שתי ענתיות, גן עדן אחד: כך הפכה אהבה לפירות למיזם חקלאי משגשג

הכול התחיל משתי נשים שעברו לתזונה המבוססת על פירות מתוקים. היום הן שולחות תוצרת טרייה לכל הארץ ומוכיחות שלפעמים רעיון גדול מתחיל במנגו ובליצ'י. הכירו את הענתיות
הכירו את ענת רשף גלעד וענת קרץ, או כמו שהן קוראות לעצמן, הענתיות. הסיפור שלהן מתחיל ב־2014, כששתיהן החליטו לעבור לתזונה טבעונית המבוססת בעיקר על פירות מתוקים. הן מכנות אותה "תזונת גן עדן", ומבחינתן מדובר בהרבה יותר מעניין תזונתי. "ההיגיון פשוט", הן מסבירות, "פירות מתוקים הם הדבר היחיד על פני כדור הארץ שאכיל, טעים, משביע ומרווה בצורתו הטבעית והחיה. לא צריך שום דבר מלבד היד והפה כדי לאכול אותם".
השתיים מספרות שהשינוי התזונתי חולל מהפך בחייהן. לדבריהן, הן חוו שיפור במצבן הבריאותי, ירדו במשקל והתחזקו פיזית ונפשית. את התחושה הזאת הן מכנות "שגשוג", מצב שלדבריהן הוא הרבה מעבר לבריאות. מדובר בניסיון האישי ובתפיסת העולם שלהן, ולא בגישה תזונתית שהוכחה כמתאימה לכל אדם, אבל עבורן הוא היה נקודת הפתיחה של מיזם שהלך וצמח הרבה מעבר למה שתכננו.
ממנגו וליצ'י למיזם חקלאי ארצי
די מהר הבינו השתיים שאם הן רוצות ליהנות מפירות במיטבם, כדאי להשיג אותם קרוב ככל האפשר למועד הקטיף, ועדיף ישירות מהחקלאים. הן התחילו לארגן רכישות קבוצתיות שבועיות של ליצ'י ומנגו ממושב אלמגור. "כבר מהשבוע הראשון הוזמנו כמויות היסטריות, שהלכו וגדלו משבוע לשבוע", הן מספרות.
עם הזמן הן הכירו חקלאים נוספים, הרחיבו את ההיצע והוסיפו עוד סוגי פירות, ובהמשך גם ירקות, עלים ירוקים, נבטים ופטריות. מבחינתן, הקשר האישי עם המגדלים הוא חלק בלתי נפרד מהעניין. כבר בתחילת הדרך הן ביקרו במשקים, הכירו את החקלאים ובנו איתם יחסי אמון. עד היום הן מעדיפות לעבוד עם משקים בעלי תו תקן אורגני או עם חקלאים המקפידים על גידול אקולוגי ללא ריסוס.
החממה שמתעוררת לחיים פעם בשבוע
בשנים הראשונות חולקו ההזמנות מבתיהן של השתיים בהוד השרון. כשהכמויות גדלו, הן שכרו חממה במושב ירקונה, ובהמשך הצטרפה אליה חממה נוספת. כך נולד המרכז הלוגיסטי של הענתיות, שפועל במתכונת קצת אחרת מזו שאנחנו מכירות. במשך שישה ימים בשבוע החממות עומדות כמעט ריקות. ואז מגיע יום שלישי, והכול משתנה. תוצרת טרייה שנקטפה במיוחד לפי הזמנה בכ־80 משקים חקלאיים ברחבי הארץ מגיעה אל המרכז, עוברת מיון ואריזה ונשלחת בתוך 24 שעות ללקוחות בכל הארץ. בסך הכול עובדות הענתיות עם כ־220 משקים חקלאיים לאורך עונות השנה. "כל פרי והחקלאי שלו. כל פרי ועונת ההבשלה שלו", הן אומרות.
מערכת ההזמנות נפתחת בכל יום חמישי בערב ונסגרת ביום שני בערב. מיד לאחר מכן נשלחות הכמויות שהוזמנו לחקלאים, שקוטפים את התוצרת בהתאם להזמנות. חלקם מביאים אותה בעצמם לחממה, ומהאחרים אוספים אותה חמשת המובילים של המיזם.
ביום שלישי החממה מתמלאת לא רק בפירות ובירקות, אלא גם בצוות גדול של אורזים, פורקים, מעמיסים ואנשי תפעול. מאחורי הפעילות עומדים מנהל תפעול ורכש, אחראיות על קשרי לקוחות וספקים, מערך משלוחים, כוח אדם, מדיה חברתית, הנהלת חשבונות וצוות דיגיטל. יחד איתם פועלים עשרות שליחים ועובדים שתפקידם לדאוג שהתוצרת תגיע ליעדה במהירות.
"כולנו נפגשים בחממה עם אנרגיות גבוהות, חדורי מטרה ומוטיבציה לסדר, לארוז ולשלוח את מיטב התוצרת הישראלית", מספרות השתיים.
מהגליל ועד הערבה
הענתיות משוכנעות שמיזם מהסוג הזה יכול להתקיים דווקא בישראל, בזכות שילוב כמעט אידיאלי של גיאוגרפיה ואקלים. "מצד אחד, ישראל קטנה מספיק כדי לאפשר קטיף בכל הארץ, הובלה למרכז וחלוקה ללקוחות בתוך יממה אחת. מצד שני, למרות הגודל שלה, יש בה מגוון עצום של אזורי אקלים, מהמדבר בדרום, דרך השפלה והשרון ועד האקלים הקר בצפון".
המגוון הזה מאפשר להן להציע פירות וירקות לאורך כל עונות השנה, בהתאם לאזורי הגידול ולמועדי ההבשלה. לצד שירות המשלוחים עד הבית, הקימו השתיים מערך של כ־80 נקודות איסוף ברחבי הארץ, המאפשרות ללקוחות לקבל את ההזמנות ללא דמי משלוח. הנקודה הצפונית ביותר נמצאת בקיבוץ משגב עם, סמוך למטולה, והדרומית ביותר בקיבוץ אילות, ליד אילת. נקודות נוספות פזורות בין היתר ביישובי גוש משגב בגליל, בנגב, בערבה ובמרכז הארץ.
לא רק פירות וירקות
מי שחושבת שהענתיות מוכרות רק מנגו, אבוקדו או עגבניות, תגלה שההיצע רחב בהרבה. לצד הפירות והירקות הטריים אפשר להזמין גם עלים ירוקים, נבטים ופטריות, אגוזים, שקדים ופירות יבשים, ירקות מוחמצים בהתססה ביתית, גבינות וממרחים על בסיס אגוזים ושקדים, לחמים, טורטיות וקרקרים ללא גלוטן, קמחים, קטניות ועוד מוצרי מזווה.
חלק גדול מהלקוחות מלווים את המיזם כבר שנים, ונראה שהקשר בינם לבין הענתיות חורג מקנייה שבועית של תוצרת חקלאית. "יש לנו לקוחות שהם מעריצים מושבעים ותיקים, ואנחנו כמובן מזדהות איתם לחלוטין", אומרות השתיים.
מה שהתחיל לפני יותר מעשור כרצון פשוט לאכול פירות מתוקים וטריים, הפך למערך ארצי המחבר בין מאות חקלאים ללקוחות שמחפשים תוצרת עונתית, קרובה למקור ועם סיפור מאחוריה. והכול התחיל, כזכור, עם קצת מנגו וליצ'י.