שותים גם בחורף

בחורף תחושת הצמא פוחתת, אבל אסור לשתות פחות
רוב האנשים מתייחסים למים כאל דבר מובן מאליו ולא מייחסים לו חשיבות יתרה. המים מהווים 55%-65% מגוף האדם המבוגר ו-70% מגופו של ילד. אולם המים הם הרכיב התזונתי החשוב ביותר. כי בעוד שהגוף מסוגל להתקיים ללא מזון אפילו למשך חמישה, שבועות אין הוא יכול להתקיים ללא מים אפילו חמישה ימים.
מה עושים לנו המים? הם אחראים ומעורבים בכל פעולה בגוף, כולל עיכול, ספיגת מזון, מחזור הדם, הפרשות שונות אל מחוץ לגוף, כל הפעילויות הנעשות בתוך התא, החדרת חומרים לתא וכו´. המים מעבירים מזון לכל תאי הגוף ומסלקים מהם את הפסולת. הם גם מקיימים רמה קבועה של טמפרטורה בגוף. הגוף מאבד נוזלים באוויר שאנו נושפים, בזיעה הנפרשת, בשתן ובצואה.
מאחר שהגוף אינו מסוגל לאגור מים, יש הכרח במילוי מתמיד של החסר. מניעת נוזלים מהגוף יוצרת בעיות בריאותיות, ביניהן עצירות, הצטברות חול ואבנים בכליות, שיבושים בתפקודים ובפעילויות שונות בגוף, ועוד.
הצמא הוא הווסת העיקרי שלנו
הכליות הן המווסתות העיקריות של מאזן הנוזלים בגוף. כאשר יורדת כמות המים בשיעור של 1% ממשקל הגוף מתחיל תהליך ההתייבשות והצמא גובר. אם אבדן המים מגיע לשיעור של 5% ממשקל הגוף, מתחיל האדם לחוש חום, עייפות, כאבים והוא ילקה במכת חום (מכת שמש).
הצמא הוא הווסת העיקרי של צריכת המים, אולם אין לסמוך עליו בלבד. כשהגוף מתייבש הדם נעשה מרוכז יותר. ריכוז זה מעורר קולטנים מיוחדים במרכז שבמוח (היפותלמוס) המווסתים את טמפרטורת הדם ואת רמת הסוכר שבו. אז נוצרת תחושת הצמא. אלא שתחושה זו אינה עומדת בקצב של הגברת הצורך בנוזלים, במיוחד בעת מאמץ גופני, מחלה או מזג אוויר חם.
ככל שהפעילות הגופנית מאומצת יותר, או ככל שמזג האוויר חם יותר, כן גדל הצורך בנוזלים ואז אין לסמוך על הצמא כאינדיקטור בלעדי של הצורך הזה. ככל שהדבר יישמע מוזר, בהרים שבהם האוויר קריר ויבש, יש דווקא צורך בתוספת נוזלים. מטפס הרים או אדם העובד קשה בגבהים צריך להכפיל ויותר את כמות הנוזלים שהוא שותה. באוויר יבש הגוף מאבד יותר נוזלים (ירושלים) מאשר באוויר לח (תל-אביב).
כמה שותים?
אם אי-אפשר לסמוך על הצמא בלבד, השאלה היא כמה לשתות? ברוב ימות השנה, קיץ וחורף, יש לשתות 12-15 כוסות נוזלים ביום, מכל הסוגים: מים, סודה, תה, קפה, מרק, משקאות קלים (דיאטטים) ועוד. נכון שהפירות והירקות מכילים מים כ-90% ממשקלם, אולם הם נחשבים למזון מוצק ולא נכללים במסגרת השתייה הדרושה.
יש לזכור כי לקפאין ולמשקאות חריפים ישנה השפעה משתנת, ולכן אינם טובים לצורך מילוי החסר בנוזלים. חלק מתחושת ה'האנגאובר' שלמחרת ליל-הילולה נובע מהתייבשות. מי שמרבה בשתיית משקאות שמכילים קפאין, או משקאות חריפים, ירבה לשתות במקביל גם מים (ואין בזה היתר להגזים בשתיית קפה ובוודאי לא לשתות משקאות חריפים).
לסיכום
מרכז הצמא ומרכז הרעב סמוכים במוח זה לזה. לכן, אנשים צמאים (ובעיקר כבדי המשקל) מפרשים לעיתים קרובות את הצמא כרעב ומתחילים לאכול. אם ינסו לשתות הרבה ייווכחו לדעת עד כמה תפחת כמות האוכל שהם אוכלים ואז יקל עליהם לשמור על משקלם.
הכותב הוא כפיר נחום בעלי רשת "טבע קסטל" – יועץ תזונה בכיר, המתמחה בתוספי מזון לספורטאים