הכל אודות GBS

לאחרונה פונות יותר ויותר נשים הרות אל רופאיהן, בבקשה שייקחו להן תרבית לבדיקת הימצאותו של חיידק ה-GBS.

מיהו ה"כוכב" החדש בתחום בדיקות ההריון, מדוע אנו צריכות להיזהר ממנו ולמה הבדיקה לגילוי מוקדם לא נעשית לכולן? ד"ר עידו שולט, מנהל השירות להריון בר סיכון, רפואת אם ועובר במרכז הרפואי רמב"ם, וד"ר ארנון אגמון, מומחה במיילדות ובגינקולוגיה, עם התשובות:

1. מהו GBS?

GBS הוא חיידק סטרפטוקוק מקבוצה B, העלול להימצא באופן חולף או קבוע במערכת העיכול התחתונה, ומשם להתפשט אל הנרתיק או אל דרכי השתן. בדרך זו עלול ה-GBS לגרום להדבקת הילוד בעת הלידה. למרות שהחיידק אינו גורם לתסמינים לנשים הנשאיות – הוא פוגע בילודים, לרוב עד גיל חודש וחצי. לפי הערכות ומחקרים, כ-25%-20% מהנשים ההרות בארצות הברית נושאות GBS, ובישראל המספרים נמוכים אך במעט.

2. מדוע החיידק מסוכן לילוד?

בזמן המעבר בתעלת הלידה עלול החיידק לגרום לילוד לזיהום, לחדור לריאות ואף למוח. ילודים שנדבקו עלולים לחלות, למות או לסבול מתופעות לוואי קשות, ביניהן בעיות התפתחותיות. על כן, מכל ילוד שיש לו חשד למחלה זיהומית נלקחת תרבית דם ונערכות לו בדיקות רבות כדי לוודא שלא נדבק בחיידק.

3. מתי מתרחשת ההידבקות?

תחלואה מוקדמת: בכ-80% מהמקרים מתרחשת התחלואה בין גיל אפס לשישה ימים, כאשר רובם הגדול של המקרים מאובחן כבר במהלך היום הראשון לאחר הלידה בשל אלימותו הגבוהה של החיידק.

תחלואה מאוחרת: בכ-20% מהמקרים מתרחשת התחלואה בין גיל שבוע ל-89 ימים.

תחלואה מאוחרת-מאוחרת: הדבקה לאחר יותר מ-90 יום מהלידה – נדירה מאוד. מדובר בעיקר ביילודים מדוכאי חיסון, ולא בהדבקה אנכית בעת המעבר בתעלת הלידה.

בזיהום המוקדם יותר (עד שבעה ימים) הפגיעה השכיחה היא ברקמת הריאה. בזיהום המאוחר יותר (עד גיל שלושה חודשים), שכיחה יותר הפגיעה במערכת העצבים המרכזית.

GBS הוא חיידק סטרפטוקוק מקבוצה B. אילוסטרציה: ingimage

4. מה גורם לילוד להיות רק נשא או לחלופין חולה?

לא ידוע לנו כיום מהם הגורמים הקובעים אם הילוד יהיה נשא בלבד, או שיחלה במחלת ה-GBS. נראה שמידת האלימות של זן החיידק, רמת הנוגדנים ל-GBS אצל האם ומעברם לעובר, כושרה של מערכת החיסון שלך הילוד (תינוק פג לעומת תינוק בשל), משך הזמן שבו העובר היה חשוף לחיידק, וכמות החיידקים שעימם בא במגע – כולם מהווים גורמים הקובעים אם הוא יחלה או יישאר נשא בלבד.

5. מהן דרכי הטיפול?

הטיפול המונע למחלת ה-GBS של הילוד הוא מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית לאם יותר מארבע שעות טרם הלידה. סוג האנטיביוטיקה הוא ממשפחת הפניצילין. עבור נשים הרגישות לתרופה וכן לחיידקי GBS עמידים, קיימות חלופות שונות. הטיפול האנטיביוטי הניתן ליולדת בחדר הלידה מונע את המחלה המוקדמת.

בנוסף לטיפול האנטיביוטי המונע הניתן במהלך הלידה, קיימת חשיבות רבה בחדרי הלידה ובפגיות לכל דרכי מניעת הזיהום הנוספות המוכרות, כמו הדרכה והקפדה על היגיינה באופן כללי ועל נטילת ידיים במעבר בין ילוד לילוד בפרט. אם הלידה התרחשה בטרם חלפו ארבע שעות ממועד מתן האנטיביוטיקה, יקבל גם הילוד את הטיפול.

6. למה לחכות עד סמוך ללידה ולא לטפל קודם?

לקיחת תרבית בשלבים מוקדמים של ההריון היא מיותרת, מכיוון שנשאות יכולה לחלוף עם הזמן. תוצאות התרבית רלוונטיות עד חמישה שבועות מזמן ביצועה. מכיוון שטיפול בכדורים אינו מספיק לחיסול הנשאות לחיידק, עדיף לתת טיפול אנטיביוטי דרך הווריד (IV) במהלך הלידה. למרות האמור לעיל, מומלץ טיפול בכדורים לנשים עם דלקת GBS בשתן או הימצאות החיידק בשתן בכמות גבוהה (מעל 100 אלף מושבות בתרבית). עקרונות הטיפול במקרה זה הם כבכל דלקת בדרכי השתן או נשאות חיידקית בשתן במהלך ההריון – כדי למנוע דלקת בכליה.

7. מדוע הבדיקה לא הוכנסה לשגרת הבדיקות?

לפני כעשר שנים החלו לערוך בארצות הברית סקר שגרתי לגילוי GBS בהריון בשבועות 37-35, במקום הגישה הקודמת של בדיקה וטיפול רק לפי גורמי הסיכון. משמעות הדבר היא שמכל אישה הרה נלקחה תרבית שנועדה לגלות אם היא נשאית של החיידק. בישראל שיעור התחלואה הנמוך יחסית מאפשר, לכאורה, לוותר על הנהגת בדיקות סקר בכל אוכלוסיית היולדות, ולכן החליט משרד הבריאות כי אין מקום לבצע סקר כזה באופן שגרתי לנשים הרות.

8. אם כך, מדוע לא לתת לכולן אנטיביוטיקה ובכך למנוע את הסיכון לילוד?

ראשית, לכל טיפול עלולות להיות תופעות לוואי, במקרה של אנטיביוטיקה – רגישות לתרופה. כמו כן, באופן תיאורטי, שימוש בלתי מוגבל באנטיביוטיקה עלול לגרום להתפתחות זני חיידקים שיהיו עמידים לטיפול, ואז לא יהיה לנו עם מה לטפל. גורם נוסף שנכנס לשיקול הצוות הרפואי הוא עלות. צריך להוכיח שטיפול כזה ימנע את עלות הסיבוכים של אי הטיפול, דבר שטרם הוכח.

9. מי כן נשלחת לבדיקה?

בדיקת נשאות לחיידק GBS תבוצע בקרב נשים הרות הנמצאות באחת מקבוצות הסיכון הבאות: אישה שילדה בלידה קודמת ילוד שחלה ב-GBS; פקיעת קרומים לפני שבוע 37; צירים לפני שבוע 37 הגורמים לשינויים ברורים בצוואר הרחם; פקיעת קרומים מעל 18 שעות; זיהום דרכי השתן ב-GBS בהריון הנוכחי; וחום מעל 38 מעלות במהלך הלידה. התרביות נלקחות מהשליש החיצוני של הנרתיק ואחר כך מאזור החלחולת. חשוב לציין כי בשתי השיטות הודגמה הפחתה מרשימה בתמותה מהמחלה הסב-לידתית מכ-60%-50% לכ-4%.

10. מה צופן העתיד בתחום?

הפתרון המושלם למניעת תחלואה ביילוד הוא, כמובן, חיסון. חיסון, שלא כמו הטיפול האנטיביוטי, ימנע גם את המחלה המאוחרת ולא רק את המוקדמת. פיתוח חיסון עם יעילות לכלל הזנים הסרולוגיים של GBS עדיין לא הושלם, ולא ברור אם חיסונים שיפותחו בעתיד ויראו יעילות בארצות מסוימות יהיו יעילים גם בארצות אחרות, שבהן שכיחים זנים סרולוגיים שונים של GBS. דרך נוספת לשיפור ההתמודדות כנגד זיהומי ילודים ב-GBS היא קבלת מידע אמין ומדויק בזמן אמת, בעת הלידה, לגבי נשאות היולדת. לשם כך פותחו ערכות לזיהוי מהיר של GBS ליד מיטת היולדת, באמצעות PCR, המספקים תשובות בתוך פחות משעה.

בישראל שיעורי התחלואה מחיידק זה אינם גבוהים ועל כן לא עורכים את בדיקת הנשאות לכל אישה הרה. מי שמעוניינת לעבור בדיקה זו צריכה לבקש מהרופא שלה שייקח תרבית וישלח לבדיקה בין השבועות 37-35.