אפרת דור: "גירושים זה מוות של משפחה – אחר כך נולדתי מחדש"

אפרת דור (42), שחקנית ישראלית ובינלאומית. בארץ כיכבה בין השאר בסדרות "עספור", "אחת אפס אפס", "בננות" ו"המוסד", ובחו"ל שיחקה בסדרות The Flash, Mayans M.C. ובתפקיד ראשי ב-Sneaky Pete. בימים אלה מככבת בתפקיד ראשי בסרטו החדש של נדב לפיד, "כן", העוסק במלחמת השבעה באוקטובר. גרושה מהבמאי מושיק מימון, אם לשניים (בני 13 ו-11), מאורסת לשחקן, המנחה והמורה למשחק גל אמיתי. גרה בתל אביב.

>> אסתי זקהיים: "הייתי ילדה רזה, אבל אז הגיע המחזור ואחריו הטרדות מיניות"

שגרת טיפוח

"העור שלי לבן, דק, רגיש, אלרגי ומתקמט, ובכל זאת, אני מגדירה אותו כעור טוב. אני מקפידה להשתמש במוצרים איכותיים שלא יגרמו לי לאלרגיות. אני קונה בספורה את מוצרי CLEAN, ובארץ אני משתמשת רק בלה רוש פוזה – כל דבר אחר עושה לי גירודים סביב האף והעיניים. קרם העיניים של לה רוש פוזה הוא היחיד שמתאים לי, ואני גם משתמשת במים המיסלריים, הסבון והקרם לחות של החברה. כשאני בחו"ל, אני קונה סבון גוף אורגני ברשת WHOLE FOODS – זאת אחת האובססיות שלי. בקרם גוף אני בכלל לא משתמשת. המוצר הקבוע שלי הוא קרם הגנה עם SPF 50 של ביוטי אוף ג'וסאון, מותג קוריאני מהסופר-פארם".

קוסמטיקאית

"אני לא הולכת לקוסמטיקאית. הייתי כמה פעמים בודדות, אבל זה לא משהו קבוע".

אנטי אייג'ינג

"עשיתי בלוס אנג'לס את מה שהם קוראים שם בייבי בוטוקס, יחידה או שתיים של בוטוקס, אחת לשמונה חודשים. כשהבמאי נדב לפיד פגש אותי לפני שנתיים באודישנים לסרט, הוא ביקש ממני לא לעשות 'את הדבר המשתק הזה', והתפדחתי. מרוב בושה שיקרתי שאני לא עושה, ואני בכלל לא טיפוס שמשקר, אבל עד שהתחילו הצילומים, הכל כבר נעלם, ומאז לא חזרתי לזה. אני אוהבת לראות נשים מבוגרות עם קמטים. הפחד שלי הוא להיראות כמו ניקול קידמן היום, אני לא רוצה להיראות ככה כשאני אהיה בגילה, למרות שאין לי שיפוט. גם מניתוחים אני פוחדת, שזה לא יראה טבעי. עשיתי מעט מילוי שפתיים, רק כדי להחזיר נפח שנעלם, ולאחרונה אני מטופלת אצל ד"ר מורן ויינברגר, שמטפלת לי במרקם העור. כבר עברתי הזרקה של סקולפטרה, ובזמן האחרון גם טיפול עם פולינוקלאוטידים מזרע של דג סלמון, שיצר תחושת התחדשות נעימה לעור".

איפור  

"אני לא מתאפרת ביום-יום. בצילומים והפקות אני מביאה למאפרת שלי, עדי סולומון המהממת, את המוצרים שלי כי אני אלרגית. מייק-אפ אני לא סובלת. לפעמים פס שחור של אייליינר זה מגניב, פאן, ומרים לי את מצב הרוח. המוצר הקבוע היחיד שיש לי בתיק (ואין לי תיק איפור) הוא סטיק של חברת ILIA Beauty שאני קונה בספורה. הוא גם סומק וגם שפתון, איתו אני מרגישה יותר חיה וערנית. השפתונים שלי לרוב הם בלי צבע, פשוט וזלין שעושה את העבודה".

בושם 

"אני מתיזה על עצמי בושם שנעשה בעבודת יד על ידי שתי נשים בקליפורניה. הוא מאוד מאסקי, ונילי, מעושן, בוהמייני ויקר, ונקרא BO – זו החותמת שלי. הבושם הנוסף הוא של 'דיפטיק', בושם צרפתי שמאוד דומה ל-BO, והריח שלו מעושן ונעים".

שיער 

"השיער שלי מתולתל ויבש, אבל אני עושה טיפולי קרטין. הצבע הטבעי שלי הוא שטני. עדן ירושלמי, קיבוצניק לשעבר מהדרום ומעצב שיער נפלא, אחראי על כל טיפולי השיער שלי. כשפתאום מתחשק לי קארה חום, הוא זה שמוריד אותי מהעץ. אני חופפת אחת לשבוע עם מוצרי 'אולפלקס' ועם מסכה טיפולית של שני מדענים מנאס"א – היא עוטפת את השיער ומשקמת אותו".

מני פדי

"אני עושה לק ג'ל אצלנו בשכונה בנווה צדק – זה נוח, קל ומחייב מינימום התעסקות. אחת לשלושה שבועות, ואני תמיד נזכרת להגיע ברגע האחרון".

גבות 

 "כשהייתי בת 16, החברה הכי הכי טובה שלי סידרה לי את הגבות. האופנה אז הייתה גבות מאוד דקות, ומאז הן פשוט לא צמחו. לפני חמש שנים עשיתי מיקרובליידינג אצל 'לירון גבות', וזה עדיין נראה טוב גם היום".

כושר 

"מגיל 5 עד 11 התאמנתי בהתעמלות קרקע תחרותית. כשפרשתי, רשמתי את עצמי ל’בת דור’, ומגיל 11 עד 17, בלט היה אהבת החיים שלי. התאמנתי כל יום מהשעה שתיים עד עשר בלילה. למרות שבסוף בחרתי במשחק ולמדתי ב’לי שטרסברג’ בניו יורק וב’בית צבי’, מחול הוא עדיין שפת האם שלי. אם אני לא מזיזה את הגוף, יש לי מיגרנות. בעבר רצתי, אבל הברכיים שלי גמורות מהבלט. למרות שאין לי סדר יום קבוע ושגרה לא מתאימה לי, אני ממציאה את עצמי כל הזמן ורודפת אחרי ריגושים. אני אוהבת להרגיש שיש לי כוח ומסוגלות, אז אני עושה אימונים פונקציונליים, אימוני כוח, ו-4-5 אימוני פילאטיס מכשירים ויוגה בשבוע. ובגלל הפרעת הקשב שלי – אני חייבת אוזניות עם מוזיקה חזקה".

 תזונה

"מגיל 12 הייתי צמחונית, אחרי שכלב חולה כלבת נשך אותי, ועד היום יש לי צלקת בגוף. אני זוכרת שנתתי ביס בפולקע והקאתי – זה הרגיש לי כאילו אוכלים אותי. אחרי הצמחונות הפכתי לטבעונית. זה אולי התאים ללב ולנשמה שלי, אבל לא לבטן. לפני שש שנים התגלה שאני רגישה לגלוטן, ובעקבות הגירושים, כשהחלטתי לחיות בשביל עצמי, חזרתי לאכול ביצים ודגים, שמתעכלים אצלי טוב. בשר ועוף אני עדיין לא מסוגלת לאכול, ואני גם לא חושבת שאנחנו אמורים. מבחינתי זה כמו לאכול את הכלבה שלי. גם פרות, הן כאלה חמודות. האקס ואני במשמורת משותפת על הילדים, אז הם אוכלים בשר אצלו. אצלי בבית אני לא מבשלת בשר בכלל. אם יש להם דודה לבשר כשהם איתי, אני מזמינה להם".

"אני מתחילה את הבוקר עם בננה ואז שותה קפה. מכינה לחם כוסמת או קונה לחם ללא גלוטן של 'פומרנץ'. אני חיה רוב הזמן על סנדוויצ'ים. ביצת עין על טוסט עם מיונז – זה הכי טעים שיש. כשיש ילדים בבית יש ירקות בתנור, טופו, מרקים, שייקים ותבשילים בלי בשר. הפירות שאנחנו אוכלים הם כמה שפחות מעובדים, ואחת לשבוע מגיע אליי סל אורגני ממשק חביביאן עם כל מה שיש בעונה. אני אוהבת פירות כמו תאנים, שמזכירות לי משהו נשי וסקסי וגם פסיפלורה ופפאיה. אני שונאת להיות רעבה, וכמו תינוקת, חייבת לאכול כל שעתיים. גל, בן הזוג שלי, אוהב להתפנק במסעדות ושם אני אוכלת דג. הכי אני אוהבת פיצה, ואימא של גל מביאה לי פיצה ללא גלוטן. אני אף פעם לא אומרת לא לפיצה, גם אם היא מאתמול וכבר קשה".

 טיפ לחיים 

"אחרי הגירושים הייתי מפוחדת ופצועה, כי גירושים זה מוות של משפחה. זה נורא, זה שובר. כמו הרבה נשים שחוו את זה, הרגשתי שאני מתה – ואז נולדת מחדש. כאימא, כאישה. וגם אם זה נשמע ניו אייג’י, המסע שלי הוא אל עצמי. בעבר הייתי בן אדם שמרצה – הורים, ילדים, משפחה. רציתי שיאהבו אותי, ולא הייתי כנה, כי את לא כנה כשאת מרצה. בשנים האחרונות, סביב גיל 40, יש בי קבלה רדיקלית. וככל שאני מתקלפת, אני יותר רגישה. למדתי את עצמי, ואני מקבלת את עצמי. אני לא נלחמת בעצמי, להפך. אני יודעת במה אני טובה, מה המתנות שאני יכולה לתת. אני מקיפה את עצמי באנשים שעושים לי טוב. הילדים שלי, סול וריף, הם הדבר הכי חשוב לי בעולם. ובכל מקום שהיינו, חיפשתי בשבילם חינוך אנתרופוסופי, וולדורף. ועד היום הם בחינוך הזה".

"הדמות שלי, יסמין, בסרט 'כן' – סרט של במאי נפלא שמבטא את עצמו בצורה בלתי מפולטרת – הוציאה אותי לחופשי. אל עצמי. אל האמנית שבי. היא עזרה לי לפרוץ את הנשיות שלי ואת המיניות שלי, היא שחררה ופתחה אותי. אנחנו לא תמיד יפות ומושלמות. יש לנו גם צל ואופל, ואנחנו צריכות להכיר אותו ולחבק אותו, כדי שהוא לא ינהל אותנו. וכשאנחנו רואות עמוק – אנחנו רואות את הנשמה, לא רוע. ובכל זאת, זו האחריות שלנו להבין מה טוב לנו ומה לא, ואם לא טוב, זו האחריות שלנו לשנות. הסרט הגיע בדיוק בתקופה שגיליתי את עצמי. התפללתי לשחק דמות פורצת דרך, פרובוקטיבית, אוונגרדית, משוחררת לגמרי, והיא באה לתת לי שיעור. בעבר, הנטייה שלי הייתה להגיד קודם כל 'לא', כי הכי מפחיד להגיד 'כן'.
לא רציתי לעשות את הסרט, וגם לא רציתי לצאת עם גל. ועכשיו, כשאנחנו לפני חתונה ומחפשים מקום נידח להתחתן בו, אני אומרת לו שהוא בכלל התחיל לצאת עם יסמין, שעזרה לי לפתוח הכל מחדש ולפרוץ. ועם כל התובנות האלה, חשוב לי לשמור על תמימות, על ילדותיות, ועל הסקרנות שלי.
כי היא רוח החיים".