שעת התה

אפשר לחלק את אוכלוסיית העולם לשני מחנות: אנשי הכלבים ואנשי החתולים, מצדדי הכוסברה ומתנגדיה, ושותי הקפה מול שותי התה. חלוקה אחרונה זו היא גם גיאוגרפית במובהק: לאנגלים התה הוא מה שהיין האדום לצרפתים (על אף שהאירים מובילים עליהם בצריכה השנתית לנפש – שלושה קילוגרמים לשנה!), ביפן הוא מלווה בטקס מדוקדק, בהודו הוא מתובל וארומטי, ובסין כל מחוז מתגאה בתה משלו.

מקורו של התה בהודו או בסין, תלוי את מי שואלים ולאיזו אגדה מאמינים, וכל סוגי התה מופקים מעליו של שיח הנקרא קמיליה סיננסיס, כשההבדל הוא בעיבוד לאחר הקטיף.

תה שחור, התה הנפוץ ביותר, עובר בדרך כלל הליך של ייבוש, גלגול, חמצון ("התססה") ושוב ייבוש, כדי לייצב את המוצר. תה ירוק אינו עובר התססה ומשום כך העלים שלו שומרים על צבעם ועל טעמם העדין. תה לבן, המופק מניצני הצמח, עובר עיבוד מינימלי – ייבוש בלבד, והוא יקר יחסית. תה אולונג עובר חמצון קצר יותר מאשר התה השחור, ועל כן טעמו עדין יותר, וגם הוא יקר מאוד. תה פו-אר, חדש במחוזותינו אך עתיק מאוד בסין, עובר, ממש כמו יין טוב, גם יישון בן כמה שנים, ומשתבח ומתייקר עם הזמן.

הוד מעלותיו

עלי התה עשירים בנוגדי חמצון הקרויים פוליפנולים, ואלה נלחמים באויב העם, הרדיקלים החופשיים, ונחשבים כטובים למניעת מחלות לב, שבץ מוחי, סוגי סרטן שונים והזדקנות מואצת. אפשר להשוות את כמות נוגדי החמצון שבשתי כוסות תה לזו המצויה בחמש מנות של ירקות. התה עשיר גם בחומצה פולית, בוויטמינים מקבוצת Bובמינרלים כמו סידן, מגנזיום, ברזל ואבץ, ואפילו בפלואוריד, אשר מגן על העצמות ועל השיניים.

הדעה הרווחת היא שככל שהתה מעובד פחות, כך נשמרות מעלותיו הבריאותיות. לכן, התה הלבן נחשב אנטי ויראלי ואנטי בקטריאלי יותר מאשר התה הירוק, ואלוף בחיזוק המערכת החיסונית ובמלחמה בסרטן. לעומת זאת, מחקרים שבדקו ספציפית את התה הירוק טוענים לסגולותיו במניעת דלקת מפרקים ניוונית, מחלות עיניים, מחלות מעיים זיהומיות, דלקות בכבד ועוד. מחקרים אחרים קושרים לתה הירוק כתרים ביחס לשיפור יכולות קוגניטיביות, להפחתת סטרס וליצירת תחושת רגיעה ואופיטימיות. מצד נוסף, מסקירה מקיפה של מחקרים על ידי חוקרים אוסטרלים, עולה כי כמות נוגדי החמצון בתה השחור זהה לזו שבתה הירוק. גם לתה השחור, הפופולרי בקרב כ-80 אחוזים מאוכלוסיית העולם, יש יתרונות כמו הפחתת כולסטרול, הקטנת הסיכון למחלות לב ועוד.

ישנן טענות בדבר היותם של סוגי תה שונים שחקני חיזוק משמעותיים בדיאטות: אודות התה הירוק נכתב שהוא משפר את חילוף החומרים, ורופאים סינים, וכן ידוענים שונים, טוענים שתה הפו-אר מסייע בהרזיה למי שיכול להרשות אותו לעצמו, כמו ויקטוריה בקהאם וג'סיקה סימפסון.

זהירות, קפאין

אך לצד היתרונות של התה, יש גם צדדים חיוביים פחות, ובראשם הקפאין. בתה שחור יש כמות קפאין שאינה נופלת בהרבה מהכמות המצויה בכוס קפה, ולקפאין, כידוע, השפעות שאינן מיטיבות עם הבריאות: העלאת רמת הסוכר בדם ולחץ הדם, השפעה על מערכת העצבים והתמכרות. נוסף על כך, הקפאין שבתה עלול להשפיע על ספיגה של ברזל וסידן מן המזון, ולכן מומלץ שלא לשתות תה יחד עם הארוחה או סמוך לה.זהירות יתר בקפאין מומלצת לנשים בהריון, למיניקות ולילדים. בתה ירוק יש בערך שליש מכמות הקפאין לעומת תה שחור, ואפשר גם להפחית את כמות הקפאין באמצעות חליטת התה במים בטמפרטורה גבוהה פחות, ולמשך זמן קצר יחסית.

תה ללא תה

תערובות עלים ופרחים הנחלטות במים חמים זוכות לעתים בטעות לכינוי תה או תה צמחים, אך חשוב להבדיל ביניהן לבין תה, בין השאר מכיוון שאין להן את היתרונות והחסרונות הבריאותיים של התה, ובמיוחד – הקפאין. כך למשל, המשקה המכונה "תה אדום" עשוי מצמח הרויבוש, הניחן אף הוא בשלל סגולות יפות לבריאות, לרבות נוגדי חמצון, ברזל, סידן ואשלגן, אך הוא נטול קפאין. חליטות צמחים אחרות, טריות או יבשות, שאפשר להשיג היום בחנויות טבע, בסופרמרקטים וכמעט בכל בית קפה, יעשירו את בריאותיכם באופנים שונים (בצריכה מתונה, כמובן) ויאפשרו לכם לישון טוב יותר בלילה.