למשפחת רפאלי יש בעיה אמיתית, אבל לא זו שהם חושבים

כבר כמה שנים טובות שמשפחות ישראליות חובבות פרסום עומלות במרץ על הקמת הסניף המקומי של משפחת קרדשיאן. הניסיון החלוצי הראשון הגיע דווקא מכיוונה של משפחת פוליאקוב ב-2016, אבל זה היה אוונגרדי מדי. בהמשך צצו קולות חדשים מכיוון משפחת אזולאי ("אחותי ג'קי") והייתה גם אפיזודה קצרה ומביכה של משפחת קוקה בע"מ. עד כה, הקרובה ביותר לזכייה בכתר הטראש השבטי, היא ללא ספק משפחת בוזגלו. אבל בדיוק כמו הבנים הכדורגלנים שלה, היא תמיד קצת מפשלת בדקה ה-90.

>> בר רפאלי: "רגשות אשם? האמת, אין לי"

אך השבוע עלתה למגרש מתחרה שממש רוצה להביא את הגביע. עשירה יותר, אשכנזייה יותר ומתוסרטת יותר מכולן: תוכנית הדוקו-ריאליטי "רפאליס", שעוקבת אחרי משפחת רפאלי ומשודרת ב-HOT (שני-רביעי). כלומר, אסופת אנשים עם יח"צ די מחורבן במונחים מקומיים. אבל במקום קלטת לוהטת עם ראפר, קיבלנו אימא עבריינית מס, דוגמנית בינלאומית ושלוש מפלצות טסטוסטרון עם טעם רע בקעקועים.

בינינו, לא צריך לצפות בכל 25 העונות של משפחת קרדשיאן (עשיתי את זה ואני בהחלט גאה) כדי לזהות את כל הרפרנסים הנכונים: פתיח עם קטעי וידאו ישנים, קלישאות על ילדות, חברות הומואיות אינטנסיביות ומסיבות משפחתיות מבוימות. בחיי, אם לא הייתי יודעת שלחברות הפקה מקומיות אין שקל על התחת, הייתי מנסה לחפש את קריס ג'נר בקרדיטים. בקיצור, קיבלנו פה קלבסאס פינת הוד השרון.

ציפי ובר רפאלי בפרימיירה של "רפאליס" | צילום: רפי דלויה, HOT

הפרק הראשון נפתח כולו בסימן טיהור שמן של בר ואמא ציפי שהסתבכו עם הרשויות אחרי שהעלימו כמה מיליונים תמימים מרשות המסים. כמה העלימו? בואו נגיד שמספיק כדי לקנות לליב סוס פוני או עשרים בחווה של סבא רפי. השימוש הכמעט פורנוגרפי בנכים ומוכי גורל היה מבחיל ומעורר קבס (מילה שאני לא משתמשת בה בחיים). אז ראשית, בואו נזכור שבר לא מתנדבת כי היא פילנתרופית גדולה, אלא פשוט נתקעה עם עבודות שירות. נקסט.

חלק מהותי מהפרק משובץ ברגעי בכי, רחמים עצמיים ותחושת רדיפה מעוררת גלגול עיניים עבור כל עוסק עצמאי שמפקיד כמעט רבע מההכנסות שלו מדי חודש לטובת קופת המדינה. אני בטוחה שבכמה וילות ברשפון או פנטהאוזים בלב תל אביב נשלפו כינורות קטנים וחבילות טישו עם אלוורה – ובכל זאת, אימא ממוצעת שחוזרת בערב מהעבודה אל עבר ערימת כלים ושניצל קפוא, לבטח שחררה צחוק עם נחירה. אבל בסדר, התקרבנות היא ספורט לאומי ומעולם לא הייתי אתלטית גדולה.

לרפאליס יש וייב של אנשים קרים שחושבים שהם טובים וראויים יותר מאחרים, רק כי הם יודעים לייצר כסף וכי הם בני אדם יפים. וישראלים, איך נאמר בעדינות, לא ממש אוהבים שתופסים עליהם תחת – גם אם יעשו 250 סקוואטים ביום

למשפחת רפאלי יש בעיה אמיתית. כמו מיילי סיירוס, היא התבגרה והפסיקה עם השערוריות ובאמת רוצה שתאהבו אותה עכשיו. ואני בטוחה שמדובר באנשים ממש סבבה. חד משמעית כיף איתם במסיבות, ולא רק בגלל שרפי בוודאות מביא את האלכוהול הכי יקר. אבל בינתיים, היא תקועה עם תדמית ציבורית בעייתית שמסריחה מניתוק מעורר בוז, שגורמת לנו לתהות האם הם חיים איתנו באותה מדינה? או שאחוזה אינטימית בהוד השרון פשוט הופכת אותך להלן קלר של האלפיון העליון?

זה לא רק עניין של כסף. אין לי בעיה עם אנשים עשירים, שיעופו על החיים שלהם ויעשו מסיבות עם סביצ'ה וימלאו את המחסן באופנועים. מה ששלהם, חד משמעית שלהם, וסגפנות זה אוברייטד לטעמי. זה גם לא האישיו, כי הדחייה ממשפחת רפאלי התחילה עוד מאז הפרפרזה על המשפט של טרומפלדור כחלק מפרשת ההשתמטות של בר, המשיכה לפרשת סגירת השמיים בגלל בר והתעצמה עם פרשת העלמת המסים, ושוב, כי בר. באופן כללי, לרפאליס יש וייב של אנשים קרים שחושבים שהם טובים וראויים יותר מאחרים, רק כי הם יודעים לייצר כסף וכי הם בני אדם יפים. וישראלים, איך נאמר בעדינות, לא ממש אוהבים שתופסים עליהם תחת – גם אם יעשו 250 סקוואטים ביום.

"רפאליס" | צילום: באדיבות HOT

אך אם בכל זאת המטרה היא להפוך למשפחת קרדשיאן הישראלית, הרפאליס יזדקקו לקצת יותר מגילויי חיבה חמודים ואותנטיים בין רפי לציפי. הם יצטרכו להתלכלך, להיות אנושיים, ללכת מכות על על תיק מעצבים, לריב על לייקים באינסטגרם, להפליץ באמצע ארוחה מעונבת, ללדת לעיני המצלמות, לחטוף התקף פסוריאזיס או סתם להיכנס ללופ של אכילה רגשית מול כל העולם. הנשים של משפחת קרדשיאן, בשונה מהרפאליס (לא און, להיות מובטל מקמפיינים כי הסוכנת שלך בכלא זה לא משבר כלכלי) – מוכיחות שאפשר להישאר נגישות, פשוטות ומכוערות רצח גם כשתהום של מיליארדי דולרים וחומצה היאלורונית מפרידה בינינו.

הרצון העמוק להשתמש בתוכנית כדי לשפר את הסטטוס היח"צני מובן, ברור ואנושי. וכבר במחוברים הבנו שהדבר הכי קרוב לאנושיות שם, הוא רגש הנחיתות העמוק שחש דור נוכח אחותו המצליחה והמועדפת בבירור. עם תסריט טוב, עורך שיידע לייצר רגעים יפים ואנשים שבאמת עוברים מסך ברמה מכעיסה, יש כאן פוטנציאל. וגם אם לא, ברור לי שאמשיך לצפות בתוכנית עד הדקה האחרונה. למה? כי חטטנות וכעס הם רגשות נפלאים שכל כך כיף להקיא מול המסך. עד שיהיה פה קרדשיאן באמת, פשוט נסתפק ברפאלי.

>> מה גרוע יותר, לצפות בציפי רפאלי או בסיימון לבייב?