ביקש שנגיד שאנחנו לא לסביות, אלא שותפות לדירה"

מתי הבנת לראשונה שאת בת בגוף של בן?
"כבר בילדות הייתי מאוד נשית. אז עוד קראו לזה 'הומואית נשית'. הייתי תלמיד ישיבה, אבל בתוך הלב ידעתי מי אני באמת. בגיל 17, כשאימא גילתה שאני חלק מהקהילה הגאה, היא פשוט זרקה אותי מהבית".

מה עשית אחרי שנזרקת מהבית?
"הפכתי להומלסית בתל אביב, הסתובבתי ברחוב. דווקא הצבא היה זה שעשה איתי חסד והציל אותי. התגייסתי בתור חייל, שירתתי כמש"ק חינוך. לא גרתי בבסיס, כל יום הייתי יוצאת לישון אצל חברים. באותם ימים לא הייתה פתיחות כמו שיש היום. אחרי שנתיים של שירות התחלתי את התהליך המגדרי, ואז בצבא החליטו שאני כבר לא מתאימה והוציאו אותי. התחלתי לעבוד בטלמרקטינג והצגתי את עצמי כלינור, כבר לקחתי הורמונים והתעקשתי: אני בת. זה לא התקבל טוב. פיטרו אותי. בזמן הצבא גם עבדתי קצת במשביר לצרכן, אבל לא הצלחתי לשרוד ובסוף מצאתי את עצמי במעגל הזנות".

אברג'ל (42) עסקה בזנות במשך שלוש שנים, בין 2006 ל-2009, אבל היום היא מבקשת לשים את התקופה הזו מאחוריה. "עשיתי את זה כדי לשרוד", היא אומרת, "ואני לא מתביישת בשום חלק ממי שהייתי: לא בתלמיד הישיבה, ולא במה שבא אחר כך".

"ב־2010 הצלחתי לצאת ממעגל הזנות ופתחתי עסק לפאות בדיזנגוף סנטר", מספרת אברג'ל, "הגיעו אליי דתיות, ערביות – וכולן קיבלו אותי כמו שאני. העסק עבד במשך שמונה שנים, עד שהגיעה הקורונה. הסנטר נסגר והחלטתי להתמסר למה שתמיד בער בי: אקטיביזם. ב־2019 הקמתי את עמותת 'טרנסיות ישראל', ובמהלך הסגרים יצאתי לבתי מלון, ביקשתי שאריות אוכל וחילקתי לטרנסיות. הגעתי בעצמי לבתים שלהן, ודאגתי שלא יחסר להן כלום".

בואו לאכול איתה

מיום ראשון (2.11) נוכל לראות את אברג'ל בעונה החדשה של תוכנית הקאלט "בואו לאכול איתי" (כאן 11), בשידור יומי של חמישה פרקים בשבוע, שם היא תחשוף לא רק את כישורי הבישול שלה – אלא גם את סיפורה.

היא גדלה בטירת הכרמל, במשפחה דתית קשת יום, בת הזקונים מתוך שישה ילדים. אביה, צבע במקצועו, הוכר כנכה צה"ל ונפטר כשהייתה בת 13. אמה הייתה עקרת בית. "כשאבא מת, עולמי חרב עליי," היא אומרת, "קינאתי בכל מי שעדיין יש לו אבא. אני יודעת שהוא לא היה מתלהב – בלשון המעטה – מהשינוי המגדרי שעשיתי, אבל עדיין הייתי רוצה אותו לידי. הייתי מתמודדת עם ההשלכות".

שמרת טינה לאימא שלך על זה שזרקה אותך מהבית?
"לא. גדלנו מתחת לקו העוני, אימא שלי לא ידעה קרוא וכתוב, ובילדותה עצמה חוותה אלימות. היא ויתרה על עצמה כדי לתת לנו. היום הקשר שלנו מצוין, ואנחנו מדברות כל יום. האחיות שלי חיות חיים נורמטיביים, נשואות עם ילדים, כך שלאימא שלי יש נכדים".

"גדלנו מתחת לקו העוני, אימא שלי לא ידעה קרוא וכתוב, ובילדותה עצמה חוותה אלימות. היא ויתרה על עצמה כדי לתת לנו"

 

אחרי ששיקמה את חייה, אברג'ל נרשמה לתואר ראשון במדעי המדינה, ממשל ופוליטיקה באוניברסיטה הפתוחה, והקימה את "טרנסיות ישראל" – עמותה ללא מטרות רווח שפועלת למען נשים טרנסג'נדריות בישראל. היא גם מרצה על סיפור חייה בפני קהלים ברחבי הארץ, והיעד הבא ברור: להגיע לכנסת. משם, היא מתכוונת לפעול למען חברותיה לקהילה, ולמען כל מי שנמצא בשולי החברה.

אברג'ל לא חושפת את השם שניתן לה בלידה. מבחינתה, הוא לא רלוונטי לחיים שהיא חיה היום. היא אימצה את השם לינור, כי אימה, שלא ידעה מה היא נושאת ברחמה בזמנו – אמרה שאם תהיה לה בת, היא תקרא לה אלינור. לימים, כשחיפשה לעצמה שם חדש, היא החליטה להשמיט את האות הראשונה ולקרוא לעצמה לינור. מבחינתה, היא מרגישה הכי לינור שבעולם, הכי אישה שהיא יכולה להיות.

את ההתאמה המגדרית עברה בגיל 30 בתאילנד. "הניתוחים שעברתי – גם של החזה וגם של החלק התחתון – זה בסוף קוסמטיקה", היא אומרת. "אני לא נקבה, ולא מנסה להשוות את עצמי לנקבה 'רגילה'. אני אישה טרנסית, וגם החשיבה שלי טרנסית".

"זה היה תהליך ממושך", היא מספרת, "מדובר בניתוח ארוך קשה ויקר שעולה כ-35 אלף שקל".

"אני לא נקבה, ולא מנסה להשוות את עצמי לנקבה 'רגילה'. אני אישה טרנסית, וגם החשיבה שלי טרנסית"

 

איך הגעת ל"בואו לאכול איתי"?
"פעם ניסיתי להתקבל ל'האח הגדול'. רציתי להתפרסם, אבל זה לא קרה. ל'בואו לאכול איתי' באתי נטו בשביל החוויה. זו תוכנית שמביאה את עם ישראל כמו שהוא, עם קצת סאטירה, ושי אביבי עושה שם עבודה מעולה. גם הליהוק מטורף, פגשתי בתוכנית אנשים שלא הייתי פוגשת בשום הקשר אחר. והם עפו עליי! הרגשתי שממש נותנים לי מקום. הייתי גלויה, מצחיקה ובעיקר אמיתית – וכשאת אותנטית, גם אם זה לא תמיד קל לעיכול, את נכנסת ללב. הצילומים היו הנאה צרופה".

ולבשל את יודעת?
"ועוד איך! אני אלופה בבישול ובאפייה. צילמו אצלי בבית, בשכונת עזרא ליד שכונת התקווה, ואין לי בעיה לבשל גם לעשרות אנשים – עשיתי את זה אפילו לחיילים בזמן המלחמה. ההתמחות שלי היא אוכל ביתי, עם טוויסט. אני אוהבת לחבר בין המטבח המרוקאי לזה האסייתי. למשל, אני לוקחת סיגרים מרוקאים וממלאת אותם בכרוב מאודה וגזר – ואז יוצאים פסטלים מעולים".

חלק מהאג'נדה שלך היא לקדם את המודעות לקהילה הטרנסית בישראל דרך התוכנית. מה את יכולה לספר על הקהילה?
"חלק מהטרנסיות נמצאות במצב קשה, הן חיות בעוני ובזנות. הקמתי את העמותה כדי לעזור לטרנסיות שרוצות לצאת ממעגל הזה – ולתת להן אלטרנטיבה. מאוד חורה לי שבמקרים רבים מתייחסים אליהן כאילו הן חולות נפש. הן צריכות סיוע, אבל משרדי הממשלה לא קשובים לאוכלוסייה הזאת, שתמיד נשארת מתחת לרדאר. אם היה לי יותר קל כאישה טרנסית, לא הייתי מגיעה לזנות. אני לוקחת אחריות על הבחירות שלי, אבל גם למדינה יש אחריות. כשעובדת סוציאלית סוף סוף הגיעה אליי, היא אפילו לא טרחה להתייחס אליי ברצינות".

"יש טרנסיות במצב קשה, שחיות בעוני ובזנות. הקמתי עמותה כדי לעזור להן לצאת מהמעגל הזה. הן צריכות סיוע, ומשרדי הממשלה לא קשובים לאוכלוסייה הזאת. גם למדינה יש אחריות"

 

השרה לשוויון חברתי, מאי גולן, שאמורה לטפל גם בכן – לא עוזרת?
"ממש לא. כשעמיחי שיקלי היה בתפקיד, הוא כן דאג לנו והתעקש שנקבל תקציב. אבל מאז שמאי גולן נכנסה לתפקיד, יש קשיים מולה. הממשלה אמורה לדאוג לכל אזרח ואזרחית, לא לפעול לפי דעות קדומות. בגלל זה אני עושה צעדים כדי להגיע לכנסת. אני מגדירה את עצמי ימין ליברלי, וחשוב לי שיראו אותי כאדם עם הכישרונות, היכולות והחוכמה שלי – ולא רק דרך הפריזמה של הטרנסיות שלי. לצערי, הרבה אנשים עדיין מסתכלים על הקנקן, ולא על מה שיש בתוכו".

מטעמה של השרה מאי גולן נמסר בתגובה: "בניגוד לטענות השקריות והמופרכות – העמותה קיבלה את כלל התשלומים לפי ההסכם ובהתאם לדוחות הביצוע שהיא העבירה. אין כל פגיעה בתקציב לאוכלוסייה הטרנסית. המשרד לשוויון חברתי, בראשות השרה גולן, מפעיל במשך שלוש שנים ברצף מענים במיזם משותף עם החברה האזרחית לטובת קידום האוכלוסייה הטרנסית. במיזם מופעלים מענים לקידום תעסוקה, פעילויות חברתיות להפגת בדידות, הנגשת זכויות, ליווי ותמיכה לטרנסים טרנסיות. המענים לאוכלוסייה הטרנסית פועלים וימשיכו לפעול גם בשנה הבאה.

"כל הפעילות שהתקיימה לפי ההסכם וכדין תקבל את התשלום. העמותה צריכה להגיש את דוחות הביצוע של חצי השנה האחרונה בכפוף להסכם וטרם הגישה. כמובן שמאוד קל להאשים בטענה הזויה את השרה בקושי הארגוני של העמותה. השרה גולן מובילה בגאון, ותמשיך להוביל פרויקטים רבים לטובת אזרחי ישראל, בדגש על האוכלוסיות החלשות והפגיעות, כמו הפרויקט המשותף למתן מענים מצילי חיים לאוכלוסייה הטרנסית. לא ברור מה גורם לה לטעון שלא קיבלה כסף מאז שיקלי, כשבפועל קיבלה כל תשלום בהתאם לדוחות שהגישה".

"לא יהיו לי ילדים משלי. עברתי תקופת אבל, והיום אני מבינה שלא חייבים שהילדים יהיו מהזרע או מהרחם כדי לאהוב אותם. אני בזוגיות עם גבר גרוש, בן 46, אב לשלושה ילדים – אוהבת אותם, והם אותי"

 

ומה קורה איתך מבחינת זוגיות?
"אני בזוגיות כבר יותר מארבע שנים עם גבר גרוש, בן 46, אב לשני ילדים. הכרנו בגינת כלבים. אני יודעת שהגעתי אל המנוחה והנחלה – אין לו תחליף. עד כדי כך אני מאוהבת. אני שומרת עליו בקנאות ולא חושפת אותו, כי חשוב לי לגונן עליו. הפרסום שלי לא שייך אליו".

את רוצה ילדים משלך?
"לא יהיו לי ילדים משלי. לפני הניתוח כבר הייתי בתהליך של לקיחת הורמונים, ולא היה לי זרע פעיל, אז לא הקפאתי. פעם הייתה לי כמיהה לילדים, ועברתי תקופת אבל. היום אני מבינה שלא חייבים שהילדים יהיו מהזרע או מהרחם כדי לאהוב אותם. לבן הזוג שלי יש שלושה ילדים – ילד בן 21, ילדה בת 17 וילד בן 5 – ואני אוהבת אותם, והם אותי. יש לי גם אחיינים שאני משוגעת עליהם, והמשפחות שלנו מכירות ומקבלות את המצב".

אפשר לשאול איך נראית שגרת הטיפוח שלך? עד כמה זה חשוב לך?
"חשוב לי מאוד, אני מקפידה על בוטוקס וחומצה היאלורונית למיצוק העור. כל מה שנשים עושות מגיל מסוים. חבל רק שיש לי בגוף כל כך הרבה קעקועים, יכולתי לוותר על חלקם הגדול".

חוץ מהקעקועים, יש לך עוד חרטות?
"יש לי חרטה אחת גדולה והיא שהתחלתי לעשות את השינוי המגדרי שלי רק בגיל 21, הייתי יכולה להיות לינור הרבה קודם".