על החלום ועל המוות: כוכבת "זגורי אימפריה" בריאיון מיוחד

בגיל 26, אריאל סיטבון מגשימה את החלום הכי גדול שלה – תפקיד ראשון אי פעם על המסך, ועוד באחת הסדרות הכי מדוברות בארץ (אהלן "זגורי אימפריה", עונה 3 מבית HOT), אבל כמו תסריט שקשה להמציא, ההצלחה שלה הגיעה יד ביד עם כאב שלא ניתן לעכל: חודש בלבד אחרי שקיבלה את הבשורה המשמחת שנכנסה ל"זגורי אימפריה", היא איבדה את אימא שלה, עמליה, באופן פתאומי. בין אודישנים מתישים, עבודות מזדמנות ואובדן שמרחף וצובע את הכל בשחור, סיטבון מצאה את עצמה בצילומים ראשונים לתפקיד חייה, כשהלב חצוי לשניים, בין שמחה בלתי נתפסת לעצב עמוק. "אין לי מושג איך הצלחתי להחזיק את זה יחד, נשבעת לך. זאת הייתה שנה כל כך מוצפת רגשית", היא אומרת ומוסיפה שתחושת השגחה עליונה היא זו שנתנה לה את הכוח לשרוד את השנה הקשה בחייה.

>> היא עזבה את נס ציונה בגיל 19. היום היא אחת הנשים המצליחות בהוליווד

אריאל סיטבון גדלה במעלה אדומים, בבית מסורתי, רחוק שנות אור מהברנז'ה התל אביבית. את קורסי המשחק שעשתה אחרי הצבא היא סיימה בלי יותר מדי הבטחות לעתיד, אבל עם תחושת שליחות פנימית. היא התחילה לנסוע הלוך ושוב לתל אביב, לפעמים בשביל אודישן קצר של חמש דקות. לפעמים בשביל כלום. "לא הייתה לי דרך סלולה, לא למדתי בסטודיו למשחק שלוש שנים, ולא היה לי אפילו ניסיון כניצבת", היא אומרת."הלכתי ודפקתי לסוכנויות משחק בדלת בתקופת הקורונה, והרבה מהן סגרו לי את הדלת ואמרו לי 'מה את עושה כאן?' ובכל זאת יצאתי לחפש תפקידים ולא ויתרתי".

"הלכתי ודפקתי לסוכנויות משחק בדלת, והרבה מהן סגרו לי את הדלת ואמרו לי 'מה את עושה כאן?' ובכל זאת יצאתי לחפש תפקידים ולא ויתרתי"

 

במקביל, עבדה בשלוש עבודות כדי לממן את הדרך למשחק: ברמנית, סלקטורית, מוכרת בחנות בגדים. בזמן שחברות שלה כבר היו עמוק בתוך תארים או קריירות מבטיחות, היא תיזזה בין משמרת לאודישן, ניסתה לא להישבר. "השנה שלפני זגורי הייתה הכי קשה בחיים שלי. גם הניסיונות למצוא תפקיד, גם מערכת יחסים שהתפרקה, וגם אימא שלי שהמצב הבריאותי שלה התחיל להתדרדר. הכל התערבב, והרגשתי שאני טובעת".

להפוך את הכישלון לניסיון

כשהמצב של אימא שלה החמיר והלחץ הכלכלי לא הרפה, גם החלום הגדול התחיל להיסדק. היא מצאה את עצמה בוחנת את הרעיון של לימודי משפטים והנדסת תוכנה, מתכננת לעצמה בראש פלאן בי. משהו שיהיה אפשר להיאחז בו: "היה שלב שחיפשתי יציבות בחיים בגלל המצב הבריאותי של אימא שלי שהלך והדרדר, והרגשתי שאני נשארת מאחור. ניסיתי להסתדר עם המשכורת של העבודות המזדמנות ואמרתי לעצמי שאולי אני צריכה תוכנית ב'". אבל משהו בה סירב להניח לזה. בכל אודישן, גם כשנגמר בדממה, היא ניסתה לשפר, להבין, ללמוד: "הסוד מבחינתי היה ללמוד מכל ניסיון, גם אם הוא כישלון. הייתי מצלמת את עצמי, צופה שוב, ומנסה להבין איפה אפשר להשתפר. זה קשה, אבל אם לא תהני מהדרך, לא תשרדי אותה".

אחרי אינספור דחיות, תקופה קשה בבית ואודישנים שנגמרו ב"נעדכן אותך", הגיע הרגע ששינה הכל. טלפון אחד ואריאל סיטבון הפכה משחקנית בלי ניסיון לתגלית החדשה של "זגורי אימפריה": "התרגשתי בטירוף ובכיתי כמו ילדה ארבע שעות שלמות", היא נזכרת. "התקבלתי לתפקיד ראשון אי פעם, ועוד בסדרה כמו זגורי, זה מטורף". כמו בכל הפקה גדולה, היה עליה לשמור על דיסקרטיות ולא לחשוף את ההשתתפות שלה, אפילו בפני החברים הכי קרובים. "החברים שלי גילו על זה כמה חודשים טובים אחרי. כשסוף סוף סיפרתי להם, הם התרגשו בטירוף. ראינו את הפרק הראשון ביחד, והם קפצו כאילו אני מתחתנת". אבל הייתה מישהי אחת שהיא מיהרה לעדכן מיד: "ברגע שקיבלתי את הבשורה, התקשרתי לאימא שלי. היא ראתה אותי שנים מנסה ללכת לאודישנים ולהתקבל. כשהגעתי הביתה, הם חיכו לי עם בלונים ומתנות".

"התרגשתי בטירוף ובכיתי 4 שעות כמו ילדה. התקבלתי לתפקיד ראשון אי פעם, ועוד בסדרה כמו זגורי, זה מטורף"

 

"היא הספיקה לשמוע שהתקבלתי"

רק חודש אחרי שקיבלה את הבשורה שהתקבלה ל"זגורי אימפריה", אריאל איבדה את אימא שלה, עמליה, מדום לב. זה קרה פתאום, בלי הכנה, כמו שהחיים יודעים לפעמים להכות בך הכי חזק שאפשר: "זאת התמודדות קשה ויומיומית, כל פעם יש משהו חדש שאני מתמודדת איתו, אם זה יום ההולדת הראשון בלעדיה, חגים לבד, נופשים בלי הנוכחות שלה, כל פעם מתחשלים מהחוסר".

את שנת 2023 היא עברה בין צילומים, אובדן תהומי, וחרדה לאומית. "החלטתי ללכת לטיפול, וזה אחד הדברים שהכי חישלו ועזרו לי בעולם", היא ממשיכה. "עשינו את הצילומים כשהייתי בשנת אבל. אמרתי למאור שזו הייתה הצלה. השנה הזאת יכלה להיראות אחרת לגמרי". הידיעה שאימא שלה הספיקה לשמוע על ההצלחה, זה מה שנתן לה כוח. "אני מודה על זה כל יום. היא ראתה אותי מנסה שוב ושוב, מתאכזבת, קמה. זה שהספקתי לשתף אותה בהצלחה שלי, זה נותן לי שקט".

סט מקלט

בזמן שרוב האנשים מתכנסים לתוך עצמם בתקופת אבל, אריאל מצאה את עצמה על סט צילומים, מגלמת דמות חדשה, מוקפת צוות, מצלמות, טקסטים, ושחקניות מנוסות. זה לא היה קל, אבל דווקא המקום הכי לא צפוי, הפך למה שנתן לה אוויר. "אני זוכרת שכשסיימנו את הצילומים אמרתי למאור זגורי, שאני ממש רוצה להודות לו. עשינו את הצילומים כשהייתי בשנת אבל, ואמרתי לו שהשנה הזאת יכלה להיראות אחרת לגמרי. הרגשתי שיש לי השגחה עליונה, ושאני מצליחה להתמודד עם הדבר הכי קשה בעולם". 

אבל האובדן המשיך ללוות אותה בכל סצנה. "כשהמאבדים מישהו קרוב, אי אפשר באמת להמשיך כרגיל. כל דבר מזכיר, כל שמחה היא גם כאב. היא לא הייתה נוכחת פיזית, אבל הרגשתי אותה איתי. קיבלתי ממנה מסרים, חלומות, מחשבות. לא תמיד אפשר להסביר את זה, אבל ידעתי שהיא איתי".

מה היא הייתה אומרת לך, אם הייתה כאן עכשיו?
"מאמינה שהיא הייתה אומרת לי שהיא לא מופתעת, ושהיא תמיד ידעה שאני לא פראיירית, ושאני אשיג כל מה שאני רוצה בחיים".

שיעור מהמאסטרים

על הסט של "זגורי אימפריה" חיכו לה עוז זהבי, חן אמסלם, נינט טייב – קאסט שועלי, חזק, מוכר ומנוסה. עבור אריאל, שזו הייתה הפעם הראשונה שלה מול מצלמה, וקפיצה למים עמוקים ולוהטים, אבל היא לא נתנה לעצמה לשקוע או להיכוות. "כן, הרגשתי חסרת ביטחון לפני הצילומים", היא מודה. "אבל כשהתחלנו, החלטתי להתייחס לזה כמו מאסטר קלאס והזדמנות ללמוד מהטובים ביותר. אמרתי לעצמי שאם אני לא אבין משהו, אני פשוט אשאל, ואנסה לא להסתכל על עצמי כחדשה וחסרת ניסיון".

איך קיבלו אותך על הסט?
"כולם ידעו שזה התפקיד הראשון שלי, והיו מסבירי פנים, הרגשתי בנוח תמיד להיעזר בהם.עוז זהבי מדהים! הוא היה אחד האנשים על הסט שהכי נעזרתי בו, הוא גרם לי להרגיש הכי בנוח, ולא נתן לי לרגע תחושה שאני חדשה או חסרת ניסיון. הוא היה שם בשבילי, ייעץ לי והנגיש לי הרבה סצנות וסיטואציות. אני מאוד מעריכה אותו".

"עוז זהבי מדהים! הוא היה אחד האנשים על הסט שהכי נעזרתי בו, הוא גרם לי להרגיש בנוח, ולא נתן לי לרגע תחושה שאני חדשה או חסרת ניסיון"

 

גם עם חן אמסלם נוצר חיבור מיידי: "אותה הכי התרגשתי להכיר כי היא שברה לי תקרת זכוכית. לפני הצילומים אני והיא נפגשנו, כי למאור היה חשוב שארגיש בנוח. אני זוכרת שהדבר הראשון שהיא אמרה לי שזה בסדר להתרגש ושהיא שם בשבילי, ובאמת היא הייתה שם בשבילי גם בצילומים כל פעם שהייתי צריכה עצה או עזרה".

ותודה למרסל

את מרסל, הדמות שאריאל מגלמת ב"זגורי אימפריה", קשה לפספס: יש לה ביטחון עצמי, עוקץ, והיא לא סופרת אף אחד. אבל מתחת לחזות הקשוחה, יש גם לב. וכשהיא קיבלה את התפקיד, אריאל הרגישה שזה לא רק ליהוק, זו הזדמנות לעבוד על עצמה, דרך דמות. "כשעשיתי חזרות עם מאור, הוא אמר לי: 'אם את בחורה עם ביטחון עצמי גבוה, אז מרסל עם ערך עצמי גבוה. היא לא סופרת אף אחד'. וזה בא לי בדיוק בזמן שרציתי לעבוד על זה עם עצמי".

השילוב הזה בין כוח לרוך, בין חדות ללב פתוח, הפך אותה לדמות שקל להתאהב בה וגם לדמות שלשחקנית עצמה היה קל להזדהות איתה. "אני מאמינה שבכל דמות יש טיפה ממך. אני חושבת ששתינו חדות וחסרות פילטרים. אומנם אני קצת יותר מעודנת, אבל שתינו עומדות על שלנו". 

יש רגע בלתי נשכח מהסט שאת לוקחת איתך?
"זה סט שאי אפשר לצחוק בו, והסצנה הראשונה שלי הייתה בלתי נשכחת ומצחיקה בטירוף – מרסל מכירה את משפחת זגורי, והיא הייתה הכי מצחיקה שיש, וכל מה שעבר לי בראש זה רק לא לצחוק".

מתחילים לזהות אותך ברחוב?
"כן, אני מקבלת קצת 'הנה מרסל' ברחוב, וזה מאוד מרגש ומצחיק".

מה השאיפות שלך?
"בעזרת השם להמשיך בדרך שלי, לעשות עוד אודישנים, לקבל עוד תפקידים. להגיע למקום שאני יכולה להתפרנס מזה ולהגיד בגאווה שאני שחקנית מצליחה". 

אגב, את בזוגיות?
"לא כרגע. בזמן הצילומים הייתי במערכות יחסים, אבל ידעתי שלהיות שחקנית זה מקצוע טריקי והיו כאלה שהכילו את זה וכאלה שלא. אבל אני מאוד רוצה זוגיות ומגדירה את עצמי בן אדם מאוד זוגי ומשפחתי".

מה את מחפשת בבן זוג?
"מישהו שיתן לי תחושה של בית. גדלתי בבית מאוד משפחתי, וזה משהו שמאוד חשוב לי. גם שתהיה חברות, וביטחון".