צריך כפר שלם לגדל ילד, וגם תוכנית טובה יותר מזו שהציעה הממשלה

השבוע מסר ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהרה כלכלית בהשתתפות שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ ושר החינוך יואב קיש, ובה הציג את תוכניתו לחינוך לגיל 0-3. נתניהו הכריז על השקת השלב הראשון, הכולל מענק של עד 940 ש"ח לחודש באמצעות נקודות זיכוי עבור כל משק בית של הורים עובדים.

>> חינוך חינם לכולם? אז זהו, שלא

נתחיל מהסוף – אין כאן בשורה מהותית אבל אני תומכת במהלך הזה משום שהכיוון הוא נכון. אני בכלל סבורה שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד, אבל הסיבה שאני חושבת שצריך את חוק מעונות חינם היא שאם נסתכל על מבחן המציאות נראה שתנאי המחייה והתרבות של ישראל מצריכים כאן התאמה. אין שום בעיה שהתכנית תהיה עבור הורים עובדים, ולא רק מהסיבה הכלכלית של לעודד הורים לצאת לעבוד, אלא מהסיבה שאנחנו מבינים שילדים צריכים טיפול ראוי. וכששני ההורים עובדים, לעיתים הם מוצאים פתרונות לא ראויים ולא איכותיים וזאת כתוצאה מקריסה כלכלית או שלעיתים הם פשוט לא מוצאים פתרונות הולמים ובמדינה בה 10% מהישראלים הם בני פחות מגיל 4, שזה כמעט כפול ממדינות ה-oecd, נדרשת כאן חשיבה מקיפה יותר.

המציאות היום היא שיותר ויותר משקי בית מבוססים על שני הורים עובדים, מדינה שבה מספר האימהות היחידניות עולה מידי שנה, כך שאימהות צריכות לבחור בין מסירות לילדיהן לבין מסירות לילדיהן מבחינת כלכלת הבית. זהו אינו מצב בריא לא לאימא ולא למשפחה.

אנחנו חיים במדינה שהערכים שלה מעודדים חיי קריירה וגם ילודה והשילוב הזה, שישראל מעודדת את שניהם, הוא מחייב התייחסות ספציפית למדינה בה אנחנו חיים, בשונה ממדינות אחרות. הכל מתחיל מהציפיות הסותרות של עבודה וילודה ומי שהכי נפגעים מכל המצב הזה הם אנחנו כמשפחה והילדים בפרט. ילדים בגיל הרך זקוקים למענה צמוד, לפניות מרבית, ליציבות ביחסים, לאהבה, האזנה, לטיפוח רגשי וקוגניטיבי, סביבה פיזית בטוחה, מזון בריא ולסביבה מכילה. ובמצב הקיים היום – נקודות זיכוי לא יתורגמו בצורה כזאת שההורים ישתמשו בהם כדי לתת להם את המענה הטוב ביותר לילדים, כי בסוף, לנו כמשפחה יש צרכים נוספים ולכן יותר נכון יהיה להשקיע בקיים. מה זה אומר? בניית מעונות וגנים מפוקחים נוספים, דרישות מגננות להכשרה כבוהה יותר ויש לראות בגננות לגילאי 0-3 כמקצוע הוראה לכל דבר, עם דרישות הכשרה מקיפות, ולא לראות אותן כשירותי ביייביסיטינג. וכמו שמר נתניהו קורא לזה "להעלות את רמת הפדגוגיה בגנים".

לקיחת משאבים מתוך המשאבים המועטים שמוקצים לחינוך, יכול להרע את המצב. מנגד, אני חושבת שצריך לעשות את שני הדברים. לתת את המענה שהמציאות מחייבת אותו אבל תוך כדי תכנון חברתי ושינויים הדרגתיים אך משמעותיים בכל המצבת החינוכית. החל מבעיית הפיקוח והכשרת הגננות וכלה בכיתות עמוסות מידי.
ואם נכנס יותר לעומקם של הדברים, בעיני אין כל הבדל בין הורים לילדים במעונות הפרטיים, שגם הם זכאים לסבסוד ששווה ערך לעלות של ילד בגן. עדיין לא מאוחר מדי בשביל לגבש עוד ועוד תכניות.

איריס ברנט, חוקרת הורות במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ולשעבר פעילה באגודה לגיל הרך