אדמה אדמתי

הבנייה באדמה/בוץ, שנחשבה בעבר ל"פרימיטיבית", הולכת וצוברת תאוצה כאלטרנטיבה אקולוגית לבנייה המתועשת. זובנייה המתחילה מכלים שימושיים, דרך ריהוט, זוּלוּת וטאבונים ועד לבתים גדולים ואפילו מתחמים שלמים או מבני ענק ("ספינות אדמה") בניו מקסיקו.

לדברי דוד רנוב, אדריכל (תואר שני בטכניון), בנאי באדמה וממקימי "בוסתן עולמי" לתכנון,בנייה וחינוך בגישה אקולוגית, ישנן עשרות טכניקות לבנייה באדמה, שהמקובלות ביותר הןבנייה מלבני אדמה (במקום בלוק תעשייתי), יציקות אדמה (בתבנית בדומה ליציקת בטון), ציפוי חבילות קש בבוץ, צמיגים דחוסים באדמה, חיפוי בוץ על שלד מענפים או בד, ובנייה חופשית, ב"קובבות", של בוץ ואבן ישירות בשטח.

איזון טמפרטורה ולחות

"הבנייה בלבנים מאפשרת שליטה מלאה על העיצוב, הקירות יוצאים ישרים וניתן ליצור נישות ופתחים מיוחדים, ולכן אימצתי שיטה זו", אומר רנוב, המתגורר בבית אדמה יפהפה. "לבנייה באדמה יש ערכים אקולוגיים, אסתטיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים. לאדמה תכונות מדהימות, והיא החומר הטוב ביותר לשימוש כמסה תרמית. היא סופגת חום לאט ופולטת אותו לאט.

בית האדמה, שלו קירות עבים, 30-60 ס"מ, קולט את החום בשעות היום, ופולט אותו בלילה. בתי אדמה ענקיים, כמו ספינות האדמה בניו מקסיקו, בעלי קירות של מספר מטרים, קולטים את החום בקיץ ופולטים אותו בחורף. האדמה, ביכולתה לספוג ולפלוט לחות, גם מווסתת את רמת הלחות בבית. זה לא סתם שיש חיים אורגנים דווקא על האדמה הנפלאה הזו".

האינדיאנים וההודים

לדברי רנוב, הבנייה באדמה אומנם דורשת כוח עבודה רב, אולם יש בכך גם יתרון, משום שהבנייה הופכת לעיתים להפנינג. מעבר לאנשי המקצוע, מגיעים פריקים של אקולוגיה, מתלמדים, חברים ועוד – וכולם נותנים יד לעבודה.

לדבריו, העבודה עם אדמה/בוץ היא כיף אמיתי ("עושים מסאז' לכדור הארץ"), לאדמה תכונות רפואיות, ומגע ממושך איתה איננו מייבש את הידיים, כמו סיד או צמנט. "הבנייה באדמה מחפשת את דרכה מבחינה טכנולוגית", הוא אומר. "כשחזרתי מביקור אצל האינדיאנים בארצות הברית, לפני 11 שנה, הייתי מחלוצי התחום. גם טל בשן, שקיבלה השראה בהודו, נתנה דחיפה גדולה לבנייה מאדמה. יותר ויותר אנשים נכנסים לתחום וזה מצוין. הלימוד בא מהתנסות, ולכל סוג אדמה תכונות אחרות. בנייה מאדמה דורשת אבן חרסית, בעלת גרגירים דקים היוצרים את הדבק בתוך החומר".

חילבה ועמילן

ציפה זיסקינד הגיעה לבנייה באדמה בעקבות ביקור בהודו (רג'אסטאן וגוג'ראט). היא בונה באדמה ומנחת סדנאות בתחום זה, עוסקת בעיצוב סביבה בהפעלה קהילתית, ומייצרת שלל כלים ביתיים, רהיטים וחפצי אמנות מאדמה.

"ניתן להכניס לאדמה חומרים רבים", היא מסבירה. "לעיתים האדמה לא מספיק 'פלסטית' ואז יש להוסיף אדמת חרסית או דבק. אדמה 'טובה' צריכה להיות דומה לבצק. צריך לחוש אותה. הכיף בבנייה באדמה שניתן לשחק עם החומר ולמתוח את גבולותיו השימושיים והטכנולוגיים לאן שרק רוצים.

בבנייה של רהיטים גדולים, אפשר להחביא בתוך באדמה פסולת. זה נותן נפח, תוך שימוש בחומר מקומי זמין. לעיתים אני מערבבת באדמה סוגי דבקים שונים, חלקם טבעיים כמו אבקת חילבה או עמילן. לעבודות שיצטרכו לעמוד בגשם, אני מכניסה גם ביג'יבונד. מומלץ לצפות עבודות עומדות בחוץ בחומר אוטם רטיבות, כדי שלא יתפורר".

אמא אדמה

ביתה של זיסקינד מלא ברהיטים ובכלים העשויים מאדמה ועיסת נייר. חלק מהעבודות מבוססות על ציפוי באדמה של קונסטרוקציה קיימת (למשל, כיסא פלסטיק קטן), והרוב אלו כלים העשויים מעיסת נייר, אדמה ונסורת. הכלים מעוטרים בצבעי אדמה טבעיים או בפיגמנטים המופקים מתבלינים, פירות וירקות.

מאותם חומרים היא מייצרת "ערסל-נוע", מעין קערה בקוטר מטר העומדת על הרצפה. המיתקן מיועד לתינוקות (עד כשבעה חודשים) ולדבריה, מפתח את מערכת האיזון ושיווי המשקל של הילד, תוך אפשרות לשמירת קשר עין רחב עם הסביבה. "הביטוי 'אימא אדמה', מאפיין את התחושה שמלווה את מי שעובד עם החומר והאיכות הזו", היא אומרת.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה