סובלים מבעיות פוריות? המדריך לטיפול הפריה מוצלח
40 שנה חלפו מאז הופרתה לראשונה ביצית אנושית שלא כדרך הטבע – במבחנה. מאז באו לעולם כמיליון תינוקות בעזרת טיפולי הפוריות והפריה חוץ גופית (IVF). ישראל היא מהמובילות בכמות התינוקות שנולדו בדרך זו, ולאחרונה פורסם שהיא עומדת בראש הטבלה של לידות תאומים ושלישיות בעולם – כתוצאה מטיפולי הפוריות השונים.
בין 10 ל-15 אחוזים מהזוגות בארץ סובלים מבעיות פוריות. בניגוד לדעה המקובלת, הבעיות הללו אינן נחלתן של הנשים בלבד. למעשה, גברים סובלים מהן באותה מידה. אי פוריות מוגדרת כחוסר הצלחה להיכנס להריון במשך שנה, שבמהלכה מקיימים יחסי מין בימים הנכונים. תחת ההגדרה הזאת נמצא מגוון רחב מאוד של בעיות, החל מספירת זרע נמוכה, בעיות בקליטת הזרע בביצית או בקליטת הביצית המופרית ברחם, ליקויים פיזיים כמו חסימה בחצוצרות, ובעיות הורמונליות. 10-15 אחוזים מהבעיות מוגדרות כחסרות הסבר רפואי.
בדרך לפתרון הבעיה אפשר לתת טיפול תרופתי, לבצע "תיקונים" כירורגיים או לנסות הפריה חוץ גופית. שיעורי ההצלחה של טיפולי הפוריות עומדים היום על 20-30 אחוז, תלוי בסוג הטיפול.
להבדיל מרוב מדינות המערב, בישראל ניתנים טיפולי הפוריות כמעט בחינם, בזכות מדיניות ממשלתית ברורה בנושא. פרופ' וצלב אינסלר, יו"ר המועצה הלאומית למחלות נשים, מיילדות, גנטיקה ונאונטולוגיה (חקר מינים שנכחדו), חושב שמדיניות זו מתאימה לצורכי החברה הישראלית.
"בארצות אירופיות רבות מחכים כשנתיים לפני שמתחילים טיפולי פוריות", הוא אומר, "בעוד שבארץ אנחנו לא מחכים יותר משנה. בישראל, אי פוריות היא בעיה פסיכולוגית וחברתית קשה יותר: החותנת ששואלת מתי יהיו לה נכדים, המשפחה שבודקת מתי כבר אצלכם, והמגמה הדתית להביא כמה שיותר ילדים לעולם – כל אלה גורמים לנו להתחיל את הטיפולים מוקדם יותר ואני לא רואה בזה בעיה".
הלידה כמשימה לאומית
"אשה בחברה הישראלית אינה נחשבת שלמה אם היא לא אמא", אומרת הסוציולוגית פרופ' דפנה יזרעאלי מהחוג ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן. "אמהות בעינינו היא חלק מההגדרה של הצלחה. המדינה תומכת כלכלית בנושאים שנראים לה חשובים, והפוריות היא בהחלט בראש הרשימה. מהבחינה הזאת, אנחנו יותר דומים לחברות מסורתיות ופחות לחברות הקפיטליסטיות המודרניות".
יזרעאלי מסבירה שהגישה של ישראלים-יהודים לנושא הילודה תלויה בכמה גורמים ייחודיים: "הנושא הדמוגרפי חשוב מאוד לחברה הישראלית", היא אומרת, "משום שהוא מתקשר לשואה, לקצב הריבוי של האוכלוסייה הערבית ולפחד להיות מיעוט בארצנו, ואחת הדרכים ליצור רוב היא להגביר את קצב הילודה. כבר אחרי מלחמת העצמאות החליטו קברניטי המדינה כי לידת ילדים רבים היא משימה לאומית חשובה. בעיני, הבעיה היא לא בגישה הזאת, אלא במה שקורה אחרי הלידה: מחד, רוצים לאפשר לכמה שיותר נשים ללדת, ומאידך, מקצצים שעות לימוד וסוגרים מוסדות תמיכה. יותר מאמץ מושקע בילודה מאשר בטיפוח הילד".
מתי מומלץ להתחיל בטיפולי פוריות?
פרופ' אינסלר: "הגיל הוא גורם קריטי בהצלחת הטיפולים. אם האישה עברה את גיל 35 אנחנו לא מחכים ומתחילים מיד בטיפולים. באירופה יש ארצות שהילודה לא עומדת בראש מעייניהן ויש בהן יותר מיתות מלידות. הרפואה חייבת להתאים את עצמה לאוכלוסיה – לא לחנך אותה, אלא לשרת אותה לפי צרכיה, בתנאי שזה לא נוגד את הכללים הרפואיים".
יש עוד מדינות שבהן כל הטיפולים עד הילד השני משולמים על ידי מוסדות הבריאות?<br />"מהבחינה הזאת אנחנו מאוד מתקדמים. בגרמניה יש מימון חלקי, בבריטניה יש תור ארוך, ברוב מדינות מזרח אירופה הטיפול לא נכלל בביטוח רפואי כלשהו, ובארצות הברית יש אפילו ביטוחים פרטיים שלא כוללים טיפולי פוריות".
האם העובדה שהטיפולים הם בחינם יוצרת לחץ על זוגות להיכנס למסלול הזה מוקדם יותר?
"ייתכן מאוד, אבל אסור שייווצר מצב שזוג פונה לטיפול מסיבות כלכליות ולא רפואיות. רופא צריך לבדוק את כל הגורמים לפני שהוא מפנה לטיפולי פוריות: גיל האישה, סוג הבעיה, ההשתייכות התרבותית ועוד. תודה לאל שהרופאים לא צריכים לקבוע מה המדינה תממן ומה לא. הם צריכים לחשוב רק איך הם משרתים את המטופלים עם מינימום סיכון. המחיר הכספי הוא עניין משני בעיניהם, וטוב שכך".
פרופ' אינסלר עוסק בטיפולי פוריות מאז סוף שנות ה-50. "באותם ימים לא היה לנו מה להציע לזוג לא פורה", הוא מספר. "היום, הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לכל זוג להביא ילד לעולם, בלי קשר לגיל ולמצב איברי הרבייה שלהם. זה מבהיל, אבל מבחינה טכנית היכולת הזאת קיימת".