מה גרוע יותר, לצפות בציפי רפאלי או בסיימון לבייב?
סיימון לבייב כבר הפך מנוכל מפוקפק לאייקון תרבות, ציפי רפאלי עומדת למגנט את הצופים אל המסך ב"הרפאליז" - אבל אולי אנחנו לא יותר טובים מהם אם אלה האנשים שאנחנו מזמינים אלינו לסלון?
אני זוכרת שראיתי לראשונה את הכתבה של מירי מיכאלי במרץ אשתקד (ואם לא ראיתן עד כה, אז סורו מיד, זה מאסטר פיס!) והשאלה הראשונה שעלתה לי, זה למה אותו שמעון-סיימון-לבייב-חיות הסכים להתראיין. היות ואני מגיעה מעולם הראיונות, אני יודעת שאדם שיש לו מה להסתיר לא שש להתראיין. תהיתי לעצמי האם הוא נעקץ, האם הכתבה נמכרה לו תחת מעטה "אנחנו רוצים לפרגן לך", אבל השאלות היו ישירות לחלוטין וחוסר ההתלהמות של פייק-לבייב הדיחו את המחשבה הזו.
>> רמאי, נוכל, גנב, חופשי ומאושר. למה סיימון לבייב לא בכלא?
נותרתי עם ההבנה שמבחינתו אין דבר כזה פרסום רע – העיקר הפרסום. גם בת זוגו, הדוגמנית קייט קונלין, התייצבה בגבורה מול המצלמות ולא נרשמה סצנה דרמטית של "זה לא מה שהבטיחו לנו" או "וויט אול דו רספקט", והזוג נראה נינוח מול הטחת האשמות. יתרה מזאת, מיכאלי מספרת כי מאחורי הקלעים, הוא סיפר בגאווה על כך שעושים עליו סרט בנטפליקס ומבחינתו, בסרט שהוא חי בו – הוא בהחלט השחקן הראשי, והנה הוא קוטף את אוסקר חייו.
הסרט שיצא ממש לאחרונה והפך ללהיט עם מעל 50 מיליון צפיות, חשף את ערוותו של פייק-לבייב, אבל גם את הערווה שלנו כחברה. נפגעותיו, שנכנסו בגללו לחובות עמוקים, מצאו את עצמן עם עלייה אסטרונומית במספר העוקבים וכיום יש לכל אחת מהן כ-250 אלף עוקבים (כן, עקבתי, ורגע לפני צאת הסרט הן עמדו על כ-3,000 עוקבים). אבל סיימון, בתור המאסטר מיינד שהוא, נמצא כמובן עשר דרגות מעל. למרות שהפרופיל שלו נחסם, הוא חזר עם 1.4 מיליון עוקבים – אמיתיים או שלא – הבנו כבר שלו זה לא משנה. הפרופיל שלו הספיק להיעלם שוב בסוף השבוע, וקיימים עוד עשרות, אם לא מאות פרופילים פעילים תחת שמו. תחושת הבטן שלי אומרת שהוא בהחלט זה שמתפעל את כולם, העיקר לא להיעלם, ולא לתת לסרט לנצח. כי מבחינתו, יש מנצח אחד ויחיד – וזה הוא. הוא כאן כדי לקטוף את התהילה.
אז מה הוא עשה? השיג לעצמו סוכנת הוליוודית, ג'ינה רודריגז, שמתמחה בפתרון משברים ומינוף ידוענים מפוקפקים. לצד לבייב, חתומים אצלה ידוענים נוספים בעל עבר מפוקפק כמו כדורסלן העבר למאר אודום (האקס של קלואי קרדשיאן) והראפרית בלאק צ'יינה (האקסית של רוב קרדשיאן). בקיצור, הבנתן.
במקום להשתמש בזכות הנפלאה שיש לנו להפעיל שיקול דעת, אנחנו גומעים בשקיקה כל פיסת תוכן על הסיימון לבייבים של העולם. כך אנחנו ממליכים אותם, גם אם הם פושעים שאמורים לשבת מאחורי סורג ובריח
רודריגז סיפרה ל-TMZ כי יש כמה אופציות שמונחות על הפרק – הכל כדי למנף את התהילה המפוקפקת והחשיפה העולמית לכדי קריירה בעולם הבידור. שניים מהרעיונות שהוצעו הם פודקאסט נוסח עשה ואל תעשה בדייטים (למשל, לא משקרים ולא גונבים, אבל אלה ככל הנראה לא הערכים שהוא ילמד), ותוכנית היכרויות שבה נשים שונות יתחרו על ליבו. אני לתומי חשבתי שיש לו חברה, אבל כמו שנוכל הטינדר כבר דאג להוכיח – גם את המשפחה שלו הוא ימכור בעבור הכסף והשם הנכון. ובעולם שבו יש קורסים של אמנות הפיתוי, שעדיין מתנהלים תחת השם הזה ותחת הבטחות של 'תלמדו איך לזיין בפגישה הראשונה', אז לתת לסיימון להנחות תוכנית שידוכים – זה כבר לא נשמע לי כל כך מופרך.
מצד אחד הסוכנת צודקת, לכל אחד מגיעה ההזדמנות לספר את הצד שלו בסיפור. לפייק-לבייב ניתנה ההזדמנות לעשות זאת בדוקו של נטפליקס, אך הוא לא הסכים. הוא רצה ועדיין רוצה לשלוט ולמשוך בחוטים כמו שהוא רגיל, כי מבחינתו כל העולם הוא פלייסטיישן אחד גדול והוא זה שאוחז בג'ויסטיק.
בסוף השבוע התבשרנו כי הנה, סופסוף מגיע הריאיון הבלעדי והמיוחל שהוא ואנחנו חיכינו לו כל כך. זה יקרה באתר החדשות הזר "Inside Edition", שפרסם בסוף השבוע טיזר תחת הכותרת "נוכל הטינדר, לכאורה, שובר שתיקה". הריאיון יפורסם בשני חלקים (שיראו אור מחר ומחרתיים), כי למה לא בעצם, אם אפשר למרוח ולהרוויח עוד טראפיק? שם, כמובטח, יתראיין פייק-לבייב לצד חברתו הדוגמנית שתסביר למה היא עדיין לצידו. היא מצידה גם מרוויחה בינתיים עלייה נאה במפלס העוקבים ברשתות וממשיכה להיות מיוצגת בסוכנויות הדוגמנות הנחשבות בעולם. רק בארץ, אתר וואלה פרסם כי הסוכנות אלינור שחר בחרה להיפרד מהמיוצגת, על רקע בחירותיה הרומנטיות.
המרדף העיתונאי אחרי ריאיון השער הבלעדי/ראשוני, זו הבעיה הראשונה בתהליך ההנכחה של לבייב כאדם לגיטימי, שלא לומר אייקון תרבותי. אם תאזינו לפרומו, תגלו שיותר משמעניין את "אינסייד" מה יש למרואיין לומר, מעניין אותם להבהיר טוב טוב לצופים שהם הראשונים בכל העולם, שזהו ריאיון בלעדי, הישג עיתונאי. זהו פועל יוצא של שכרון הכח שהתקשורת מעניקה לפייק-לבייב, כי ככל שאנחנו רודפים אחריו – ככה אנחנו מתדלקים את המפלצת.
אבל זה לא רק "אנחנו" – התקשורת – שקל לבוא בהאשמות של "אל תתנו לו במה". זה "אנחנו" – הקהל הרחב – האנשים שעוקבים בקלות דעת אחרי כל צעד שלו וממתינים למוצא פיו, אלה שמהללים אותו, שכותבים "איזה מלך" ומוסיפים עוקב, שמים פופקורן במיקרו ונהנים מהאקשן. לא רק התקשורת מחפשת לעשות רייטינג תוך ניצול ציני של שמו, כי כן, גם הטור הזה ראוי לאותה הביקורת. בסופו של דבר, מדובר בכל אדם שרצה לקחת חלק במשחק ולזכות בתמורה לקצת חשיפה והשתמש בשם שלו – בין אם הוא עשה ריל בנושא, העלה פוסטים, התחזה אליו בטינדר (המתחזה למתחזה, פטור?), תייג, דיבר, צייץ, כתב עליו שיר או שילם 200 דולר לסרטון ברכה ליום ההולדת של האחיינית – הכל בסופו של דבר נעשה על חשבונו של פייק-לבייב ועל חשבון מצב העו"ש של הקורבנות. האם התוכן הזה ראוי או לא, זה לא משנה. העיקר שההמון יגיע לקרוא, ובעיקר להגיב, כי בדיוק כמוהו – כולם רוצים את החשיפה.
"הרפאליז" מלווה את שחרורה של ציפי רפאלי מהכלא. על פי הראיונות המקדימים לסדרה, נשמע כי לבצע עונש ואז ללכת לאיזו קייטנה לצד נשים נוספות שהופכות להיות החברות הכי טובות שלך ואפילו יש לך קצת זמן פנוי, זה די פיקניק – אז היי, למה לא לחטוא?
יצר הסקרנות שלנו הוא זה שמכשיר את השרץ, וכוחו רק הולך וגדל. ההערצה שלנו לפשיעה, והצבת הפושעים במרכז הסיפור, מסנוורת את האנושות עוד מהמאה שעברה. החל מבוני וקלייד ואל קאפונה שעברו הוליוודיזציה ועד "נוכל הטינדר" ו"להמציא את אנה" (סיפורה של המתחזה אנה דלבי/סורוקין שהונתה את עשירי ניו יורק והפכה לגיבורת הסדרה החדשה של שונדה ריימס), שבתזמון לא מקרי עלו לנטפליקס אחד לפני השנייה. גם ישראל זכתה לגיבורים משלה – בסוף האייטיז היה זה רוני ליבוביץ' "האופנובנק", שהפך לפנטזיה הבלתי מעורערת של נשות ישראל ולגיבור של גבריה, ובשנה החולפת הייתה זו אתי אלון שזכתה לגרסה הטלוויזיונית "מעילה" בכיכוב דאנה איבגי ויהודה לוי.
סדרות ברחבי העולם ובארץ נעשות על סיפורי תרמית, וכיף לנו להתמכר ולעקוב אחרי חיי הנוכלים, אז כשזה מגיע ממקור ראשון וזה הכי אמיתי שיש? איך אפשר לסרב? הבעיה גדולה יותר היום, בתרבות שנות ה-2000, כשאנחנו עסוקים בלקשור כתרים לפי מספר העוקבים ולמי שמוצמד לשמו וי כחול. במקום להשתמש בזכות הנפלאה שיש לנו להפעיל שיקול דעת ולמלא את הפיד שלנו בתוכן שמעשיר את הנפש ואת הדעת, אנחנו גומעים בשקיקה כל פיסת תוכן אפשרית על הסיימון לבייבים של העולם. כך אנחנו ממליכים אותם והופכים אותם לכוכבי השעה, גם אם הם פושעים שאמורים לשבת מאחורי סורג ובריח.
והנה, בעוד עיני העולם נישאות אל הריאיון הבלעדי של לבייב מעבר לים, כאן בארץ, תעלה מחר (21.2) סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה והמדוברת של הוט – "הרפאליז", שאחרי שנים של שתיקה וניסיון להתרחק ממצלמות הפפראצי, הסכימו להכניס את המצלמה לביתם. זה קרה בזמן שציפי רפאלי, ישבה בכלא נווה תרצה וריצתה עונש מאסר בגין עבירות המס שביצעה. הסדרה מלווה את שחרורה מהכלא, והראיונות שליוו את קידום הסדרה כבר הספיקו לחטוף ביקורות על ניתוק של משפחת רפאלי מהמציאות בצד רידוד והשטחה של העונש. על פי הראיונות הקודמים לסדרה, נשמע כי לבצע עונש ואז ללכת לאיזו קייטנה לצד נשים נוספות שהופכות להיות החברות הכי טובות שלך ואפילו יש לך קצת זמן פנוי, זה די פיקניק – אז היי, למה לא לחטוא?
ציפי רפאלי שילמה את חובה לחברה, זה נכון, והדיון בין מי שפשע ושילם את העונש שהוטל עליו לבין מי שבכלל לא הועמד לדין עדיין – הוא שונה בתכלית. אך אי אפשר שלא לתהות מה הערכים שאנחנו מציבים כאשר אלה האנשים שאנחנו מזמינים אלינו לסלון ביתנו.
הנשים שנפגעו על ידי לבייב טוענות בסרט שחשיפת זהותו האמיתית לעולם היא העונש הכי גדול שהוא יקבל, שכל בחורה תדע שהוא מתחזה. אבל עבורו, העונש היחידי שהוא יכול וצריך לקבל – הוא להפסיק לפמפם את שמו
ואם כבר ברפאליז עסקינן, אז ב-2017 נבחר ג'רמי מיקס, מי שזכה בתואר "הפושע החתיך בעולם" לשמש כפרזנטור לצידה של בר רפאלי במותג המשקפיים שלה, קרולינה למקה ברלין. גם הוא שילם את חובו לחברה, אז למה להמשיך להעניש אותו במקום לתת לו הזדמנות אמיתית לחיות חיים אחרים ולעלות על דרך הישר? אולי כי בעצם הבחירה בו על פני אלפי דוגמנים יפים לא פחות וללא עבר פלילי, אנחנו מעבירים את מוסר ההשכל שהדרך לתהילה מהירה רצופה במעשים רעים.
כשהיינו ילדים לימדו אותנו להבחין בין טוב לרע, בין מציאות לדמיון, ועם זאת עדיין היו ילדים שחיקו את סופרמן וניסו לעוף דרך החלון. הדבר הזה המשיך איתנו לבגרות, וגם היום אנחנו שואבים השראה ממה שאנחנו רואים. האם עבריינית פלילית עם עבר של עבירות מס, זוהי אכן גיבורת תרבות שב"הוט" יכולים להתגאות בשיחת העומק הראשונה איתה אחרי השחרור מהכלא? האם סדרה שנעשית על פושעת דוגמת אתי אלון או אנה סורוקין, היא לא עוד דחיפה למי שמונעים מהרצון להתפרסם ולא משנה באיזה מחיר? גם כאן מוסר ההשכל הוא העיקר שהעוקבים יגדלו, הווי הכחול יגיע, והחיפוש בגוגל יבטיח את הצפייה ואת הרייטינג. אלו כללי המשחק.
האם אני בכלל יכולה להאשים את הסוכנת שלקחה את פייק-לבייב תחת חסותה, וזיהתה את התרנגולת שמטילה ביצי זהב שגנבה לאחר? אני יכולה להיגעל עד עמקי נשמתי כאישה וכאדם בר דעת, אבל להיתמם שזה לא היה צפוי? להיתמם שלא ראיתי את החיקוי ב"ארץ נהדרת" (גם של סיימון וגם של ציפי) מגיע, ואף חיכיתי לו בציפייה דרוכה? להיתמם כאילו לא כל רחובות פורים 2022 יהיו עמוסי גברים מלוקקים בצווארון גולף ממותג, שרשרת דולר וטיפות דם של פיטר עם בלונדינית חבוקה על זרועו? להיתמם כשנוכל הטינדר יתחיל להיות מוזמן לאירועים ולאודישנים לתוכניות ריאליטי בפריים טיים? לא, אני לא יכולה להיתמם. וגם אתם לא צריכים להיתמם, העולם מונע מכוח, מטבלאות רייטינג, מנתונים והשוואות, מאיזה שם חיפשו הכי הרבה בגוגל וזה מה שממקם מישהו בראש הטבלה.
בסוף כל זה על כולנו, באחריותינו – הן התקשורת, והן הסקרנות של האדם הפשוט. אנחנו צופים ועוקבים באדיקות כי אולי פתאום נשמע איזו סליחה ולקיחת אחריות, אבל זה בערך כמו לחכות שהדוש שלך יחזור בו, יבקש את סליחתך ויהפוך לאב ילדייך המושלם. זה לא יקרה, אז פשוט שחררי את האובססיה ותעשי לו בלוק.
הנשים שנפגעו על ידי לבייב טוענות בסרט שחשיפת זהותו האמיתית לעולם היא העונש הכי גדול שהוא יקבל, שכל בחורה תדע שהוא מתחזה. אבל צר לי לומר, אני די בטוחה שיש נשים ברחבי העולם שמוצאות אותו דווקא מושך כעת, שמשהו בחוויית הבאד בוי, בתוספת האקסטרים והאדרנלין, עושה להן את זה. גם אני בתמימותי, מאמינה בכוחו של פרסום רע, מהסוג שיכול לקבור קריירות – ולא רק לרומם אותן. אבל הרשו לי להזכיר לכן שיש ספינים תקשורתיים, ואיך פרסום רע יכול להפוך בקלות לילד חדש, והופ, שכחנו מהכל. טפשת היריון. במילים אחרות, עבור פייק-לבייב, העונש היחידי שהוא יכול וצריך לקבל – הוא להפסיק לפמפם את שמו.
מה יקרה אם מחר הוא יגיע לפתח ביתי, יבכה שהאויבים רודפים אחריו והוא רוצה להתראיין אצלי בבלעדיות? כנראה שאמכור את כל העקרונות שלי בעבור נזיד העדשים הזה. הכוח בידו.
>> בעקבות הווידוי של דניאל גרינברג: האם מוסרי לעשות עוד ילד כשאת יודעת שזה הסוף?