אקשן מאמא: איך מצלמים סצנת סקס כשאימא שלך היא הבמאית?

מכבית אברמזון צוחקת צחוק גדול כשאני שואלת אותה אם בסרט החדש שלה "יצרים", ישנם יסודות אוטוביוגרפיים. "לא היה לי דיכאון אחרי לידה, ולא הייתי עם צייר וגם לא זונה", היא משווה את עצמה לגיבורת הסרט, "אבל משהו בביוגרפיה הנפשית שלה, של מישהי שהולכת למקום רחוק וסובלת ומתרסקת כדי להבין מיהי, מעורר בי הזדהות".  

>> "תפקיד מרכזי בסדרה זה משהו שחלמתי עליו מגיל 13, כשאבא היה בבית סוהר"

מאיזה מקום?
"הייתי ילדה טובה. חונכתי בקיבוץ נען להיות מורה ואימא לשלושה, ולא סיפרו לי על דבר שנקרא יצר, שדוחף אותך לכל מיני מקומות שלא התכוונת להגיע אליהם. כתיבה וסרטים בכלל לא היו בכיוון שלי. הכל היה מאד קונפורמי של אישה מהישוב, ובמובן הזה מאוד הפתעתי את עצמי. אני יודעת שתמיד אומרים שאישה פמיניסטית בוחרת ויודעת מה היא עושה, אבל אצלי החיים קרו ולקחו אותי למקומות שלא תיארתי לעצמי".    

"יצרים", סרטה של מכבית אברמזון | צילום: באדיבות טראנספקס הפקות

"יצרים" עוסק במודל נשי אחר, בפמיניזם, תשוקה, יצרים ודיכאון אחרי לידה וגם בגורל. בתפקיד הראשי משחקת בתה של אברמזון, השחקנית ליהי זמל. הגיבורה, שלומית, סובלת מדיכאון לאחר לידה ומוצאת עצמה מיטלטלת בין יצרים אפלים ותשוקות נעלות, בין תל אביב לירושלים, בין קודש לחול, ועם תחושות הניתוק שלה ממשפחתה. הסרט מתאר את הקונפליקט בין הזהות החברתית שלה והתביעות כלפיה כאישה נשואה ואם לבת, שאמורה לעמוד לצד בני משפחתה, לבין השד הפנימי שלה, בעקבותיו היא יוצאת למסע מייסר אל הבלתי ידוע – במטרה למצוא את הזהות שלה כאומנית. בדרך היא מגלה דברים שלא ידעה ולא רצתה לדעת על עצמה ויש גם מפגש סוער וחושני עם צייר, הלוקח אותה אל המוות ובחזרה. את הסוף תצטרכו לגלות בעצמכן. 

"הסרט התחיל מחוויה שלי. סיפור אמיתי. הייתי בסוף שבוע במלון עם בעלי יורם. היינו צעירים ובבית חיכו לנו שני ילדים קטנים, הילדים שלנו, ואני לא רציתי לחזור הביתה אבל הייתי חייבת", מספרת אברמזון, "כתבתי על אישה שלא יכולה לחזור לילדים שלה, וזה התגלגל לכיוון של הסרט".   

מצפיה בקטעים מהסרט הוא לא קל, מפתיעה גם הבחירה שלך בבתך לגלם את הגיבורה.
"ראיתי בהלה של אנשים על הסט, הוא מגיע ממקום מאוד עמוק וזה הדבר שאני מחפשת – שלא יבואו וילכו אלא שהוא יגע לצופים בשורשי הנפש. הבחירה בליהי באה ממקום שרציתי לצלם מישהי שעושה לי את זה, רציתי לתעד יופי נשי, וליהי היא מוזה בשבילי. היו כאלה שהזהירו אותי שאני מסתבכת ואמרו לי לא לקחת אותה, ואני יודעת שזה טעון אבל זה מה שהרגיש לי נכון. זה סרט שרוצה לספר סיפור על אישה שאף אחד לא סיפר את הסיפור שלה. היא לא יודעת מה מניע אותה, רק יודעת שהיא לא יכולה להיות אימא והיצר שפועל בה לוקח אותה למקומות אסורים. הדיכאון מכריח אותה לעזוב את הבית. בשבילי זה לתת פה לדמות שאני יודעת שהיא קיימת, אני חווה אותה בתוכי, בתוך הבת שלי, וגם אימי הייתה כזאת. זאת דמות שאנחנו לא מודות בקיומה, עם עיוותים שקיימים בכולנו, ובסרט היא מתמלאת חיים". 

"יצרים", סרטה של מכבית אברמזון | צילום: באדיבות טראנספקס הפקות

ד"ר מכבית אברמזון (64) היא במאית, תסריטאית, מפיקה עצמאית, וגם חוקרת תרבות ומרצה לקולנוע במכללת ספיר, החיה בירושלים. שמה הייחודי ניתן לה על שם בת משפחה, לדבריה "אישה סוערת שהייתה חלוצה בקיבוץ חניתה ומתה בת 41 מאפילפסיה. היא הייתה אישה מיוחדת שהלכה רחוק עם הדעות שלה, לא נתנה לאנשים להתקלח ושמרה את המים לצמחים. לימים המאהב שלה בקיבוץ היה בוחן שלי בלימודים. הוא הסתכל עליי בביטול ואמר שאני לא דומה לה כי אני בן אדם של פשרות. היום כולם יודעים שזה לא נכון, ושהנשמה שלה נמצאת בי".

תסביכי הקיבוצניקית של פעם עדיין מורגשים אצלה. "אבא שלי לא היה חבר הקיבוץ, הוא בא מתל אביב, אז היינו ארבע בנות ואימא חריגות. הוא לא יכול היה להיכנס לחדר האוכל, ונוצר מצב שאת מתביישת באבא ובמי שאת, למרות שאין סיבה אמיתית. מאוד אהבתי את אבא שלי, אבל הוא מזין הרבה מהסיפורים שאני מספרת. הוא היה גבר מאוד יצרי וחזק וגדול, מורה לחינוך גופני, איש מאד פיזי. ההורים שלי היו נשואים עד שנפרדו והוא המשיך לבקר אותנו, הבנות שלו".

סרטי הדוקו של אברמזון הוצגו בפסטיבלים בעולם, זיכו אותה בפרסים ומענקים, בין השאר על "גברים על הקצה", "נען", "אווה" ו"רחם גברי". זהו סרטה העלילתי הראשון, והוא מגיע אחרי הדוקטורט שלה באוניברסיטת תל אביב על המיתוס של "ארוס ופסיכה" בקולנוע והמודל הנשי החדשני הנובע מהם. בתה ליהי זמל (32), תל אביבית בוגרת ניסן נתיב, היא שחקנית, תסריטאית ומורה ליוגה. ראינו אותה בעונה השנייה של "תאג"ד", ב"מחוברים" ובמספר סרטים עצמאיים, וגם בתיאטרון אורנה פורת ובתיאטרון החברתי. "בדרך כלל אני משחקת את האישה שמתדרדרת למקום לא טוב. כבר מגיל צעיר לקחו אותי לתפקידים כאלה". בימים אלה היא בחודש השביעי להריונה הראשון, ומצפה לבת. 

"את הסיפור המשפחתי של אימא אני מכירה הרבה שנים, וידעתי שאימא חולמת להפוך אותו לתסריט ולסרט", מספרת מצדה זמל, "זהו סיפור אודות אישה במשבר גיל ה-30, ולא הייתה לי לא שום התלבטות אם לקחת על עצמי את התפקיד. ידעתי שאנחנו טובות יחד, סמכתי עליה והאמנתי בה. היא מאוד ביקורתית כלפיי, לא סובלת רבע זיוף, היא אמיתית לטוב ולרע. לאנשים מהצד קשה לשמוע את הביקורת שהיא נותנת לי כי זה נשמע קשוח מדי, אבל היא לא יכולה אחרת ואני מבינה את זה".

"יצרים", סרטה של מכבית אברמזון | צילום: באדיבות טראנספקס הפקות

מכבית, עד כמה היה לך קשה לעבוד עם הבת שלך בסרט טעון שכזה?
"זה גובל בהרבה הקרבה. עברתי גלגולים עם הסרט, זה היה חתיכת תהליך. הצילומים היו לאורך שנה, ובסוף הסרט הוא יותר ליהי, ושלומית הגיבורה שלו מושפעת מהדמות של השחקנית. בתסריט הדמות הייתה רומנטית וחולמנית והדמות בסרט היא פחות כזאת. היה רגע קשה בצילומים בסצנה שהתרחשה בבית מלון – שלומית נמצאת עם הבעל שלה, והצופה חושב שהיא עם אדם זר. זו הייתה סצנה מינית והיה צריך לעשות עוד טייק, אבל אמרתי שלא עושים. הצוות היה המום, הייתה דממה. הסתכלו עליי ברחמים. לא לקחנו עוד טייק כי זה היה הגבול שלי, וזה היה מהלך לא פשוט. בסוף זה החשבון שלי עם עצמי, איך אני מרשה לעשות את זה לבת שלי".

ליהי, איזה תהליך נפשי את עברת במהלך העבודה על הסרט?
"ראיתי אותו כמה וכמה פעמים, גם בשבילי הוא מאוד חזק ואני עדיין עוברת איתו תהליך. אם בהתחלה זה היה רק להסתכל בחרדה איך אני יוצאת, עכשיו אני חווה את שלומית במקומות שהיא נוגעת בי. אני בהיריון ובתוכי יש בת, ואני מרגישה כמו אורחת בגוף שלי המלא בהורמונים, חששות ופחדים. אבל במה שנוגע לאישה שעוזבת את הבת שלה, נורא קשה לי. אני מרגישה אותה בתוכי והכי מפחיד אותי שלא אצליח לשמור עליה כמו שצריך. הנפש של שלומית לא מאפשרת לה להיות בשביל הבת שלה, וזה קשה לי כל פעם מחדש עד דמעות". 

מכבית אברמזון, בתה ליהי זמל והנכדה שבדרך | צילום: באדיבות טראנספקס הפקות

איך מערכת היחסים ביניכן כאימא ובת בלי שום קשר לסרט?
ליהי: "אימא היא האדם הכי קרוב לי בעולם. תמיד ידעה עליי הכל. יכולתי לדבר איתה חופשי על בנים והיא תמיד עזרה לי להיות במקום מדויק. אני חושבת שכילדה קטנה פחות הרגשתי את הנוכחות שלה בחיי כי היא עשתה סרטים והתגעגעתי אליה, אבל כשגדלתי והפכתי לנערה, חלמתי להיות אימא שלי, במאית. למדתי קולנוע בתיכון ובסרט הגמר שלי המורים ישבו וקטלו אותי, אמרו שאין סרט. העורכת התקשרה בבכי שהכל אבוד, ואימא אמרה לי שהם לא מבינים. היא ישבה איתנו בחדר עריכה וסרט הגמר שלי הוא אחד הדברים שאני הכי גאה בהם. היא כל הזמן לימדה אותי להקשיב לקול הפנימי שלי, נתנה לי הגנה מהעולם החיצוני ותיווכה לי את הקשר לעולם הפנימי שלי".

מכבית: "ליהי לימדה אותי להיות אימא. זה לא דבר שידעתי כי הייתי עסוקה בסרטים וערכתי לפעמים רחוק מהבית. המחשב אצלנו היה באמצע הסלון והיא קינאה בו. ברגע שהיא ידעה לדבר ולבטא רגשות, היא אמרה לי מה היא מרגישה וידעתי להתחשב ולהבין מה אני עושה. היא חינכה אותי. העוצמה של הקשר שלנו היא גם מאוד פיזית. כשהיא הייתה בצבא היה לה יום אחד אבצס בפה שהיה צריך להוציא. בבית החולים שאלו אותי אם אני רוצה להיות איתה ואמרתי 'בטח', נכנסתי ובאותו רגע התעלפתי ומצאתי את עצמי בחוץ. בחוץ שאלו אותי אם ידעתי שככה אני עלולה להגיב, לא ידעתי. אני מרגישה שהאהבה שלי אליה חזקה ממני".

"יצרים" יוקרן ב-8 בספטמבר וב-10 בספטמבר בסינמטק ירושלים, ויגיע לבתי הקולנוע בסתיו הקרוב

>> מה למדה גילה אלמגור על החיים?