כבר לא משתמשים במטוטלת. במה כן?
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
נפתח בכמה מיתוסים נפוצים על היפנוזה:
- המהופנט לא מודע למעשיו ולמה שמתרחש סביבו.
- שאדם נמצא במצב היפנוטי, אפשר להורות לו לבצע דברים בניגוד לרצונו, לאופיו ולאמונותיו.
- כשיוצאים מהיפנוזה, לא זוכרים דבר ממה שקרה במהלך ההיפנוט.
- המהפנט משתמש במטוטלת.
- היפנוזה עצמית היא דבר מסוכן מאוד.
- היפנוזה היא כמו שינה.
- לפעמים, המהפנט לא מצליח להעיר את המהופנט.
- באמצעות היפנוזה ניתן לחזור לגלגולים קודמים.
עד כמה האמונות הללו מדויקות? נברר מיד. אבל לפני כן נבדוק מהי היפנוזה, ולמה היא משמשת.
אם נתעלם מהשימוש בהיפנוזה במופעי בידור (שאסור על פי חוק), ניתן לומר שלטכניקה הזאת יש בעיקר שימוש פסיכולוגי ורפואי. "היפנוזה היא אחת השיטות הפסיכותרפויטיות שבעזרתן אנחנו מנסים לענות על מצוקות, במיוחד במצבים של פוביות, חרדות, מצבי פאניקה ומצבים פוסט-טראומטיים ", מסבירה ד"ר נינה גיא, פסיכיאטרית, מנהלת אשפוז יום פסיכיאטרי במרכז הרפואי קפלן, מורשית בהיפנוזה ובוחנת בבחינות של ההתמחות בהיפנוזה.
"בשיטה זו האדם נמצא במצב תודעה שונה, שאנחנו מכנים 'טראנס היפנוטי' – שטחי, בינוני או עמוק. המטופל מפעיל פחות שליטה על התובנה (קוגניציה) שלו, ובכך מאפשר לתכנים לא מודעים לעלות. המטפל יכול לטפל בחרדות ובקונפליקטים האלה במגוון שיטות. אפשר לומר שההיפנוזה היא חלום, ש'נחלם' בעירנות מלאה".
חוויה חושנית
"היפנוזה היא מצב הכרתי מיוחד, שונה מהעירנות וגם משינה או מהרפיה רגילה", מוסיף ד"ר חיים שפירא, שעוסק בהיפנוזה רפואית ביחידה להיפנוזה קלינית במרכז הרפואי וולפסון. "במצב הזה יש ביטוי בעיקר לפן החווייתי. אם אתאר לך ארוחה טעימה, יש סיכוי טוב שתרגישי קצת קרקורים בבטן, אולי אפילו תוכלי לדמיין את ריח האוכל; אבל אם אתאר לך אותם הדברים תחת היפנוזה, החוויה תהיה ממשית יותר, למרות שתדעי שזו לא המציאות. בהיפנוזה טיפולית המטפל משרה על המטופל מצב היפנוטי, ומציע לו רעיונות, סוגסטיות, שישפיעו עליו באופן חיובי. היפנוזה משמשת רופאים, פסיכולוגים ורופאי שיניים, בעיקר לצורכי הרגעה ואלחוש".
מי פונה ליחידה להיפנוזה קלינית?
"מרבית המטופלים שלנו סובלים מחרדה ומתח, שיש להם ביטויים גופניים כמו דופק מואץ או כאבי בטן שלא נמצאו להם סיבה פיזיולוגית; או ממחלות גופניות שקשורות גם למצב הנפשי, כמו אסטמה, לחץ דם גבוה ומחלות דלקתיות. פונים גם אנשים שרוצים להיפטר מהרגלים מזיקים או לא נשלטים כמו עישון ואכילת יתר.
"במקרי כאב, אנחנו עוזרים למטופל להוריד את החרדה שמוסיפה, אם לא גורמת, לכאבים, וכן להרפות שרירים מכווצים. למעשה, אנחנו מנסים להשפיע גם על התחושות וגם על פעילויות פיזיולוגיות, ומלמדים את האדם לשלוט בכאב ובסימפטומים של המחלה".
"במקרה שאדם סובל מכאבי בטן, למשל, נכניס אותו למצב של הרפיה, ואחר כך ניתן לו סוגסטיות של התחממות הידיים. לדוגמה: לדמיין שהוא מכניס את היד לחול חם בשפת הים. אחר כך נציע למטופל להניח את הידיים על הבטן, כדי להקל את הכאבים".
היפנוזה יכולה לסייע גם באלחוש, למשל בזמן החלפת החבישה או רחיצת חלקי גוף שנכוו, פעולות שכרוכות בכאבי תופת. "במקרה כזה נותנים למטופל הוראה ל'אלחש' את עצמו לפרק זמן מוגבל. ניתן לאלחש סוגים רבים של כאב, ואפילו צירי לידה. על ידי היפנוזה ניתן גם לשלוט על פעילויות גופניות. למשל: להקל מאוד על תסמונת המעי הרגיז, שגורמת כאבים, נפיחות בבטן ושלשולים. נותנים למטופל סוגסטיה שהמעי לא מתכווץ, אלא נפתח ומתרחב. כך ניתן להפחית התקפי אסטמה, כאבי ראש, כאבי בטן, ואפילו יתר לחץ דם".
כולנו מהפנטים
כשמדובר על מחלות עם סימפטומים שלא ניתן לצפות מתי יתפרצו, ועם כאבים כרוניים, מלמדים את האדם להפנט את עצמו. "היפנוזה עצמית לומדים אצל רופא או פסיכולוג שמוסמך לעשות היפנוזה, והיא לא יעילה במקרים של טיפול פסיכותרפויטי", מדגישה ד"ר גיא.
" רובנו נכנסים למעין היפנוזה לפרקי זמן קצרים, למשל כשאנחנו 'חולמים בהקיץ' ומתנתקים מהסביבה. הריכוז מופנה פנימה, והמחשבות והתחושות חיות. גם כשמטופל מגיע לטיפול, הלך הרוח שלו הוא שמכניס אותו למצב ההיפנוטי, והוא זה שמחליט האם לקבל או לדחות את הרעיונות המוצעים לו", מסביר ד"ר שפירא. "בשלב הראשון של התהליך קל יותר להיכנס למצב היפנוטי בעזרת המטפל, שמשגיח על המטופל כשהוא מתוודע למצב התודעה המיוחד הזה. יש אנשים שמפרשים זאת כאובדן שליטה. החשש הזה אינו מוצדק. כשמתרגלים לחוויה ההיפנוטית, מבינים שזה לא מפחיד ולא מסוכן".
אבל יש בהיפנוזה סכנות, כמו חוסר יכולת "להתעורר"?
ד"ר גיא: "נכון, ולכן חוקקו את חוק ההיפנוזה, לפיו רק רופאים ופסיכולוגים מורשים לעסוק בהיפנוזה, והיא נעשית רק למטרות טיפוליות. מלבד הסכנה שבחוסר היכולת לצאת מהיפנוזה, תיתכן גם החמרה של מצב פסיכולוגי. למשל, אם עושים היפנוזה לאדם שנמצא במצב טרום פסיכוטי, הוא עלול להיכנס להתקף פסיכוטי; ואם מהפנטים אדם ששרוי בדיכאון, עלולים להוציא אותו משליטה".
מאידך, המיתוס כאילו המהפנט יכול לגרום למהופנט לעשות משהו בניגוד לרצונו, במהלך הטראנס ההיפנוטי ולאחריו – הוא מופרך. "אף אדם לא עושה משהו שהוא בניגוד לאופיו", אומר ד"ר שפירא. "למשל, אם ניתן למישהו הוראה לרצוח את השכן שמפריע לו לישון, ייתכן שהוא יתחיל ללכת לכיוון בית השכן וייכנס לאי שקט, כי יווצר קונפליקט בין ההוראה שהוא קיבל לבין אופיו ואישיותו. אבל החרדה הלא מוגדרת הזאת לא תגרום לאדם ללכת לרצוח!".
ומה עם כל אלה שהמהפנט אומר להם להתפשט על הבמה והם מצייתים?
"היפנוזה מחלישה את מנגנוני ההגנה, אבל היא לא מבטלת אותם. מי שלא היה מתפשט או מרשה לעצמו לעשות דברים 'מטופשים' בהשפעת אלכוהול, גם לא יעשה אותם תחת היפנוזה".
ובסוף ההיפנוזה, כשאדם חוזר למצב תודעה רגיל, האם הוא זוכר מה שעבר עליו?
"זה תלוי בהוראה שהמהפנט נותן לו. בטיפול פסיכולוגי, אנחנו בדרך כלל מעדיפים שהמטופל יזכור".
בלי מטוטלת
למי שמתקשים ללמוד איך להפנט את עצמם, מציעים במרפאה של ד"ר שפירא להאזין לקלטת של טיפול, שנמשך כ-20 דקות. כך ניתן ללמוד את הטכניקה, או להיעזר בקולו המוקלט של המטפל, לצורך הפנוט עצמי.
ומה עושה המטפל, כדי להכניס את המטופל למצב היפנוטי?
ד"ר גיא: "יש מספר שיטות. אפשר לבקש מהמטופל שיקבע את המבט שלו בנקודה כלשהי, ינקה את הראש ממחשבות, ויהיה מרוכז רק בנקודה. לאט לאט נותנים לו הוראות: שהעפעפיים שלו נעשים כבדים, שהעיניים נעצמות, שהוא נרגע, ולבסוף נכנס להיפנוזה. ניתן גם להניע את האמה של המטופל הלוך ושוב, כמו מטוטלת; לבקש מהמטופל לכווץ ולרפות שרירים; או לנקוט בשיטה עקיפה, ו'להציף' את המטופל במלל אינסופי, שמכניס אותו בסופו של דבר למצב היפנוטי".
ומה עם המטוטלת שהמהפנט מטלטל? ובכן, השיטה הזאת קיימת רק בסרטים. במציאות, עורכים לפעמים מה שמכונה בשפה המקצועית "בדיקה של סוגסטביליות": נותנים למטופל להחזיק את המטוטלת, ומבקשים ממנו להניע את המטוטלת בכוח המחשבה בלבד. המטוטלת מתחילה לנוע, וכך מדגימים למטופל כי הוא מסוגל להפעיל שליטה, גם אם היא לא רצונית, ומקלים עליו להתהפנט.
האם יש אנשים שלא ניתן להפנט אותם?
ד"ר גיא: "כל אדם שרוצה ומוכן להיכנס להיפנוזה, יכול לעשות זאת. היחידים שלא ניתן להפנט אותם הם כאלה שלא רוצים להתהפנט. בנוסף, מידת הסוגסטביליות, כלומר היכולת והנטייה להיכנס למצב היפנוטי שונה מאדם לאדם, כך שיש כאלה שייקח להם יותר זמן ונצטרך להפעיל עליהם עוד שיטות – אבל בסופו של דבר אם הם ירצו, הם ייכנסו להיפנוזה".
ד"ר שפירא חולק על דעתה של ד"ר גיא. לדבריו, כ- 10% מהאוכלוסייה לא יכולים להיכנס להיפנוזה, גם אם הם מעוניינים בכך, ובמקרים כאלה מפנים את המטופלים לשיטות טיפול אחרות.
מתגלגלים לעבר
היפנוזה חוקית
חוק השימוש בהיפנוזה קובע, כי רק רופא, רופא שיניים או פסיכולוג רשאי ללמוד ולעסוק בטיפול באמצעות טכניקות היפנוטיות. החוק אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידור, או למטרות אשר אינן טיפוליות או מחקריות.
מורשה להיפנוט הוא רק רופא, רופא שיניים או פסיכולוג שסיימו לימודי היפנוט מוכרים ועמדו בבחינות שמשרד הבריאות מכיר בהן.
קורסים להיפנוזה מועברים על-ידי מורים מורשים להוראה מדעית של היפנוזה, ומתקיימים בבתי ספר לרפואה באוניברסיטאות ובמכונים מורשים ללימודי היפנוט. הלימודים כוללים לפחות 35 שעות של לימודי היפנוט עיוניים, ולפחות 20 שעות של הדרכה בהיפנוט. לאחר סיום הלימודים יש לגשת לבחינה בכתב ובעל פה, הנערכת על ידי שלושה בוחנים מורשים.
ממד נוסף בהיפנוזה הוא האפשרות "ללכת אחורה" בזמן. "החזרה בזמן היא שלב בטיפול הפסיכולוגי, ומטרתה למצוא את השלב הטראומטי בחיי המטופל, ולהגיע ל'פירוק' של קונפליקטים לא מודעים מן העבר ", מסבירה ד"ר גיא. "אנחנו מגיעים בדרך כלל עד לילדות. יש הטוענים שאפשר להגיע לחוויות עובריות, ומדברים אפילו על גלגולים קודמים, אבל אני לא מכירה מהפנטים מקצועיים שמאמינים בכך".
ד"ר שפירא: "כמהפנט רפואי, אני משתמש בנסיגה בזמן בטיפול בבעיות פיזיולוגיות כמו קשיי נשימה, שיש להן הבט רגשי. אני יכול להציע למטופל להיזכר איך הוא הרגיש כשהיה צעיר ונשם טוב יותר. ההתחברות לאותו זיכרון עשוי להקל".
באשר לאפשרות לחזור לגלגולים קודמים, אומר ד"ר שפירא כי יש עדויות של פסיכיאטרים אמריקאים על מטופלים שלהם שחוו זאת. "אבל צריך לסייג ולומר, שהדבר נעשה בעידודו של המטפל ובהכוונתו, שזה כמו להנחות עדים בבית המשפט. בנוסף, אנשים יכולים לחוות משהו שנדמה כמו התחברות לגלגול קודם, אבל אין זה אומר שהם באמת חוזרים לשם".
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter