שיינא גרשוביץ: "הרגשתי בחיי מהי בדידות, הגעתי לשפל של הדברים ויצאתי מחוזקת"

שום דבר בחזות של שיינא לא יכול לספר את סיפור החיים שלה, מלבד השם. למי שגדלה כחרדית, צעירה מ-12 ילדים, בוגרת לימודים באולפנה, לא היו במשך שנים תהיות לגבי מסלול חייה – וגם לא שום הרהורי כפירה. דרכה הייתה ברורה לה. "חד משמעית חיכיתי למצוא את האחד, וסקס כמובן – רק אחרי החתונה". כשהייתה בת 19 הבינה לראשונה שיש לה כמיהות אחרות. "הייתי אחרי שרות לאומי, שם לראשונה התחלתי ללבוש מכנסיים. עד עכשיו אני לא מבינה את עניין איסור המכנסיים, לפעמים זה צנוע יותר מחצאיות צמודות. אחרי השירות התחלתי לחשוב על חיי והבנתי שאני לא יכולה להישאר במסגרת שאולי לא מתאימה לי. לא ראיתי את עצמי למשל מתחתנת לפני גיל 27 או אפילו 30, וכמי שתמיד לא אהבה שאומרים לה מה לעשות, הבנתי שהעולם מציע אופציה טבעית להנאה, כן, גם הנאה ממין – וכשדברים קרו, השמיים לא נפלו. אז אני חילונית, לא שומרת שבת לא שומרת מצוות ועדיין מאוד אוהבת את  הדת".

155 אלף עוקבים. הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת

לא הכל נשאר במשפחה

שיינא גרשוביץ. בת 24 בסך הכול, בחורה יפה, כריזמטית, שנונה ומגניבה ועם אמירה ברורה, היא בלוגרית אוכל ולייף סטייל מהחזקות במדינה, וגם סטודנטית לנטורופתיה, יוצרת תוכן, עם 155 אלף עוקבים (והמספר הזה גדל כל יום). 92 אחוז מהעוקבים שלה הן נשים חילוניות וגם חרדיות שמופיעות ללא תמונה (רחמנא ליצלן) או בזהות בדויה. ראינו אותה גם בתוכנית "הבלוגריות" בהוט. אחותה היא ליבי נחימובסקי (שם  לידה חנה ליבא) בת 30, חרדית מכפר חב"ד, נשואה לרב ואם לשישה, בעלת הבלוג המצליח "ליבילנד" ומשפיענית רשת בעצמה, שעוסק בעצות בתחום הורות, אופנה ולייף סטייל.

תחרות במשפחה?
"בהתחלה היה מצב קצת לא נעים. ליבי מצליחה מאוד ועובדת כבר שנים ברשת ואני הגעתי ועברתי אותה במספר העוקבות. אבל אף פעם לא פתחנו את זה ומהר מאוד נהיה בינינו רק פירגון הדדי. ליבי נתנה לי פוש בתחילת הדרך, סיפרה על אחותה הסטודנטית ועל העשייה שלי. אנחנו שונות בחיצוניות, אורח חיינו שונה, היא חרדית, נישאה בגיל 18 ולבחינות הבגרות הגיעה עם בטן הריונית, מה שאצלי כבר לא יקרה. אבל בפנימיות אני מרגישה שאנחנו מחוברות ואנחנו מאוד קרובות. מבחינה מקצועית התוכן שלנו לא זהה, אז לא מדובר בתחרות, עכשיו אנחנו מכינות יחד מתכון שנעלה אותו אצל שתינו. אני מבקרת אצלה ורק בשבת האחרונה נסעתי אליה לכפר חב"ד".

בשבת? לכפר חב"ד?
"כן, אני מחנה את הרכב רחוק והולכת ברגל. אימי ואחותי התאומה רבקה כבר היו שם יום קודם וזה היה מפגש משפחתי נחמד. הילדים שלה שואלים והם מבינים שלא כולם דתיים".

"הבסיס של הדת אומר תהיי עם גבר אחד כל החיים, והכי רחוק שהגענו לדבר על מיניות היה בכיתה י"ב, כשהסבירו לנו על נידה והבטיחו לנו שלפני החתונה תהייה לנו הדרכת כלות ואז נדע הכול. לא שמענו מילה על אמצעי מניעה או על מחלות מין"

ואיך הקשרים עם המשפחה?
"הקשרים עם ההורים מעולים, אימי ואני מדברות הרבה והיא יודעת עלי הכול. אבי לא כל כך מודע לעשייה שלי. ליחסים שלי עם האחים אין קשר לדת, שלושה מאיתנו לא דתיים – אחותי התאומה היא קוסמטיקאית בקריית שמונה ויש לה חבר שאני הכרתי לה, שהיה חבר של אקס שלי, ויש לי אח חילוני בקנדה שעובד שם בדואר. חלק מהאחים גרים בחו"ל וכולם דתיים – שניים גרים בניו ג'רזי והם בעסקי פיצה, אח אחר חי בניו יורק והוא אחראי על בית חב"ד בניו ג'רזי, אח בפלורידה שהוא בעסקי יין ואח נוסף באוסטרליה שגם הוא בענייני פיצות – והפיצה שלו מאוד מוכרת בסידני. אני מחוברת גם לאחים היותר חרדים כי בסוף זה חיבור של נשמות. הם לא פוחדים שאשפיע על ילדיהם, ואנחנו בינינו מאוד פתוחים ומבינים. פעם לא לבשתי מכנסיים לידם, היום זה לא מזיז לי ואם יגידו משהו אז הם ישמעו שזאת אני. ברגע שאת מבינה שאין משפחה מושלמת, שזה לא תמיד נחמד ויש בעיות, אז את רגועה".

מתי נפגשתם לאחרונה כל המשפחה?
"בחתונת אחי ברמת גן. זה היה לפני ארבע שנים וכולם התקבצו מכל קצוות תבל".

מהילדות בהתנחלות בשומרון ועד לחווה לגידול אבטיחים באוסטרליה

שיינא גרשוביץ, נולדה בבני ברק וגדלה ביישוב חשמונאים, התנחלות דתית לאומית בדרום השומרון, אימה במקור מקנדה, אביה ישראלי, והם הכירו בשידוך עוד בשנות העשרה שלהם. הם נישאו בקנדה, חזרו לארץ וכאן נולדו להם שמונה בנים וארבע בנות, כשהאחרונות הן תאומות, רבקה ושיינא. בעת שנולדו היה להן כבר אח בן 20, נשוי.

"בהוויה שלי לא הרגשתי שבאמת חסר לי אבל לא היה לי כל מה שרציתי, וכשהלכתי עם חברות ראיתי שהן מקבלות 200 שקל ואני לא קיבלתי, ולא ידעתי אם זה מסיבה כלכלית או חינוך. אבל כבר אז ידעתי שאם יום אחד אני ארצה משהו אני אשיג, ובגיל 15 התחלתי לעבוד בחנות תינוקות, בבייביסיטר". הזוגיות של ההורים לא צלחה והם התגרשו כששיינא הייתה בת עשר. "הם חוו משברים ואני זוכרת ויכוחים בבית. וכשהם התגרשו שמחתי, אמרתי לעצמי, איזה כיף שלא אצטרך לשמוע ויכוחים. יש הורים שמחכים שהילדים יגדלו ואני אומרת להיפך, תתגרשו כשהם קטנים ואז הם לא יצטרכו לסבול רעש וצעקות בבית".

ואיך החיים התנהלו אחרי?
"נשארנו עם אימא ביישוב ואבא עבר לבני ברק. שניהם לא נישאו שוב. בחתונות של הילדים שלהם שניהם תמיד נמצאים מתחת לחופה אבל לא מדברים ביניהם. אימא עסקה בעבר בהידרותרפיה – התעמלות במים, ואחרי שהם נפרדו למדה ייעוץ זוגי, והיום היא עוסקת בנדל"ן והיא מתורגמנית. אבא הפך לשדכן במגזר החרדי בבני ברק ואפילו מצא שידוך לדודה שלי ולבני דודים. אחרי הגירושין היינו נוסעים לבקר את אבא כל שני ורביעי וכל שבת שנייה וכשגדלנו זה השתנה, באנו אליו פעם בשבועיים או חודש, ובחגים".

הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת

איך נראו חייך כתלמידת אולפנה?
"למדתי ב"אורות מודיעין", אולפנה דתית לאומית, החינוך היה מאוד יפה – לאהבת הארץ, שיעורי קודש, תנ"ך ברמה גבוהה ומשק בית. הבסיס של הדת אומר תהיי עם גבר אחד כל החיים, והכי רחוק שהגענו לדבר על מיניות היה בכיתה י"ב, כשהסבירו לנו על נידה והבטיחו לנו שלפני החתונה תהייה לנו הדרכת כלות ואז נדע הכול. לא שמענו מילה על אמצעי מניעה או על מחלות מין, למרות שהעולם הדתי של היום מתקדם והרבה בנות עושות סקס לפני החתונה".

אחרי סיום הלימודים היא עשתה שנת שירות בכפר הנוער עיינות, שם החלו חיבוטי הנפש הראשונים שלה והיא החלה ללבוש מכנסיים, אבל השינוי האמיתי הגדול היה אחרי השירות. "פחדתי לא לשמור שבת כי חשבתי שאולי אני אמות בגלל זה. אבל שבת אחת הייתי לבד בבית, לא היה לי מה לעשות ופתחתי את הטלפון. בלב הרגשתי שאני עושה משהו לא נכון ובאמת פחדתי שאולי אני אמות, ראיתי נטפליקס בטלפון ושום דבר לא קרה. אחותי התאומה התחילה כמוני, הרגשנו שאנחנו פורעות חוק. חיפשתי את עצמי והחלטתי לנסוע רחוק. הכי רחוק. ומה הכי רחוק – אוסטרליה. לא יודעת אם רציתי להתנתק כמו שרציתי לחקור. הייתי שם שנה ושמונה חודשים, כל שלושה חודשים עברתי לאזור אחר, עבדתי בבר, במשרד, בקבלה של חדר כושר, בחווה לגידול אבטיחים, השיא היה כמנהלת שיווק של חברת מגבות, כי לא הבנתי כלום בשיווק".

"הייתי יושבת מול הים ולא מפסיקה לבכות. שאלו אותי למה את לא בוכה במיטה ועניתי שהים של אוסטרליה מזכיר לי את הים של ישראל"

תקופה מעצימה?
"תקופה קשה שנמשכה שנה ושמונה חודשים, אבל לפעמים צריך להישבר בשביל לבנות את עצמך. לבד, בלי חברים, חוויתי בדידות, הרגשתי עצובה והתגעגעתי, הייתי יושבת מול הים ולא מפסיקה לבכות. שאלו אותי למה את לא בוכה במיטה ועניתי שהים של אוסטרליה מזכיר לי את הים של ישראל. וגם כשהייתי מסתכלת על הכוכבים חשבתי שהם כוכבים כמו בארץ, אבל לא ויתרתי לעצמי, כדי להתמודד ולנצח. שם הייתי כבר חילונית והיו לי קשרים אבל לא שום דבר משמעותי. אבל שם גם קצת התחזקתי. כשאתה בשפל, אתה מחפש להיאחז במשהו אז דיברתי עם אלוהים ולא הייתי לבד".

משם בישרת להורייך על החזרה בשאלה שלך?
"כן. כשהייתי מספיק בטוחה ושלמה עם עצמי כתבתי לאמי שאני כבר לא שומרת שבת ושאני מרגישה שזה מה שאני. היא ענתה לי שהכול טוב אבל ביקשה שבארץ, בבית בשבת, אנסה לא לדבר בטלפון ליד כולם. היא מאוד דתייה אבל יותר פתוחה ומקבלת. הקשרים עם אבא מעולים אבל הוא מאוד חרדי ולא כל כך מודע. כשאני באה אליו אני מתלבשת אחרת – שמלה או חצאית וחולצה עם שרוול יותר ארוך כי חשוב לי לכבד אותו".

חזרת לארץ מרוב געגועים?
"כשנגמרה לי הוויזה נסעתי לניו זילנד, אינדונזיה ולצרפת ומיציתי. חזרתי לארץ לבית של אחותי רבקה, לא הסתדר בינינו ועזבתי. שאלתי את עצמי מה אני עושה עם החיים שלי".

"הרגשתי פאתטית לעלות תכנים ולדבר את עצמי. שמתי מלא פילטרים כי היה לי מחסום גדול והתביישתי לדבר מול מצלמה"

ומה ענית לעצמך?
"שאני מתחברת לעולם של טבע. גדלתי בבית שאמא מאוד מתחברת לבריאות וחילחלה לי את הנושא, והלכתי לעבוד בחנות הטבע אניס, וגם למדתי בקורס שיווק. שם הכרתי את החבר שלי יוהאן, החבר הראשון שלי ברמה של לגור יחד".

הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת

תוצרת חוץ?
"לא. יוהאן מזרחי – אימא צרפתיה ואבא מטבריה, שגדל בקיבוץ עמיר וגדול ממני בשמונה שנים. חשבתי שהוא האחד, וכשנגמר לי החוזה בדירה וגם התחילה הקורונה והכל נעצר, הוא הציע לי לגור איתו בשאר ישוב בצפון. זו הייתה בחירה מפחידה לעבור לצפון אבל לא הייתה לי יכולת כלכלית לגור בתל אביב. גרנו בצימר קטן בתוך מטע אבוקדו, בשקט וברוגע, כשכל המדינה בסטרס של קורונה. מדובר בתקופה מאתגרת מאוד למגורים משותפים, בלי לקחת ספייס, אבל צלחנו את זה והיה לנו ממש טוב".

"אני רחוקה מעולם של לרלורים"

איך התחלת להיות בלוגרית?
"בשלב מוקדם בקורונה טיפסתי על הקירות משעמום, וכמו רבים ביטוח לאומי מימן אותי והתחלתי בלימודי נטורופתיה. המטבח הוא התחביב שלי, מגיל 17 אני חיה אורח חיים בריא. אוכלת כמעט רק מזון לא מעובד, קייל, אבקת אסאיי חמאת בוטנים טבעית, משתדלת לקנות מוצרים באריזות מתכלות, גם בטיפוח אני מתבססת על מוצרים טבעיים עם לוגו הארנב, סופרפודס עוצמתיים בגלל פסוריאזיס, ומשתמשת הרבה בחמאת שיאה. כבחורה מתבגרת התעניינתי במהי תזונה ומה האישיו עם קלוריות. רציתי להבין דברים לעומק, חקרתי וקראתי, ומבחינת ידע באתי בשלה – אבל הרגשתי פאתטית לעלות תכנים ולדבר את עצמי. לא רציתי רק לתת טיפים אז עברתי לתת מתכונים ושמתי מלא פילטרים כי היה לי מחסום גדול והתביישתי לדבר מול מצלמה. בפברואר 20 החלטתי לעלות פוסט עם ארוחת הצוהריים שלי שכללה קינואה, אנטי פסטי ביצה, אבוקדו, בטטה, ואגב, עד היום אני מעלה את מה שאני אוכלת באותו יום".

הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת

"התחלתי לעלות תכנים שלי ברשתות, בפייסבוק ובאינסטגרם, המתכונים הפכו לסיפור הצלחה מהיר. אנשים היו בבית, חיפשו להכין אוכל עם מתכונים פשוטים ואני באתי בזמן הנכון. בחודש הראשון היו לי עשרת אלפים עוקבים, זה היה מטורף שהתחילו לתייג אותי, אבל זה נתן לי מוטיבציה. בשיווק למדתי חקר שוק אז התחלתי לבדוק את השטח והבנתי שאפשר להתפרנס מזה, ויחד עם יוהאן פנינו לחברות שאנחנו משתמשים במוצרים שלהם כמו פודי ושופרסל גרין, הצגתי את עצמי, שאלתי אם הן רוצות פרסום והצעתי לכתוב להם מתכונים וזה גדל כמו כדור שלג. יצרתי תפריטים בריאים כמו מתכון לפשטידה עם ארבעה מרכיבים – משהו קל זמין ובריא. מההתחלה החלטתי להתמקד בפשטות – אם יש מעל שישה רכיבים אני נרדמת רק מלרשום כל כך הרבה, אז למה שאחרים יעשו".

ויוהאן?
"לא הצלחנו להסתדר עד הסוף. אני מאוד פרי סטייל, זורמת, לפעמים זה טוב ולפעמים לא, והבנו שאנחנו לא מתאימים. בראש השנה נפרדנו".

נשבר לך הלב?
"לא. שנינו היינו שלמים עם ההחלטה ושנינו המשכנו הלאה. היינו חברים עוד לפני שהפכנו לזוג ונשארנו ממש חברים טובים. טוב לי לבד, אני נהנית, אני יכולה לקום בבוקר לטחון שיבולת שועל בלי להפריע לאף אחד, יש הר של כלים ולא יעירו לי ואני בוחרת מתי לעשות כביסות. אבל זוגיות זה מהמם, כי בסוף לא טוב היות האדם לבדו ואם יהיה מישהו שאני ארצה, אז חד משמעית כן".

הסדרה "הבלוגריות" בהוט, עזרה לחשיפה שלך?
"כן, אבל הרגשתי שונה שם. כשהציעו לי לא רציתי אבל הייתי אז עם יוהאן והוא אמר לי שאין לי מה להפסיד ובאתי לאודישן. שמעתי מלא בנות מצחקקות ואני רחוקה מעולם של לרלורים, לא מדברת על קניות ועל החבר. אבל זה לא היה כל כך גרוע ובכל פרק הבאתי את הצד שלי לנושאים שדוברו, ובין הפרקים, כשחיכיתי לשאר הבנות ואנשי ההפקה אמרו לי ללכת להתארגן, אמרתי שאני כבר מוכנה. גם הם הרגישו שאני שונה. עם יובל כספית התחברתי מאוד, אפילו נסענו יחד לניו יורק".

עם "הבלוגריות" של הוט | צילום: רונן פדידה

איך את מסבירה את כמות העוקבים העצומה שלך?
"אני לא מרגישה את הכמות העצומה ועד היום בראש שלי אני אומרת לעצמי שיש לי עשרת אלפים. כי בסוף אני מחפשת שתהייה אינטראקציה ואיכות, ושתהיה פעילות, ושיהיה לי דיאלוג אמיתי עם העוקבות שלי. אני שמחה שיש לנו שיח שהוא לאו דווקא על אוכל אלא גם על נושאים שקשורים לאורח חיים בריא וגם להתמודדות עם בדידות, זוגיות, אכילה רגשית, והרבה מניסיון חיי. אני הרגשתי בחיי מהי בדידות, הגעתי לשפל של הדברים ויצאתי מחוזקת".

"בגלל החינוך הדתי שלי לא ידעתי שהולכים לגינקולוג אם את לא בהיריון, אבל למזלי עליתי על זה כי היו לי דימומים"

לפני שנה חשפת שחלית בווירוס הפפילומה.
"נכון, ההדבקה שלו היא מקיום יחסי מין וכמעט לכל בחורה שנייה יש אותו אבל ברוב המקרים הוא רדום. יש לווירוס הזה הרבה זנים ומעטים מהם עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם. בגלל החינוך הדתי שלי לא ידעתי שהולכים לגינקולוג אם את לא בהיריון, אבל למזלי עליתי על זה כי היו לי דימומים שאינם קשורים למחזור החודשי ובבדיקה נמצאו תאים סרטניים בדרגה 3. עברתי ניתוח והיום אני בריאה ובמעקב. זה היה טראומתי, אם לא הייתי עולה על זה בזמן זה יכול היה להיות בלתי הפיך. אני היום מדברת על זה ובכלל על מיניות ואמצעי מניעה כדי להתריע, וכדי להפציר בבנות ללכת לעשות בדיקת פאפ כדי לראות אם יש שינויים בתאים. הבדיקה אינה כואבת, והכי חשוב: גילוי מוקדם מציל חיים".

איך נראה יום בחייך?
"אני קמה בסביבות שש שבע בבוקר ואני כותבת לעצמי את משימות היום – עם מי לדבר ולמי לשלוח מיילים – וכל היום הוא דינמי. אנחנו חיים בעולם ביקורתי, גם באינסטגרם, ולעבוד עם מותגים וחברות זה כרוך בהרבה עבודה קשה והמון כאבי ראש. אני עסק של אישה אחת שעושה הכול לבד – אני המפיקה, היחצנית, מגלגלת הכול לבד. אני שולחת תוכן מסחרי לאישור, מחליטה מה לעלות לסטורי, איזה מסר להעביר וגם משתדלת להיכנס כל יום למטבח ולנסות משהו חדש".

ומה הלאה?
"בניתי סדנה למפגשים של פנים אל פנים. זו פלטפורמה נהדרת להעביר מסרים חיוביים. אין משהו שישתווה להסתכלות על מישהו בעיניים ולחיוך. 15 נשים יגיעו לכל מפגש בסדנה והמטרה היא לייצר שיח, לצחוק, לתת פוש איך מתחילים לאכול נכון ולמה. זה יקרה בסטודיו בדרום תל אביב ופונים אליי על זה עשרות מדי יום. אני מאמינה שהעסק הזה יגדל ואתמקד בזה גם בעתיד כי אני רוצה להשפיע על חיים של אנשים ועל הבריאות, ובעתיד גם לפתח מוצרים".

את שומרת כשרות?
"אני צמחונית אז לא יוצא לי לאכול בשר או חלב. הבית שלי הוא פרווה. אני לא אוכלת פירות ים בגלל החינוך מהבית, וגם חזיר לא אכלתי מימיי".

הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת

אז איפה החטאים שלך כדתל"שית?
"בעבר לא חיכיתי שש שעות בין בשר לחלב".

אז מה נשאר לך מהדת?
"ברגע שמתעמקים אפשר למצוא דברים יפים כמו נידה. כשמסתכלים על הסיבה, הרי בסוף רוצים שהזוגיות תימשך לנצח, אז יש משהו בלא לעשות סקס שישה ימים. בנוסף, אני עדיין מברכת את ברכת "אשר יצר" ביציאה מהשירותים אבל לא בקול רם. זה ביני לביני".

את דודה ותיקה. לכמה?
"אחרי האחיין השלושים, הפסקתי לספור".

אבא שלך יודע שאת לבד היום?
"כן. הוא רק מחכה שאגיד לו טטי, תמצא לי שידוך".

הבלוגרית שיינא גרשוביץ | צילום: באדיבות המצולמת