היי, הגזמתם. למה להפוך דבר מחריד כמו אונס למשהו פוליטי?

הכנסת העבירה חוק חדש וקבעה עונש חמור יותר על עברייני מין. נשמע טוב, נכון? אלא שלא מדובר על החמרת ענישה בגין המעשה עצמו, אלא הכפלת העונש תהיה בהתאם למניע הפגיעה – טרור או גזענות, ולמעשה כוונת מציעי החקיקה הייתה להחמיר את העונש ביחס לזהות הפוגע, במקרים שמדובר בערבי או מבקש מקלט שפוגעים באישה יהודיה.

>> לימור הר סון מלך מציגה: הזכות לכפייה מגדרית

ההכרה בפגיעות מיניות כמעשים אסורים ופליליים היא אחד מהישגיה המרכזיים של התנועה הפמיניסטית. מדובר על מעשים שרבים מהם נעשו באופן תדיר וכמעט נורמטיבי, בזירות חיים שונות – בבית, בעבודה ובמרחבים ציבוריים. ההבנה שהטרדות ופגיעות מיניות פוגעות ביכולת של נשים להתקיים כבני אדם שלמים, מפלות אותן ולא מאפשרות להן להתקדם ולקבל הזדמנויות שוות היא הבנה חדשה יחסית. כך גם ההכרה שאונס יכול להתקיים בין בני זוג, כולל זוגות נשואים, ושבכל רגע נתון לנשים (וגברים) יש את היכולת לבחור באקט מיני כזה או אחר – או לסרב לו.

ידוע שהמטרה של הפגיעות האלה היא לא סיפוק מיני, אלא יכולת השליטה שהיא מקנה. יש שימוש באישה כאובייקט, ללא התייחסות אליה כאדם, כדי להגביר את תחושת העוצמה שחש הפוגע

חשוב להגיד שהטרדות ופגיעות מיניות לא נעשות רק כלפי נשים. ילדות וילדים בגילאים הצעירים, לפני ההתבגרות המינית, נפגעים בשיעורים מבהילים ובאחוזים דומים מבחינה מגדרית. אולם לאחר ההתבגרות המינית אין ספק שמדובר בפשע שרוב הפוגעים בו הם גברים, ורוב נפגעותיו – נשים. כמובן שאסור להקל ראש במקרים בהם אישה היא הפוגעת (כמו למשל במקרה של מלכה לייפר), או שגבר, בכל גיל, הוא הנפגע. אולם גם אסור להתעלם מהמאפיינים המגדריים המובהקים של הפעולה הזו.

>> כאילו לא דופקים אותנו מספיק, עכשיו פוגעים ביחידה שדואגת לנו

לא פעם זעמנו על עונשים מגוחכים המוטלים במקרים של פגיעות מיניות, הפוגעות באופן אנוש בחיי הנפגעות. הבעיה נמצאת פחות בחקיקה, ויותר בפסיקה, הנוטה לעונשים מקלים בתחום. ייתכן והחמרת הענישה באופן כללי הייתה מסמנת לבתי המשפט את הדרך הנכונה לדעת המחוקק – אפס סבלנות להטרדות ופגיעות מיניות, מתוך הכרה בכבודן, רווחתן, ביטחונן וחייהן של נשים. אלא שהחוק הנוכחי עושה בדיוק את ההפך – הוא מסרב להכרה נוספת בפגיעה האיומה שנעשית, ומדגיש דווקא את האלמנטים החיצוניים לפגיעה הזאת. כפי שכתבו נשות ארגון "נבחרות", המייצג את קולן של נשים חרדיות (שהמפלגות שאמורות לייצג אותן לא מאפשרות להן קול): "אנו מבקשות למחות, לשאול ואף לקבל תשובה: האם פוגע יהודי חרדי שאנס נערה בת 12, פגע והזיק פחות מפוגע ערבי פלסטיני שאנס בת 12? אנו תומכות בהחמרת ענישה לכלל האנסים והתוקפים מינית – אבל לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין".

מי שעוסקת בפגיעות מיניות יודעת היטב שהמטרה של הפגיעות האלה היא לא סיפוק מיני, אלא יכולת השליטה שהיא מקנה. יש שימוש באישה כאובייקט, ללא התייחסות אליה כאדם, כדי להגביר את תחושת העוצמה שחש הפוגע.

>> מתחתנת בישראל? מזל טוב, את כבר לא אישה חופשייה

במשך שנים נאבקנו נגד השימוש המנצל שמייצרת הפגיעה המינית, בחפצון שעוברות ילדות, נערות ונשים. כעת, הגיע המחוקק והנציח את השימוש המנצל בפגיעות מיניות כדי להוכיח נקודה אחרת. 39 חברי וחברות כנסת תמכו בחקיקה, מהקואליציה והאופוזיציה. 7 בלבד התנגדו לה, מתוכם 6 מתוך המפלגות הערביות. רק צדיק אחד בסדום, גלעד קריב ממפלגת העבודה, טרח להתייצב ולהתנגד לחקיקה שלא רק שלא נועדה להיאבק בפגיעות מיניות, אלא משתמשת בהן ניצול ציני כדי להדגיש עליונות יהודית. לא בכדי קרא חבר הכנסת אחמד טיבי מהמשותפת לחוק הזה "חוק גזעני". זוהי מטרתו היחידה.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל