את רק גוללת באינסטגרם ולא מעלה כלום בעצמך? איזו טעות
הרשתות החברתיות לא נועדו רק כדי לבדוק מה אחרות לבשו או אכלו. הגיע הזמן שכולנו נשתמש בהן כדי לבטא את הערכים שלנו. אפילו קים קרדשיאן בעניין
אנחנו רגילות לשנוא את הרגלי צריכת האינסטגרם שלנו. חלקנו מבלות 40 דקות לפני השינה בטיקטוק וסיפרו לי שיש עדיין אנשים שמכורים לפייסבוק. הגלילה האינסופית בין מבצעים וסרטונים בהם הבת של ביונסה רוקדת – מייצרת לעיתים תחושה ריקה של התמכרות לעולם מקביל ללא ערך. אז זהו, שבין כל הפוסטים על טיולים ביוון, לא פעם ולא פעמיים – נולד שינוי חברתי ענק.
>> "ציפו שאהיה רכה ועדינה, ההפתעה הזו מעליבה לפעמים"
הרשת לא נועדה רק בשביל להתעדכן במה אחרות משתפות, או במקרה שאתן כן מעלות תוכן מדי פעם – לשתף רק מה אכלתן וכמה התאמנתן יפה במכון. היא נועדה גם לביטוי הערכים שלנו, ולשיח פוליטי. אנחנו רגילות שיש אינסוף מרחבים אליהם ״לא מכניסים פוליטיקה״, אבל הרשתות החברתיות התגלו כמקום בו ברגע שמכניסים פוליטיקה, שינוי חברתי נולד. נושאים מושתקים שנותרו בשולי התקשורת והשיח היומיומי יכולים לקבל תאוצה מטורפת גם דרך עמוד אנונימי לחלוטין. ראינו איך פוסט אחד על מחירי המילקי בברלין הצית מחאה שלמה בארץ ואיך איוונט על פתיחת אוהל ברוטשילד הוציא מאות אלפים לרחובות. האם לפני שנכתב פוסט המילקי, המילקי לא היה יקר? הוא היה. פשוט אף אחת מאיתנו לא ידעה את זה.
המאבק הפמיניסטי של העשור האחרון הוצת בטוויטר. עוד ב־2006 הקימה טרנה בורק את "מי טו" כדי לוודא שנשים הסובלות מהטרדות מיניות בעולם העבודה ידעו שהן לא לבד. קצת יותר מעשור אחר כך, ב־2017, השחקנית אליסה מילאנו פרסמה ציוץ מפורסם בו ביקשה מכל מי שאי פעם עברה הטרדה או פגיעה מינית שתגיב "מי טו". משם, מאות שחקניות, מפיקות, מנכ"ליות ונשים שהקול שלהן יכול להגיע למרחקים – קיבלו סוף סוף את הבמה המתאימה להשתמש בו. במה לא מצונזרת, לא נשלטת על ידי בעלי כח ולא נתונה לחסדי קובעי מדיניות.
בזכות תנועת מי טו מדיניות השתנתה, חוקים נכתבו ופוגעים מינית שילמו מחירים. מאז, הרשת הפכה להיות במה פמיניסטית אדירה שבזכותה נשבר טאבו וקשר שתיקה בנושאים כמו הנקה, ווסת, פערי שכר ועוד. אפילו קים קרדשיאן, ממציאת הקוד קופון וחופשות יוקרתיות בסטורי, משתמשת בפלטפורמה שלה כל הזמן כדי לעורר מודעות לענישה וגזר דין מוות שלא בצדק לעשרות אסירים בשנה. בזכות האינסטגרם שלה, הצליחה להגיע לנשיא ארצות הברית ולקבל חנינה עבור מי שהיו אמורים למות. היא הבינה – יש לי יכולת, בכפתור אחד בלבד, להגיע למיליוני לבבות.
בישראל ראינו איך הרשת קידמה את המאבק לשוויון מגדרי שוב ושוב ולא רק בזכות משפיעניות או מפורסמות. בנובמבר 2018, לדוגמא, בשבוע אחד נרצחו שתי נערות. עד אותו שלב של השנה מספר הנשים הנרצחות הגיע ל24 והסטטיסטיקה של נרצחת בישראל אחת לשבועיים התקבעה רישמית. אף אחד לא דיבר על זה. כמה ידיעות איזוטריות בעיתונים הגיעו לחלקנו וכל מי שהמידע נגע בה, לא הצליחה להמשיך כרגיל. שותפות שלי ואני ישבנו בסלון וידענו – לא יכול להיות שתהיה אישה בישראל שתשמע שבשבוע אחד נרצחו שתי נערות והיא תמשיך את חייה כרגיל. לקחנו מחשב, נכנסו לפייסבוק ופתחנו איוונט ״אני אישה אני שובתת״. כך, הכרזנו על שביתת הנשים הגדולה. לא הרמנו טלפונים, לא התקשרנו לעיתונים – פשוט הקמנו איוונט. למחרת בבוקר היו אלפי נשים שהצטרפו ומיד אחריהן גם התקשורת. כמה ימים אחרי שהמדינה שתקה על נערות שנרצחות, לא נותר אך אדם אדיש לרצח נשים, אלפים שבתו, הוקמו 150 מוקדי מחאה בארץ ו-30 אלף איש ואישה הפגינו בכיכר רבין. כיצד? כי סוף סוף הם ידעו על כך. הרשת נועדה להעביר מידע כמו אש בשדה קוצים, היא כלי חם שרק מחכה שנשתמש בו לטובה.
אנחנו בתקופה פוליטית. הכל פוליטי: כל מוצר שהתייקר בסופר, כל עלייה לאוטובוס, כל התבטאות של זמר, כל שיעור שהילדות שלנו לומדות בבית ספר. יש לנו בכיס מפתח זהב בו אנחנו יכולות לתקשר, לספר, ללמוד ולפעול. השתמשו בו. שאלו שאלות, פרסמו כתבות, צלמו סרטונים. יש אינסוף מאבקים שזקוקים לבמה שלך ולקול שלך – חפשי אותם, שתפי אותם ותעבירי לחברות. העיניים של כולנו נשואות בקלות לעבר המסך הקטן, בואו נייצר שם את המציאות אותה אנחנו רוצות לחיות ונוודא שכולן יכולות לשמוע ולדעת.