שיטה חיובית

ד"ר טובי בראונינג המציאה שיטה נעימה לטיפול בכאבים

88 שיתופים | 132 צפיות

"ככל שהגישה שלי התרככה, כך הגיעו יותר ויותר מטופלים", אומרת ד"ר טובי בראונינג ומספרת כיצד פיתחה את שיטת עוצמת הרכות.

תמיד מעניין לשמוע כיצד אדם אחר בוחר או מתגלגל לתחום העיסוק שלו. הגיע הזמן לספר כיצד פיתחתי את שיטת "עוצמת הרכות". בזמנו, לאחר שסיימתי את הכשרתי ברפואת עצמות – אוסטאופטיה וקרייניופטיה (רפואת גולגולת) בלונדון, לא הייתי מסופקת. כבר אז חיפשתי אחר "האדם השלם" ואחר הוליזם אמיתי, ואכן מצאתי טכניקות שונות תחת תיאוריה הוליסטית.

היה לי ברור שאנו מערכת הוליסטית אחת שבה גוף, נפש, רוח, שכל ונשמה שזורים יחד ומשפיעים זה על זה – כל השפעה באחד תשלח אדוות לאחר. רציתי גישה שתכבד, תכיר ותיגע בכל הרבדים שבנו בו זמנית.

בשנות ה-70 המאוחרות וה-80 המוקדמות, בהן חייתי בלונדון, היה מגוון רב של הזדמנויות מופלאות להתנסות ולהתמחות בגישות גוף-נפש, ואכן התנסיתי בחלקן. אולם עד מהרה זיהיתי שהחוט המקשר בין מרבית הגישות הוא הדגש על הכאב. רוב הטיפולים התמקדו בכאב. נהגו לחזור לטראומה על מנת לרפא טראומה, או לחילופין השתמשו בטכניקות מכאיבות לפתיחת חסימות. הפליא אותי כמה כבוד אנו רוחשים לכאב. מדי שבוע הקולגות שלי ואני חזרנו שוב ושוב לטראומות. למרות שהיינו חוזרים הביתה "מפורקים", לא ראיתי שהדבר מקומם את הסובבים אותי. התחלתי לחשוד שאולי אנחנו מכורים לדרמה.

כופרת במקובל

בקליניקה שלי, ביחד עם הטיפולים האוסטאופטיים לכאבי גב, לבעיות עיכול ולבעיות וכאבים נוספים, שילבתי גישות גוף-נפש, אך חשתי שאני עדיין בחיפוש מתמיד אחר ההוליזם. אני זוכרת רגע מסוים שתמיד יישאר אתי. בעודי מטפלת בגופה הדואב של מטופלת, משהו עצר אותי לפתע ושמעתי קול פנימי חזק. באותו רגע הבנתי שריפוי הוליסטי עמוק יכול להתרחש רק כאשר קיים ריפוי הדדי, כששני הצדדים – "הנותן" ו"המקבל" – מוכנים להיות "מטופלים" בעת הטיפול.

כלומר, גם עליי כמטפלת יש אחריות לגלות ולרפא את עצמי תוך כדי האינטראקציה הטיפולית. אם אשאר "בחוץ", לא אעשה הכל כדי להעצים את הריפוי ואף אעכב אותו. זו היתה נקודת מפנה. זמן קצר לאחר מכן משהו בי החל להתקומם נגד הדגש המושם על הכאב, אותו חווינו על בשרנו בקורסים השונים שעברנו. כשהעליתי בפני קולגות שלי את הטענה שחייבת להיות דרך אחרת, רכה ושמחה יותר, הם הזדעזעו. טענתי שאם נתכוונן לכאב, תמיד יהיה כאב, משום שהמקורות שלו הינם אינסופיים עבורנו כבני אנוש. הצעתי שאולי כדאי להתכוונן לרכות ולשמחה ולדלות מהמקורות הללו. נתפשתי ככופרת של ממש. היה זה בתקופה טרם פרסומם של המחקרים המוכיחים כי הנאה מזרימה אנדורפינים המביאים לריפוי עמוק.



אנו מערכת הוליסטית אחת שבה גוף, נפש, רוח, שכל ונשמה שזורים יחד ומשפיעים זה על זה - כל השפעה באחד תשלח אדוות לאחר<br />אילוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/194/21194/1.jpg?1183546807" />                             </p>
<div>אנו מערכת הוליסטית אחת שבה גוף, נפש, רוח, שכל ונשמה שזורים יחד ומשפיעים זה על זה – כל השפעה באחד תשלח אדוות לאחר<br />אילוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<h2>נענוע עדין</h2>
<p>עוד בטרם פיתחתי טכניקות נענוע שונות, התחלתי להשתמש בנענוע עדין,כמותו מצאתי בגישות שונות, למשל בפלדנקרייז, בפולסינג של טרצ'ין, בעבודה של ד"ר טרייגר ואפילו בשיאצו. חקרתי וגיליתי שלאורך ההיסטוריה תמיד השתמשו בתנועה כאמצעי ריפוי. מהתרבות במזרח הרחוק ועד לאמזונות שבג'ונגל, תמיד שלבו יסודות של נענוע כלשהו בטיפול. אולם במערב נתפשו מרבית הדברים המהנים כשוליים, ובמקרה הטוב כבונוס לאחר עבודה קשה, כואבת, "מכובדת". </p>
<p>מכאן התחלתי בדרכי הארוכה לפיתוח הגישה השלמה של "עוצמת הרכות", שהביאה אותי עד לקצה הפלנטה. במשך השנים כשחייתי בניו-זילנד ובאוסטרליה חקרתי ועשיתי "ניסויים ברכות" על מטופלים. ככל שהגישה התרככה והתפתחה, כך הגיעו יותר ויותר מטופלים. הם לימדו אותי רבות והראו לי כיצד, באופן פלאי, התאים שלנו יכולים להעלות זיכרונות טובים דווקא, שנשכחו מזמן, במקום טראומות. שם כתבתי את הספרים "עוצמת הרכות" ו"איך הפכה האישה לגבר" שתורגמו לאחר מכן לעברית. העזתי לקחת את הריפוי בשמחה ואת "הריפוי ההדדי" עד הקצה.</p>
<p>חקרתי עד כמה האומץ של המטפל ללמד את עצמו ולהתרפא תוך כדי טיפול מעצים את המטופל שאתו. בדקתי את השורשים ההיסטוריים והביוכימיים של ההתמכרות שלנו לסבל. המשכתי לפתח בשקידה טכניקות נענוע רבות לפי עקרונות התפקוד של הגוף האנושי. המשובים הנלהבים המגיעים מרחבי העולם מאשרים שכדאי היה להתעקש ולהתמיד להתמקד בטוב ובעוצמה שברכות.</p>
<p> </p>
<p><strong><em>מתוך: מגזין <a href=דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה