"חששתי שינסו לרקוד על התאונה של נירו לוי במקום להעריך אותו כשחקן"

בערב הסילבסטר לוקח עבריין מוכר את אשתו היפה למסעדה האהובה עליהם. די במהרה הופך הערב הרומנטי לקומדיה מרירה על מה שקורה כשגבר, אשתו, המאהב המבוגר שלה ואשתו יושבים לארוחת ערב. וכן, זה כל מה שאנחנו נספר לכן על "ולנטינוס", סרטה החדש של התסריטאית והבמאית בילי בן משה. בחיים עצמם מצאה את עצמה בן משה מביימת סרט בין מגיפה עולמית, הריון, לידה ופציעה אנושה של כוכב הסרט – נירו לוי – בסמוך לערב הפרימיירה.

"ולנטינוס" | צילום: דנור דלזר, באדיבות סרטי יונייטד קינג

"זו נקודה שהרבה זוגות מגיעים אליה בשלב מסוים: כל אחד הופך לקצת נרקסיסט ומתרכז רק במה שהוא רוצה וצריך"

קצת מפחיד, לא?
"זה היה מסע של שלוש שנים. צילמנו את הסרט לפני הדרמות בחיים של נירו. התמודדנו עם הדרמה של הקורונה, עם חומרים שאי אפשר לערוך, עם בתי קולנוע סגורים ואינפלציה של תוכן. אבל היינו חייבים לשחרר את הסרט, כי הפרימיירה נקבעה לפני הפציעה של נירו וחששתי שינסו לרקוד על התאונה במקום להעריך אותו כשחקן. הוא נתן בסרט תצוגת משחק שעוד לא ראו ממנו – וזה צריך להיות הדיבור היחידי עליו. אם היינו באמריקה, הוא כבר מזמן היה אחד הכוכבים הכי גדולים בעולם".

>> רעבה? צאי לדייט. הריאליטי החדש שקושר בין אהבה ואוכל

אבל אי אפשר להתעלם מהטיימינג.
"נכון, וכולם נורא דאגו סביב הפרימיירה. אבל אני רק רציתי שנירו יהיה בסדר. הוא היה במצב בלתי נתפס של חוסר אונים. כשפנו אליי כדי לדבר על זה, לא הסכמתי להשתמש בתאונה שלו כדי לקדם את הסרט".

"ולנטינוס", בכיכובם של נירו לוי, אסתי זקהיים, הילי לואיס ואוהד שחר, הוא הסרט הראשון שביימה בן משה – כשמאחוריה רזומה קולנועי מפואר כתסריטאית, מפיקה ויוצרת סרטי דוקו. סרטה האחרון "נמס בגשם", זכה בכ-32 פרסים ברחבי העולם. זה סרט עלילתי העוסק בהורות לילדה טרנסג'נדרית (אשר נולדה בגוף זכרי), שעוברת בהמשך ניתוח לשינוי מין. בן משה כתבה את התסריט וביים בן זוגה דורון ערן, ביים. כעת היא משיקה קומדיה רומנטית עברית למהדרין, שלא מהססת לבקר את הזוגיות המודרנית ומוסד הנישואים.

"גברים הם עדיין אלה שמחזיקים את התקציבים בפועל. קולנוע הוא גם עסק פיננסי ורוב המימון נמצא אצל גברים. הם מרגישים יותר בנוח להשקיע את הכסף אחד אצל השני"

"ולנטינוס" | צילום: דנור דלזר, באדיבות סרטי יונייטד קינג

זה סרט על בגידות?
"להפך. זו הסיבה שבזכותה הדמויות מתכנסות, אבל הסרט עוסק בנקודה בזמן שבה שני זוגות מגיעים למצב שבו אין בהם טיפת חמלה אחד כלפי השניה. זו נקודה שהרבה זוגות מגיעים אליה בשלב מסוים. כל אחד הופך לקצת נרקסיסט ומתרכז רק במה שהוא רוצה וצריך".

חווית בגידה מקרוב?
"אני אישית לא. אבל בגידה הוא אירוע מכונן שקורה בזוגיות. באותה מידה זה יכול היה להיות דיון על יחסים בין מדינה לאזרח, בין חברים טובים או בין הורה לילד".

את נשואה באושר כבר שני עשורים. מאיפה הגיע העיסוק בנקודת המפנה הזו?
"האמת היא שכתבתי את הסרט בתור מתנה לבעלי, דורון, כדי שיביים אותו. דרכו נחשפתי לעולם שלם של זוגיות שלא הכרתי. מצאתי את עצמי מול זוגות גרושים או נשואים בפרק ב', מקשיבה ומנסה להבין מה מניע בני אדם. הרי דינמיקות זוגיות יכולות להיות מקסימות ומצחיקות, אבל גם עצובות".

אז איך בכל זאת יצא שביימת את הסרט?
"כשהתסריט הגיע לסרטי יונייטד, הם חשבו שעדיף שתביים אותו אישה כדי שתבוא לידי ביטוי נקודת המבט שלנו. זה משמעותי בעיניי, כי מאוד קשה לנשים לביים פה".

בילי בן משה והשחקנית אסתי זקהיים על סט הצילומים | צילום: לירון גהנמא כהן/ just smile production

בעולם של טליה לביא, עטרה פריש והדס בן ארויה – עדיין אפשר לטעון שבימוי הוא תחום גברי?
"גברים הם עדיין אלה שמחזיקים את התקציבים בפועל. קולנוע הוא גם עסק פיננסי ורוב המימון נמצא אצל גברים. הם מרגישים יותר בנוח להשקיע את הכסף אחד אצל השני. גם בקרנות הקולנוע, העובדה שיש חוקים שדורשים מלקטורים לתת הזדמנות שווה לנשים, מוכיחה שעדיין יש פער. גם היום אני יודעת שיהיה יותר קל להשקיע בדורון מאשר בבילי".

השמועה מספרת שהדרך לקולנוע התחילה בנדל"ן.
"קודם כל רציתי ללמוד משהו קונקרטי. בהמשך עברתי לתסריטאות וזה היה לי טבעי. צמחתי בעולמות של הפקות אירועים, צוותי בידור והבלאגן של סטים. המעבר היה לי מאוד טבעי וחלמתי לעשות סרטים בינלאומיים, אבל אז הכרתי את דורון והוא גילה לי את הקסם של הקולנוע העצמאי".

>> אקשן על הסט: איך מצלמים סצנת סקס כשאמא שלך היא הבמאית?

זוגיות היא הדבר הכי מופלא בעולם

בן משה מתגוררת בתל אביב, אבל נולדה וגדלה בטבריה בימים הכי יפים שלה. כנערה מתבגרת עבדה בצוותי בידור ("לצערי הגיעו לעיר אנשים שגרמו לה לאבד מהאופי התוסס שלה") ועם השחרור מהצבא עברה לתל אביב. בגיל 24 היא פגשה את בעלה, המפיק והבמאי דורון ערן, שמבוגר ממנה בכ-24 שנים, ויחד חולקים השניים אהבה זה לזו ולאמנות המסך. הם הורים ללני בת השמונה ואניקה בת השלוש, וכבר שני עשורים שזה עובד להם נהדר.

פער הגילים לא הטריד אותך?
"זה מאוד פשוט בעיניי, כי נשים הן יותר בוגרות. גם דורון אומר שכבר בהתחלה הייתי יותר בוגרת ממנו. אני זאת שתמיד עם הרגליים על הקרקע והוא זה שחולם ועף לשמיים. הוא החבר הכי טוב שלי, גם בעבודה. אני יכולה להתעצבן והוא כבר מכיר אותי, אז זה לא דרמטי. אבל אנחנו גם די דביקים, תמיד נעדיף להעביר את היום ביחד. זה לא סותר את העובדה שיש לנו המון ביקורת אחד כלפי השני".

את נשואה באושר, ובכל זאת כתבת סרט שמבקר את מוסד הנישואים.
"אין לי שום הכרה מיוחדת במוסד הנישואים. נישואים הם מסמך משפטי וחברתי. הוא ריק מתוכן. אני מתייחסת לזוגיות. היא הדבר שמבטא יחסים, וזה הדבר הכי מופלא בעולם".

"סרטים של גברים מקבלים את השעות הכי טובות ושלי נדחק קצת. גם בכל מה שקשור ליח"צ, אני יודעת שירצו לדבר עם נירו הרבה יותר מאשר עם אסתי"

הרבה תסריטאיות ותסריטאים כותבים על דמויות מהחיים האישיים שלהם. עד כמה הרביעייה קרובה אלייך?
"הדמויות הן דורון, חברים של דורון והחברות שלי. הן קיצוניות כי המהות שלהן היא לבטא אינטריגות בין אנשים. כולן חוות קושי, כולן צודקות וכולן טועות וכל הקשרים מורכבים. אפשר להזדהות עם כל אחד מהקשיים של בני הזוג. לדוגמה, כשהדמות של גליה (אסתי זקהיים) מדברת בצורה חסרת חמלה כלפי בעלה, אפשר להבין אותה ולראות שעלה לה כבר. יש תקופות שאנחנו אלה שמקריבים עבור בני הזוג שלנו. אני יכולה להבין איך זה קורה ואני יכולה להבין מתי נמאס".

הסרט פונה יותר לגברים או לנשים?
"אני חושבת שהוא דווקא מגיע מנקודת מבט מאוד גברית ובמקביל, מאוד פמיניסטי ופארודי. העניין המגדרי נוכח דווקא בשיבוצים שלו ובתהליך ההפצה. לצורך העניין, סרטים של גברים מקבלים את השעות הכי טובות ושלי נדחק קצת. גם בכל מה שקשור ליח"צ, אני יודעת שירצו לדבר עם נירו הרבה יותר מאשר עם אסתי. והכוכבים שלי חשובים לי. אני מאוד שמחה על הכל, אבל אני רואה ומרגישה שהפן הנשי פחות מעניין וחשוב ברמה השיווקית. משהו בתפיסה שלנו עדיין מפלה, ויש נשים שמסרבות להכיר בזה".

>> ג'יין פונדה חוגגת 85 ולא דופקת חשבון לאף אחד

נשמע אופטימי.
"אני לא משחקת או נשענת על זה. אני ממשיכה ליצור, לא משנה מה. הפער לא מכתיב לי את החיים, אבל הוא קיים והוא לצדי כל הזמן. בקולנוע אפשר לראות שיש הרבה נשים בתפקידי הפקה, כי אנחנו יודעות לתקתק ולהתמודד עם המון לחץ במקביל. אנחנו פותרות בעיות מהר ויודעות להתמודד עם אחריות. אז למה לא לתת לנו את האחריות על הבימוי? זו הסיבה שנשים צריכות לקום ולביים את מה שהן כותבות, גם אם ברור שבתחרות של גבר ואישה על תקציב – יש סיכוי שהיא לא תנצח. זה לא אומר שצריך להרים ידיים וזה לא אומר שגברים הם לא יוצרים מעולים. בשורה התחתונה, חלוקת המשאבים היא לא שוויונית". 

אז מי צריכה לצפות ב"ולנטינוס"?
"אני מניחה שהוא מתאים בעיקר לזוגות. או אנשים שחוו זוגיות, לא משנה באיזה שלב בחיים. אבל צריך להגיע עם בשלות זוגית".