כתבת שער

תום יער: "לא יודעת אם ההיריון הוא ההתחלה של החיים שלי או הסוף שלהם"

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery

היא מפחדת להיות מוכרת יותר ממה שהיא, לא בטוחה אם היא שמחה או עצובה על ההיריון, וחשוב לה יותר שיחמיאו לה על הבישול שלה מאשר על הסטנדאפ. תום יער כותבת על אוכל, זוגיות וההחלטה להביא ילד באמצע הסגר

88 שיתופים | 132 צפיות

תום יער, קומיקאית, בת 34, ילידת רמת השרון וחיה בתל אביב. נשואה לירון סיון, בן 36, בעל אולפן ללימוד עברית, בהיריון מתקדם. משחקת ב"ארץ נהדרת" בקשת 12, ועובדת על עונה שנייה ל"סבתא בישלה" בתאגיד כאן

סטנדאפ

אני מסכמת השנה עשר שנים על הבמה. התחלתי להופיע בסטנדאפ על אמת ב־2011, ומאז ועד היום, סוף 2021, אני מופיעה בלי הפסקה. השתנתי מאוד בעשור הזה, וגם הנושאים שאני מדברת עליהם בהופעה השתנו – ההופעה משתנה על פי מה שמעסיק אותי ומצחיק אותי. המופע החדש הוא בעיקר על גיל, בורגנות ויחסים. ועכשיו גם פתאום יש לי דברים להגיד על היריון. בקטע האחרון במופע, אני מדברת על כמה חבל שרק חלק מהאמנים מתים בגיל 27, ולא כולם. אני אומרת לקהל: "כמה טוב היה אם גם אני הייתי מתה בגיל 27", מין קטע על זה שלא כיף להתבגר. אבל לא אעשה ספוילרים.

הבוקר שאחרי הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון, זכור לי כטראומתי כמעט. כמות תשומת הלב על החיקוי הלחיצה אותי. אני לא מבינה איך חיים עם חיקוי קבוע של שר או פוליטיקאי שנמצאים בכותרות במינונים גבוהים

תום יער בהופעה | צילום: אורית פניני
תום יער בהופעה | צילום: אורית פניני

>> נועה קירל מאמי, הפעם הגזמת, ככה לא מתנהגים

להיות "סלב"

אני מנסה לנהל חיים נורמליים ולא להיות "סלב". אני אוהבת מאוד את רמת המוכרות שלי כמו שהיא, לא הייתי רוצה לגדול ב"סלביות". אני עובדת לאט־לאט בכוונה, רק כדי שהדברים תמיד יישארו ככה. כשיש הרבה חשיפה, אני תמיד יורדת קצת מהרדאר, כדי שהכול יישאר בקצב אטי. לא האמנתי כמה שהמוכרות תהיה לי קשה. נחמדות לי בטירוף התגובות של אנשים ברחוב, אבל אני מתגעגעת ללכת סתם לבד לקניון ולא להתפדח. אני חושבת על קולגות שלי שנמצאים בפריים טיים כל הזמן ולא יכולים כמעט ללכת ברחוב, ולא מקנאה בהם בכלל. להפך, בהרבה מקרים מנסים להוריד את הלהבות ממשהו כדי לא להגיע לגדלים מפלצתיים של "סלביות" או "מוכרות".

ב"ארץ" אני שוכחת שבאנו לעבוד. השבוע באולפן מישהו אמר לנו "אקשן", ובמקום לעשות את התפקיד שלי, צעקתי לו: "אבל אתה מפריע לי באמצע שיחה כאילו!"

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery

אגס קימל

בעונה השנייה שלי ב"ארץ נהדרת" הבאנו את הדמות אגס קימל. הטירוף שהשירים והדמות הביאו היה בעוצמות שהבהילו אותי עמוקות, לא יכולתי ללכת ברחוב. אנשים שרו לי את השירים כשהיו במכונית, כתבו עליי הרבה במדיה ובהופעות צעקו לי מהקהל: "תעשי אגס קימל". מאז אני מנסה מאוד להגביל את הכניסה להופעות שלי רק לקהל מעל גיל 18, אך ללא הצלחה. באופן אקטיבי באותה תקופה הנמכתי את הלהבות. הציעו לי באותה באותה שנה קמפיין בדמות, הופעות ענק הזמינו אותי לבצע את השירים, במות בימי העצמאות ואפילו מופע חנוכה בדמות. לכולם מן הסתם בחרנו לסרב בנימוס. ידענו מהר מאוד, הצוות שלי ואני, שאין מציאות שבה אני עושה אפילו משהו קטנטן מהדמות הזאת כי זה מתלקח – ולא לשם כך התכנסנו, מה שנקרא. עד היום אגס היא אחת מהדמויות שלי שהכי מצחיקות אותי ואני מאוד־מאוד אוהבת לגלם אותה, אבל העוצמות והמשמעות של השתתפות במשהו מוצלח כל כך ב"ארץ נהדרת" התבהרו לי אז. הדמות נוצרה על ידי הכותבים של "ארץ נהדרת" ועל ידי ככלי ביקורתי על תופעת זמרות־ילדות שהייתה באותה תקופה, אבל הקהל לדעתי לא הבין מספיק את הפרודיה והנוער התייחס לדמות שלי ככוכבת כזאת בעצמה.

אגס קימל נוצרה ככלי ביקורתי על תופעת זמרות־ילדות שהייתה באותה תקופה, אבל הקהל לא הבין מספיק את הפרודיה. הנוער התייחס לדמות שלי ככוכבת כזאת בעצמה

תום יער בחיקוי של אגס קימל ב"ארץ נהדרת" | צילום: רם שני
תום יער בחיקוי של אגס קימל ב"ארץ נהדרת" | צילום: רם שני

"ארץ נהדרת"

ההשתתפות ב"ארץ נהדרת" היא אחד מהדברים הכי מהנים בחיים שלי. זאת העונה השביעית שלי שם, וכבר קשה לי לדמיין את השגרה שלי בלי להיות חלק מהמערך האדיר והמפנק הזה. אני אוהבת את כל מי שעובד שם – כותבים, מאפרות, מפיקות, הלבשה, שחקנים, כולם־כולם. זה האלמנט החברתי הכי גדול בחיי. כלומר, אני ממש מגיעה לשם לעשות חיים. מעניין לי עם כולם, יש תמיד שיחות והווי, והרבה מהאנשים שם הפכו לחברי אמת שלי. לפעמים אני גם מוצאת את עצמי מפריעה ומשתוללת כמו נערה בבית ספר, שוכחת שמצלמים ושזאת תוכנית מאוד־מאוד נצפית, ושבכלל באנו לעבוד – יותר חשוב לי להצחיק את הצוות והחברים לפני ואחרי שהמצלמה נדלקת. השבוע באולפן מישהו אמר לנו "אקשן", ובמקום לעשות את התפקיד שלי, צעקתי לו: "אבל אתה מפריע לי באמצע שיחה כאילו!".

תום יער. החיקוי של יפה בן דויד ב"ארץ נהדרת" | צילום מסך
תום יער. החיקוי של יפה בן דויד ב"ארץ נהדרת" | צילום מסך

אני נהנית להיות בשוליים של הקאסט, כמה שאני יכולה. אני באה לשרת את התוכנית כמובן, אבל בואו, לא בא לי לעשות חיקויים ענקיים של הדברים הכי־הכי רלוונטיים. הבוקר שאחרי הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון, כשבאתי לחקות אותה בתוכנית, זכור לי כטראומתי כמעט. כמות תשומת הלב על החיקוי ועל התוכנית שוב הלחיצה אותי, כמו אז עם אגס קימל. אני מעדיפה משמעותית לעשות את הדברים שלי שם, או את החיקויים שמצחיקים אותי ושאני מצליחה לקלוע בהם וזהו. אני לא מבינה איך חיים עם חיקוי קבוע של שר או פוליטיקאי שנמצאים בכותרות במינונים גבוהים או מישהו בסדר גודל כזה.

לא תאמינו, אבל אני הכי אני אוהבת לגלם את יפה בן דויד, אני מתה על הפרצוף החמוד שלה. יש גם משהו משחרר בדמות הזאת – כי היא עושה מה שבא לה, כמו האישה האמיתית. פחדתי שהיא תשנא את החיקוי, אבל פעם "הפגישו" בינינו בהפתעה בתוכנית בוקר והיא אהבה, אבל היה לה חשוב מאוד לציין שהיא לא מעשנת. היא צודקת, סתם נזרקתי למורה עם נס בזכוכית וסיגריה. מאז יש רק נס ולא נס וסיגריה.

אני קוראת לכל הנשים המצחיקות להרים ראש ולהיכנס לכל חדרי הישיבות – מחפשים אתכן. תתחילו בלכתוב משהו מצחיק מאוד ולשלוח אותו לכל מקום אפשרי. אנחנו רגע לפני הרנסנס, מבטיחה

כל המצחיקות אלי

הרבה פעמים, כשמגיעה ביקורת על כך שאין כותבות נשים ב"ארץ נהדרת", אני חושבת לעצמי עלינו, השחקניות, שהרבה מאיתנו מביאות את החומרים שלנו לשם, וגם כותבות את עצמנו לתוך התוכנית. כן הייתי שמחה לראות יותר כותבות נשיות, אבל זה ממש לא רק ב"ארץ". הפוקוס על התוכנית הוא כמו בכל דבר, כי היא עצומה, אבל בואו, אני בעצמי מאוד מתקשה למצוא לפרויקטים שלי כותבות קומיות אמיתיות עם ניסיון. אני בחיים לא אקח אישה רק כי היא אישה, ולכן יוצא שאני "נתקעת" הרבה פעמים בעצמי עם כותבים גברים.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery

אני קוראת לכל הנשים המצחיקות (כותבות מוכשרות יש הרבה, כותבות קומיות קשה למצוא) להרים ראש ולהיכנס לכל חדרי הישיבות – מחפשים אתכן כל הזמן. תתחילו בלכתוב משהו מצחיק מאוד ולשלוח אותו לכל מקום אפשרי. אנחנו רגע לפני הרנסנס, מבטיחה.

הלבד של שנינו בבית הדהד חזק. אמנם ברכנו על המזל שלנו, שאין לנו ילד כשאנחנו תקועים בסגר בדירה, אבל התחלנו להבין – בלי לדבר על זה – איך נראית זקנה של זוג. לא יודעת להסביר את זה, נהיה לנו עצוב

הפתעה: זה היריון!

ההיריון הגיע חצי בהפתעה. בעצם הרבה מהחברים שלנו כבר עם ילדים, ובגלל המקצוע שלי אני חברה של אנשים שהם מבוגרים ממני בהרבה, אז ממש לכולם מסביבי יש ילדים. תמיד התנגדנו לילדים ואפילו קצת נגעלנו, וכשהיינו חוזרים הביתה בערב מבית של חברים עם ילדים – נשמנו לרווחה שאנחנו לא שם, חשבנו כמה מסכנים הם וכמה מזל יש לנו שיש לנו כזה חופש, הדלקנו ג'וינט בסלון והרגשנו שהכי כיף לנו בעולם. ככה העברנו כמעט עשר שנים של זוגיות. לאט־לאט נכנסה לנו לזוגיות שאלה ששאלו אותנו – רגע, אבל מתישהו כן? האם בכלל כן? תמיד לא? אתם בטוחים? דיברנו על זה באיזי והיינו באותו מקום בול. אף אחד לא רצה יותר מהאחר. שנינו הרגשנו אותו דבר – שאין לנו שום בעיה לא לעשות אי פעם, ואין לנו בעיה גם לעשות כרגע – אבל זה לא היה דחוף בשום אופן.
שאלו אותנו המון: "נו, מה קורה?", ולשנינו זה לא הפריע. החדירה לפרטיות ותחושת ה"צאו לי מהרחם" לא מעניינת אותי. אף פעם זה לא הפריע לי. להפך, עניתי באופן הכי רגיל, שאין לי מושג ואני לא מבינה למה זה אישיו, וככה העברנו עוד כמה שנים.

דמיינתי אותנו ממשיכים בחיים האלה והזדעזעתי – לעבוד כמו משוגעים, ללכת למסיבות, לבזבז, לעשן סמים, לחוות שיאים מקצועיים, לטוס לחו"ל לבד – והתחלתי כבר להרגיש אובר־דוז ומגעיל

 

לאט־לאט, עוד ועוד חברים שלנו נכנסו להיריון וילדו ילדים, וכבר היה אפשר להסתכל על החבורה כאלה עם ילדים ואלה בלי, והשאלה אם אנחנו רוצים בכלל חזרה להישאל בינינו לעצמנו בשיחות הלילה הסודיות שלנו. בקורונה קצת התחלנו לעסוק בזה יותר. הלבד הזה של שנינו בבית הדהד חזק. אמנם ברכנו על המזל שלנו, שאין לנו ילד כשאנחנו תקועים בסגר בדירה, אבל התחלנו להבין – בלי לדבר על זה – איך נראית זקנה של זוג. לא יודעת להסביר את זה, נהיה לנו עצוב.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery

>> מור סילבר: "אחרי הלידה אל תנסי להיות רמבו, מותר לך להיות פדלאה"

יום אחד שאלנו את עצמנו איך ייראו החיים שלנו בעוד עשר שנים פלוס־מינוס, בגיל 45. דמיינתי אותנו ממשיכים בחיים האלה והזדעזעתי, עם כמה שהם טפו־טפו חיים נפלאים – לעבוד כמו משוגעים, ללכת למסיבות, לארח, לבזבז, לעשן סמים, לחוות שיאים מקצועיים, לטוס לחו"ל לבד – והתחלתי כבר להרגיש אובר־דוז ומגעיל.

ירון הסכים והודה שהוא מרגיש תחושות דומות, והבנו פתאום שאנחנו רוצים להתחיל את שנות הארבעים שלנו עם ילד. אני בת 34 וירון בן 36, אז חשבתי שאולי כדאי להתחיל לחשוב על זה. באותו שבוע גם שתי חברות שלי הודיעו לי שהן בהיריון. אז אמרתי לירון: "שומע, בוא נתחיל לנסות גם. מי יודע, אולי זה ייקח לנו שנים". באותו חודש בערך נכנסתי להיריון. עד עכשיו אין לי מושג מה אני מרגישה לגבי זה – אם זה מתאים לי או לא, אם אני שמחה או עצובה, אם זה סוף החיים שלי או רק ההתחלה שלהם. אני מחכה בשקט לראות לאן זה ייקח אותי ואותנו".

>> "איזה כיף שהליבידו שלי מת": נורית גפן חוגגת את הזיקנה ולא אכפת לה מקודים חברתיים

זוגיות

אני וירון נציין עשור לזוגיות שלנו בסתיו הקרוב, מתוכן חמש שנות "נישואין". אני משתמשת במירכאות כי התחתנו בחתונה אזרחית. היה נראה לנו הגיוני להתחתן ככה, גם רצינו להתחתן בדיוק כמו שהחברים הלהט"בים שלנו יכולים ולא מעבר לזה, ובעיקר לא רצינו כל כך לערבב דת בטקס שלנו.

במערכת "את" ביקשו שאכתוב מהו הסוד לזוגיות שלנו, והאמת שזו שאלה שאנחנו נשאלים הרבה. אני חושבת שאין ממש סוד – פשוט לתת חופש ולהיות חברים

 

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת חמש והתחתנו כל אחד מחדש, אז חוויתי שני בתים. הכול היה נראה לי כל כך נורמלי. הסיפור שתמיד מזכירים לי הוא, שהגעתי בכיתה ב' לבית של חברה ואמרתי לה: "מה, יש לך רק בית אחד? מסכנה!". שתי המשפחות שחוויתי היו מטריארכליות בהגדרתן. האימא מחליטה על הכול בבית. עד היום אני אומרת לירון כבדיחה, שהיא מין פרפרזה על גברים פרימיטיביים: "אצלנו לא היה דבר כזה שאבא לא עושה כלים; אני לא רגילה שגבר עונה לי ולא עושה ישר מה שאומרים לו, תבין, אני לא גדלתי ככה". זו כמובן בדיחה, אבל כן יש בה שמץ של אמת. במהלך השנים לאט־לאט לימדתי את ירון איך לחיות איתי, ולימדתי את עצמי גם איך לחיות איתו. אני קשובה מאוד אליו, השיח בינינו כל הזמן פתוח ואני לא נעלבת מכלום. זה ממש חשוב. אני גם מרשה לעצמי להגיד תמיד את מה שאני רוצה. בכללי, יש אווירה משוחררת מאוד אצלנו. אני מקווה שכשאהיה אימא אמשיך עם זה. הייתי רוצה שהילד שלי יגדל בכזאת סביבה פתוחה, שבה מותר לדבר על הכול.

תום יער ובעלה ירון | צילום: באדיבות המצולמת
תום יער ובעלה ירון | צילום: באדיבות המצולמת

האנשים שלי

באותה שנה שבה עליתי עם אגס קימל, עלתה גם התוכנית הראשונה שלי ב־"yes" – "תום יער עושה את שביל ישראל", שזכתה בפרס האקדמיה והייתה עבורי מקור גדול לגאווה. באמת שלא נהניתי ככה בחיים שלי כמו שנהניתי בצילומים. הרגשנו שאנחנו ממציאים ז'אנר. אחר כך יצרנו עבור "yes" המאפשרים והנפלאים עוד שתי סדרות – "תום יער עושה בגרות" (שגם זכתה בפרס האקדמיה) ואת הפייבוריטית שלי "הכל תום", שהייתה מין פרויקט פרינג' קטן, שנהנינו ליצור בצורה לא נורמלית.

"תום יער עושה את שביל ישראל" | צילום: יח"צ
"תום יער עושה את שביל ישראל" | צילום: יח"צ

כל הפרויקטים האלה נולדו ממערכת היחסים שלי עם הבמאי דניאל אדר, שאותו הכירו לי מולי שגב וגורי אלפי שנתיים לפני, כשהתחלתי לעשות פינות אקסטרים ב"קשת" בתוכנית הלילה של גורי אלפי. בדיעבד אני מבינה שזה היה מפגש משמעותי מאוד. הדינמיקה בינינו הייתה מעולה והתוצאה הייתה טובה, וזה קרה אחרי כמה שנים של ניסיונות כושלים שלי לעשות טלוויזיה ולתרגם את היותי מצחיקה מהבמה אל המסך.

שותפי לדרך, המפיק והמנהל שלי אבירם בוכריס, הגיע עם רעיון לעשות טיול בארץ, והחיבור עם דניאל הפך את התוכנית למשהו שאי אפשר לדמיין בכלל. מאז דניאל מביים כל פרויקט שלי ואבירם מפיק אותו. ככה יוצא שאנחנו אותם אנשים – ממתאמת ההפקה והסאונדמן ועד הצלם, עוזר הצלם והעורכים. אנשים שצילמו אותי ב"שביל ישראל" עושה סטנדאפ או עירומה עם נודיסטים, צונחת ממטוס ב"בגרות", מפרסמת מוצרים לקמפיין ומגלמת דמויות אקסצנטריות ב"הכל תום" – מצלמים אותי היום מערבבת חיטה עם אריסה בסיר ב"סבתא בישלה". יש בזה משהו מרגש בעיניי.

תום יער ב"הכל תום" | צילום: אסף קריגר, באדיבות yes
תום יער ב"הכל תום" | צילום: אסף קריגר, באדיבות yes

משהו מתבשל פה

בשנה שעברה יצרנו כנראה את התוכנית שהיא הכי תום יער המודל החדש – "סבתא בישלה עם תום יער" ל"כאן 11". אני כל כך שמחה להיות חלק מלוח השידורים המכובד של "כאן", ואנחנו מתים עליהם והם עלינו. התוכנית הזאת, ששודרה בפריים טיים ושמחנו לגלות שהייתה כל כך אהובה, הייתה באמת עוד צעד בתהליך ההתבגרות שלי מול הקהל. מאז "סבתא בישלה" התגובה שאני מקבלת מהכי הרבה מאנשים היא "למה את לא מזמינה אותי לארוחה אצלך?", ואני עונה תמיד שאנחנו לא מכירים וזה יהיה מביך.

אני חושבת שהיום מחמאות על אוכל שהכנתי חשובות לי הרבה יותר ממחמאות על העבודה בקומדיה. זה הכי לא בתדמית שלי, אבל אין מה לעשות – האמת מנצחת

 

אין דמות בתוכנית, זו ממש אני בסיטואציות אמיתיות מבשלת עם סבתות. מעבר לכך שנחשפתי בתור עצמי באמת, התוכנית גם חשפה אלמנט בחיים הפרטיים שלי שלא ממש חשפתי לפני בטלוויזיה – יכולות הבישול שלי. באתי מבית קולינרי ומארח ארוחות וכל החיים בישלתי, אבל מעולם לא חיברתי את ה"תחביב" הזה ל"עבודה" בקומדיה. ככל שהשנים עברו והקומדיה הביאה איתה נחת, יכולתי גם להתפנות לתחביב האוכל ולהשתפר בו מאוד. הבתים שלי הפכו לאט־לאט למתאימים יותר לאירוח, התמזל מזלי להשיג חומרי גלם מעולים, והיה לי הזמן הפנוי לארח ולהתנסות בבישול. אני חושבת שהיום מחמאות על אוכל שהכנתי חשובות לי הרבה יותר ממחמאות על העבודה בקומדיה.

מחמאות על אוכל, לפני הקומדיה. תום יער | צילום: באדיבות המצולמת
מחמאות על אוכל, לפני הקומדיה. תום יער | צילום: באדיבות המצולמת

כשאנחנו מארחים אנשים חדשים, הרבה פעמים יש הפתעה ופליאה שאני באמת מבשלת טעים מאוד. תמיד מצחיק לשמוע שלא האמינו. בהתחלה, כשחשפתי לעולם את התחביב והאהבה האלה, חששתי מהתגובות, כי זה הכי לא בתדמית שלי, אבל אין מה לעשות – האמת מנצחת. יש לי חברים שמכורים לבולונז שלי, לסחוג, לעוגות, למרק עוף או לחריימה, ויכולים להיעלב מאוד אם הכנתי טירמיסו ולא קראתי להם נניח.

הבישול מקבל זמנים מוזרים מאוד – לפנות בוקר או בלילה, יום שישי בשבע לפני שאני הולכת לאנשהו, כל מיני שעות מוזרות. אני לא מוותרת על זה, זו תרפיה

אימפרוביזציה במקרר

מי שהכי אוהבים את האוכל שלי הם כמובן אבא שלי וירון. אבא שלי מגיע אליי הביתה ומיד מתיישב בכיסא הקבוע שלו, והבדיחה שאני מספרת היא שהוא מיד פותח את הפה וממתין. תמיד יש לי משהו במקרר, אם זה חריפים, מרק או לחם של ירון איפשהו, עוגה או קציצות קרות. אני יודעת להרכיב מהר גם דברים מאפס לפי "דרישת הלקוח". לפעמים אני מכינה משהו לירון, שהוא מתפוצץ עליו ומחמיא כל כך. יש רגעים שאני חושדת שהוא מגזים. הז'אנר הבישולי האהוב עליי הוא אלתור ממה שנשאר במקרר. השבוע נשארו מלא גזרים, שורש ג'ינג'ר שכמעט הבאיש, לחם מהמאפייה שהיה כבר קשה וקרם קוקוס – וחרבשתי מרק גזר וקארי חריף עם קרוטונים מהלחם.

תום יער ואביה | צילום: באדיבות המצולמת
תום יער ואביה | צילום: באדיבות המצולמת

במהלך השבוע, בדרך כלל אין לי זמן לבשל באמת, אני עובדת עכשיו על המון דברים – בין אם העונה של "ארץ", הופעות, עוד מלא פרויקטים שאני מעורבת בהם, ואנחנו מתחילים בקרוב לצלם גם עונה חדשה ושונה מאוד של תוכנית האוכל שלי ל"כאן 11", שהפעם תצולם כולה במהלך ההיריון. אני לא יכולה לחכות כבר שתראו אותה. כמעט בכל יום יש לו"ז צפוף ובין לבין אני עובדת בטלפון על סטורי, עוברת על טקסטים או עושה זום עם כותבים במוניות בדרך, כך שהבישול שלי מקבל זמנים מוזרים מאוד – לפנות בוקר או בלילה, יום שישי בשבע לפני שאני הולכת לאנשהו, כל מיני שעות מוזרות. אני לא מוותרת על זה, זו תרפיה. בדרך כלל אני מבשלת עם מוזיקה באוזניות וצורחת בבהלה אם מפריעים לי, כי אני מרוכזת כל כך.

סירבתי בתוקף כבר כמה פעמים לריאליטי אוכל כי זה לא מעניין אותי. אני מוצאת שהרבה יותר כיף לי ומעניין אותי לבשל בתוכנית שלי, בבית שלי ובלי מסגרות כאלה או אחרות. אני גם לא רואה את עצמי בתחרות כזו, בעיקר כי אני לא ממש אוהבת לחלוק מתכונים. ב"סבתא בישלה" חילצתי מעצמי מתכונים בקושי רב לאתר התוכנית – גם כי אני לא מדויקת ומאלתרת, וגם כי יש בי כנראה משהו "סבתאי", שאוהב לשמור מתכונים בסוד ולהחסיר בהם ביצה כדי שלא יצא טעים כמו שלי.

התנגדנו לילדים ואפילו קצת נגעלנו. כשהיינו חוזרים הביתה מבית של חברים עם ילדים, נשמנו לרווחה שאנחנו לא שם ושמחנו שיש לנו כזה חופש

אין מסודרת ממני

המון דברים בשגרה שלי מפתיעים מאוד את אלה שלא מכירים אותי טוב. למשל, העובדה שאני מסודרת מאוד. כל דבר אצלי כתוב ביומן בלי יוצא מהכלל. אין זימון – זה לא קיים. אני מתכננת זמנים נפלאה ומספיקה הכול בתקופות העמוסות ביותר. תמיד. תצחקו לשמוע שאני ראש ועד הבית בבניין שלנו. אני האדם המושלם לטיפים בנושאים האלה, ובכללי אני מוקד עצות לחברותיי ולחברות של חברות: "תשאלי את תום איפה קונים חזיות", "את בטח תדעי להגיד לי איפה כדאי להזמין סופ"ש" וכאלה. אני תמיד מוצאת את עצמי מקשרת בין מוצרים לאנשים, או בין אנשים לאנשים. אולי זה גם כי אני מכירה מלא אנשים ותמיד אוהבת לחבר בין אנשים לכל מיני מטרות.

הפעם שבה באמת הבנתי שאני בהיריון ושהגוף משתנה, הייתה בחודשים הראשונים, שבהם פשוט לא הצלחתי לקלף את עצמי בבוקר החוצה מהמיטה. הבחילות הרגו אותי והתשישות מכלום הביאה אותי לאפיסת כוחות

 

עוד דבר שתמיד מפתיע אנשים הוא כמה מוקדם אני קמה, אלה קללה וברכה. בתקופות עמוסות אני יכולה לפגוש את הזריחה גם כשאני כבר באמצע העניינים שלי. כשאני יותר באיזי, אני "נמרחת" במיטה עד השעה שבע. איסוף לימי צילומים יכול להיות לפנות בוקר ותמיד, ללא קשר לשעה – אני אקום שעה לפני, אתקלח, אשתה קפה ואעשה מדיטציה.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: אוסף פרטי, הלבשה תחתונה: ג'ק קובה, עגילים: Coconut Love
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: אוסף פרטי, הלבשה תחתונה: ג'ק קובה, עגילים: Coconut Love

הפעם שבה באמת הבנתי שאני בהיריון ושהגוף משתנה, הייתה בחודשים הראשונים, שבהם פשוט לא הצלחתי לקלף את עצמי בבוקר החוצה מהמיטה. הבחילות הרגו אותי והתשישות מכלום הביאה אותי לאפיסת כוחות. בקושי הצלחתי לתפקד. גם נעלמתי קצת, לקחתי מין הפסקה. גם בהתחלה לא סיפרנו לאיש, והייתי תקועה במצב הזה בלי יכולת להסביר מה עובר עליי. ירון כבר היה מתחיל את היום ואני יצאתי מרוסקת מהמיטה עם פרצוף חמוץ ושיער מבולגן בעשר בבוקר. זה היה שוק בשבילנו, כי זה הכי לא אני. זה עבר לי בסביבות שבוע 12 ומאז הכול סבבה לגמרי (טפו־חמסה־דגים, אומרות אימא וסבתא מהצד הטריפולטאי שלי).

הסוד: שנ"צ

לגבי הלו"ז המסודר והמתוקתק שלי, חשוב לי שלא תחשבו שאני איזה יצור ערני. אין כמעט יום בערך מאז כיתה ח' שלא ישנתי בו שנת צהריים. אני יכולה להירדם על פוף בחדר ישיבות ל־15 דקות, או אם יש לי זמן גם לשלוש שעות במיטה בבית. כל דבר על ספקטרום הזמן הזה מתאים לי. אני ישנה קבוע באיפורית (משאית שיש בימי צילומים), בוואן של ציוד, ואם אני באמצע משהו אני יכולה לקפוץ לחצי שעה לאולפן של ירון, שנמצא ליד הבית שלנו. כלום לא מפריע לי.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: מסימו דוטי, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery

אחיות לשנאה העצמית

אני חושבת שאני בעיקר סבלנית מאוד לנשים ולבנות. אולי יש משהו שמאוד משמח אותי בלשמוע על חיים, פדיחות, עצות, רגשות ותחושות של המין הנשי. אני מרגישה כאילו כל הבנות הן קולגות. בנים צריכים להיות מאוד־מאוד מצחיקים או מאוד־מאוד חתיכים כדי שיתפסו את תשומת לבי יותר מ־20 דקות. אני מאמינה גדולה בסיסטרהוד.

 די ללהק שמנות לתפקידי שמנות, די לקחת בנות שלא נראות כמו דוגמניות רק כקוריוז

 

מאוד משמח אותי שהקהל שלי מורכב מהרבה נשים. למרות שאני מקבלת הרבה תגובות מגברים שמתים עליי, ותמיד מתקוממים סביב הטענה שרק בנות אוהבות אותי, בעיקר כשאני כותבת באינסטגרם שלי בלשון נקבה רבות. אני מודעת לכמה נשים צעירות מסתכלות עליי כמודל, ולפעמים מקווה ביני לעצמי שאני מצליחה לשמש דוגמה אמיתית, ולפעמים אני ממש חשה אחריות. בין אם זה כשאני חושפת את הצרכנות הלא חכמה שלי, הבזבזנות, השנאה העצמית הקטנה שכולנו חוטאות בה, שלפעמים נחשפת ובורחת לי בהופעה, ברשתות או בתוכניות, ובכללי אני מנסה מאוד להיות דוגמה הכי טבעית, נינוחה ונורמלית. הדרך הכי טובה לשמש דוגמה בעיניי היא להיות האדם הנגיש והלא מושלם בעליל שאני, ולא לפחד לחשוף אותו.

לפעמים אני מתוסכלת מהאופן הפשטני שבו אנחנו כחברה מתייחסים ל"גוף נשי לא סטנדרטי". יש המון כוונות טובות, בין אם אצל מפורסמות שהן בעצמן לא דוגמניות, או אצל עיתונאים שחושפים את הפוטושופ כדי לסייע לנרמול היחסים של בנות ובני נוער עם הגוף שלהם. אני מבינה את הכוונה הטובה, אבל שונאת את האופן שבו זה נעשה. אם מישהי מלאה ויפה תפסיק להצטלם לשערים, כשהיא על טיקט בועט ומרדני מאוס כזה שאומר: "הנה הגוף שלי ואני אוהבת אותו", וסתם תצטלם רגיל לשער – תהיה בזה פי אלף אמירה בעיניי. שער שבו תופיע אישה מלאה ובכותרת יהיו רק מילים על הגוף שלה עצמו – גוף שנראה כמו שלי ושלך – עושה בעיניי את ההפך. לא משנה כמה המילים יהיו מחזקות. זה מנכיח את ההבדלים וממשיך לייצר מצב שבו "שמנות" מצטלמות רק לשערים עם אמירה נוקבת על המשקל, או משפטים כמו: "כל הכבוד לחברת האופנה הזאת והזאת, שהביאה דוגמנית מלאה לקטלוג שלה!" – לא, לא, לא, לא, זה ממש צריך להתנרמל. די ללהק שמנות לתפקידי שמנות, די לקחת בנות שלא נראות כמו דוגמניות רק כקוריוז.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: אוסף פרטי, הלבשה תחתונה: ג'ק קובה, עגילים: Coconut Love
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: אוסף פרטי, הלבשה תחתונה: ג'ק קובה, עגילים: Coconut Love

אני קונה הרבה באינטרנט בחו"ל, ושם אין אישיו מי הדוגמנית. קעקועים, שיער בבית השחי ובמפשעה, נשים לא סימטריות עם בטן רכה במידות גדולות תמיד מדגמנות בגדים – והכול ממשיך רגיל. העין שלי כבר רגילה לזה, השמים לא נופלים. דוגמנית לא צריכה להחזיק שלט "ניצחתי", אלא להמשיך לחיות את חייה כדוגמנית. זהו הניצחון, וכשנגיע לשם המאבק יסתיים.

אני חושבת שאנחנו קרובות. אני בטוחה שגם נשים שהן בעלות הגוף ה"מושלם" היו רוצות את הנרמול הזה. העוול שנעשה, נעשה גם להן, הצד ההופכי קשוח גם. אני בטוחה שהן סובלות באותה מידה. הייתי בעיקר רוצה שנשים ששונאות את עצמן יפסיקו לעשות את זה. זה חלק כל כך אינהרנטי מהגזע שלנו, לשנוא את עצמנו ואת איך שאנחנו נראות, זה הדלק שמחזיק אותנו, וחבל. בואו נשתחרר מזה ונשתלט על העולם. אני גם לא חושבת שזה עד כדי כך מעניין את הגברים. אנחנו עושות את זה לעצמנו, ולא יהיה נורא להפסיק ללחוץ לרגע על הכפתור הזה ולשחרר. זה יהיה מדהים.

אני ממש מרוצה מעצמי. אני לא שמנה, לא הייתי מעולם, וגם כשהייתי הכי "שמנה" – הייתי סבבה. זאת האמת. אני באופן אמיתי חושבת לעצמי שאני מותק, וחבל לי על כל השנים אחורה שבהן הייתי קשה עם עצמי

 

לאט־לאט אנחנו רואות שינוי בתפיסת הגוף במדיה. אני כן חושבת שיש חלוצות שעושות עבודה מדהימה, אבל חשוב לי שישימו לב לא לייצר אנטגוניזם עם ההתמקדות בשוני. מה אכפת לך להתעלם מהשוני הזה ולהפסיק להנציח אותו? עצם העובדה שאני מתעלמת מהמידה שלי, שהיא 42, ומופיעה בטלוויזיה וחיה את חיי בלי לעסוק בזה כל היום – אני חושבת ומקווה שבכך אני מחזקת את הטענה שלי.

תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery, משקפי שמש: אמור Ysl
תום יער | צילום: זהר שטרית, קריאייטיב והפקה: טל קליינבורט, סטיילינג: דניאלה קפלוטו ל־Artbook, איפור: איציק וקיל, שיער: מאור קידושים, ע.סטיילינג: ליאורה גבריאל, צולם במלון INK, שמלה: mishimono, עגילים: Daniella Capelouto Jewellery, משקפי שמש: אמור Ysl

המופע הראשון שלי היה ברובו סביב דימוי גוף ומשקל. הסיבה שבגללה הפסקתי לדבר על משקל ונראות בשנים האחרונות היא כי – ואני מתנצלת לומר את זה כאן בגלוי – אני ממש מרוצה מעצמי. הרגשתי שלצחוק על עצמי על הבמה עוד ועוד, זה קצת לשקר ולעשות נזק. אני לא שמנה, לא הייתי מעולם, וגם כשהייתי הכי "שמנה" – הייתי סבבה. זאת האמת.

אני מסתכלת בראי ורואה שאני חמודה ויפה. אני מטופחת, מצחיקה, חייכנית ושמחה. כשאני עוברת בתמונות בטלפון, אני באופן אמיתי חושבת לעצמי שאני מותק, וחבל לי על כל השנים אחורה שבהן הייתי קשה עם עצמי. ובעיקר, היום אין יותר תלונות פנימה. זה עושה אותי יפה מאוד, החופש הזה. קשה לי להאמין, אבל אחד מהדברים שאותם אני הכי שומעת הוא – שאני יפה, מטורף. פעם, אם היו אומרים לי דבר כזה, הייתי עושה קולות של חזיר ופרצופים ומשפריצה קולה מהאף. היום אני אומרת "תודה" וממשיכה הלאה.