ה"זכות" להפרדה מגדרית? יותר כמו הזכות לכפיה

היום מתקיים בכנסת דיון על הזכות להפרדה מגדרית. אבל האם יש זכות ללימודים בהפרדה, לתעסוקה בהפרדה, למופעים בהפרדה?

>> אל תעשי הפרדה: הדרישות של סמוטריץ' והחרדים נוגעות גם לך

מזה מספר עשורים שהדיון על האפשרות לשילוב בהפרדה מתקיים על אף הכשל הלוגי הגלום במשפט. בחודשים האחרונים התחדד הצורך בהגדרות יותר ברורות למה היא הדרה ומה היא כפיה, מה מותר ומה אסור לעשות ברשות הרבות והרבים, בחנות, בשכונה, ברחוב.

בחברה בה אין הסכמה על פני החברה, ברור שלא תהיה הסכמה על פניה של אישה. חברותיי משדולת הנשים לימדו אותי שכשיש התנגשות בין ערכים, תרבות, דת, המדד צריך להיות ההשפעה ההדדית. האם יש הדדיות בין הפגיעה בו כשהוא נכנס לחנות ונפגע מנוכחות תמונות של פני נשים, לפגיעה בה כשהיא נכנסת לחנות ונפגעת מהמדבקה על פרצופן? האם יש הדדיות בין הדרישה שלה ללימודים אקדמיים בהפרדה, לערך של גיוון כמנוף לקידום ההשכלה והמחקר באוניברסיטאות? בהינתן אפשרויות הלימוד והתעסוקה מרחוק, הדרישה לזכות להפרדה במרחב הציבורי היא למעשה דרישה לזכות לכפיה.

יש גברים חרדים חובשי משקפיים, שמסירים אותם בהולכם ברחוב על מנת להימנע מראיית נשים.כאן בדיוק נעוץ ההבדל, אם אתה לא רוצה לראות – תוריד את המשקפיים, אבל אל תפגע באחרות

מרבית הציבור לא ער לכך שהתופעה של הדרת נשים רחבה משמעותית ממחיקת תמונות של נשים. במקומות כמו מאה שערים, בית שמש, בתי קברות ומרכזים מסחריים שונים שההדרה כה מקיפה עד שיש מקומות בהם אפילו המילה אישה אסורה ברשות הרבים ונמחקת. הגבלת התנועה במקומות אותם פוקדים גברים דתיים, הפרדה באוטובוסים דרישות צניעות מחמירות והעלמת שמות אברי גוף מברושורים של קופת חולים הפכו נפוצים במקומותינו.

>> שוויון מגדרי בישראל? אולי רק בשנת 2154

נראה כי ההיגיון הדתי המנחה את הפעולות הללו הוא שנשים מנכיחות גוף, גשמיות במרחב שראוי שיהיה רוחני. נשים צנועות מעלימות את עצמן. גבר צנוע הוא גבר שמעלים את גופו שלו מתחת לבגדים רבים וכבדים ומגביל את חשיפתו לנוכחות הגשמית או המרומזת של נשים, בוודאי כאלה שאינן ממשפחתו. יש להבנתי גברים חרדים חובשי משקפיים, שמסירים אותם בהולכם ברחוב על מנת להימנע מראיית נשים. והאמת שכאן בדיוק נעוץ ההבדל, אם אתה לא רוצה לראות – תוריד את המשקפיים, תגביל את התנועה שלך, תמצא איך להימנע מחשיפה לגשמיותו של העולם, אבל אל תפגע באחרות.

"סיפורה של שפחה" היר ווי קאם. המחאה נגד ההפיכה המשטרית בתל אביב, 8 ביולי 2023 | צילום: JACK GUEZ/AFP via Getty Images

במשך שנים רבות, אנשים שהעדיפו לא לראות הגבילו את חייהם לקהילה ולשכונה שלהם. זו הייתה הפרקטיקה, כולל בסניף Be בבני ברק. אבל בשנים האחרונות חלו שני שינויים מהותיים המשנים את ממדי השיח:
1. הגדרת המרחב.
2. מיסיונריות.

ככל שהמרחב נשאר מקומי, ברמת השכונה והקהילה, אזור גיאוגרפי מוגדר עם קונצנזוס מובהק של מרבית חברות וחברי הקהילה, ההתנגשויות היו מעטות ומוגבלות. בשנים האחרונות, הגידול הטבעי של הקהילות הללו לצד המסיונריות הפוליטית שינו את חוקי המשחק. הרצון לחזק את הנוכחות הדתית היהודית ברחבי המדינה, יוצרת חיכוך בלתי נמנע וניצוצות שעוצמתם רק מתגברת. חוק החמץ הוא דוגהא רלוונטית לפסח אבל הדרת נשים, מנכיחה את הדת, את הקיצוניות במרחב בכל ימות השנה.

דיון בכנסת בשאלה האם יש זכות להפרדה מגדרית במעוזי החברה הליברלית החילונית, שוק התעסוקה והאקדמיה שופכת דלק חדש למדורת המחלוקת על עתיד מדינת ישראל. המציאות שרק נשים עם צבע, תלבושת ודעה אחת מורשות להיכנס לחדר, מעידה על כך שאין כאן דיון, יש כאן הצהרה – מעכשיו המרחב הציבורי הוא שלנו ואתן תישארו מחוץ לחדר.

ההזמנה שהפיצה לימור סון הר מלך לדיון ב"זכות להפרדה מגדרית" | סריקה מאת שדולת הנשים בישראל

>> כך פסקת ההתגברות הולכת לפגוע בנשים

במרבית המדינות בהן מתקיימות דמוקרטיות ליברליות, מצליחים לחיות עם חופש דת לצד חופש מדת. אצלנו הפוליטיזציה של הדת, שנותנת כח, כסף וכבוד לנציגים של זרמים מאוד מסוימים ביהדות, יוצרת התנגשות בלתי נמנעת. אין בישראל 2023 חופש דת, ובוודאי שלא חופש מדת. יש קבוצות פוליטיות שמשתפות פעולה על מנת להרחיב את מודל הדת שלהן ולכפות אותו על המרחב. קידום המינוי של אחיו של דרעי כרב הראשי לישראל לוקח את הפוליטיזציה של הדת צעד ענק קדימה. האם אנחנו רוצים מנהיגי דת שהם חכמי תורה, אנשי רוח וספר, או שאנחנו רוצים שהיהדות בישראל תהיה הצגה פוליטית של כסף, כח וכבוד, כזו שתנתק אותנו סופית מיהדות העולם? האם אנחנו רוצים יהדות שמאמצת תכתיבים של פוליטיקאיות צייתניות, שמצהירות כי לנשים יש את הזכות להפרדה, ומתכוונת לחובה להישאר בבית לגדל ילדים וגם לפרנס – אבל רק בהפרדה?

על כל מי שמצביע ומצביעה למפלגות החרדיות ולמפלגות המפלגות את החברה, יש לשאול את עצמם שאלה פשוטה, האם אנחנו רוצים יהדות מסיונרית, יהדות הכופה את מנהגיה על הכלל, יהדות המתמקדת בסיר ה"בשר" או כפי שהיהדות הייתה בכל שנות קיומה ממוקדת פנימה בעצמה, בטיפוחה, בהעצמתה? אם זו דרכם.ן, זה הזמן להזכיר לפוליטיקאים בקואליציה מה היא יהדות כי הם, כבר מזמן שכחו.