במילים נוגעות ובלב חשוף, ילדי ומלא געגוע, ועם סרטון כל כך חי, שי-לי עטרי-וינר מחבקת את הזיכרון של אהובה, יהב וינר ז"ל, שנרצח בשבת השחורה: "איך הבחור הרוקנרול שאהבה נפשי, מונצח בתוך אנדרטה"
ימי הזיכרון והימים שסביבם לוחצים על פצעים פתוחים, שורפים עצבים חשופים וצלקות שרחוקות מלהגליד. שי-לי עטרי, ששרדה את הטבח האכזרי בקיבוץ כפר עזה, שיתפה ברשתות פוסט אישי שמצליף ישר בלב – מכתב שהקדישה ליהב וינר,בן זוגה ואיש קולנוע, שנרצח במתקפת השבעה באוקטובר בזמן שהגן עליה ועל בתם שייה, שהייתה אז בת חודש בלבד, מול מלתעות אש הגיהנום.
>> "המחבל היה בתוך החדר ויהב הסתובב אליי למבט אחרון"
"יום הזיכרון מגיע ושוב אני תוהה מה הקשר בינך לכל זה", כתבה עטרי. "איך הבחור הרוקנרול שאהבה נפשי, מונצח בתוך אנדרטה. איך אתה, שכל כך אהבת להציק ולמשוך בצמה, צבוע בצבע הטראגי של היום הזה. מה אתה קשור בכלל לחולצות עם מדבקה של יזכור".
היא ממשיכה אל הרגעים הקטנים, היומיומיים, שמרכיבים את החיים – ואת שיברונם: "לא בא לי להדליק לך נר. לא בא לי לשים לך אבן. בא לי פשוט שתיכנס מהחדר שינה ותשיר לי שיר שיצחיק אותי. בא לי שתעיר לי שאני שוב שוכחת כוסות בסלון ואת האורות דלוקים. בא לי לזכור אותך כמו כאן. אדום בלחיים משתי כוסות יין, שר שיר וחולם כאילו אין מחר. זה אמנם שיר החופה שלנו, אבל האמת שזה סרטון מסתם עוד ערב, שאחריו סתם הלכנו לישון. אבל היום זה עולם ומלואו עבורי. עולם שהיה – ולעולם לא יחזור. אוהבת אותך, תותי". למילים צרפה שי-לי סרטון שבו נראה יהב כל כך חי ומאוהב, מנגן ושר את Harvest Moon של ניל יאנג – ערב רגיל, בית, יין, גיטרה, שיר וחלום קטן של חיים פשוטים, אוהבים ויפים, שיכלו להיות – אבל אינם. וזה מנפץ את הלב, בכל פעם מחדש.