רינה מצליח ממציאה את עצמה מחדש, ומתוודה: "מוכנה לעשות כל תפקיד – רק שייקחו אותי"

מאז שרינה מצליח נפרדה מהעמדה הבכירה שלה בחדשות 12 – כמגישת "פגוש את העיתונות" ופרשנית פוליטית ב"אולפן שישי" – היא שינתה תדר בלי להביט לאחור.

>> רינה מצליח חושפת כי חלתה בעבר בסרטן השד: "שידרתי עם פאה ואף אחד לא ידע"

הפרק החדש בחייה לקח אותה היישר אל עולם המשחק: ראינו אותה בסדרה "חולי אהבה" (שם גילמה את אמו של עמוס תמם), בסרט "גן קופים" של אבי נשר, בסדרת הילדים "הסוכן", ועוד. בהמשך התגלתה גם כבשלנית מצטיינת, כשגרפה את המקום הראשון בריאליטי "MKR המטבח המנצח" (קשת 12).

אבל את זה לא ראיתן מגיע – מצליח, מתברר, היא גם מעצבת תיקים. כן, קראתן נכון. דמיינו את העיתונאית התזזיתית בוורסיה החדשה שלה: יושבת בדירתה התל אביבית, מתרווחת על כורסה וסורגת תיקים במו ידיה. עד היום היא כבר סרגה עשרות מהם, ומהיום (שני, 29 בדצמבר) הם מוצגים לראשונה בפופ-אפ תחת השם "RM", שייסגר ברגע שיימכר התיק האחרון – גם אם זה יקרה באותו היום (טווח מחירים: 100-400 ש"ח).

"אני פנסיונרית וטוב לי", מכריזה מצליח, שתחגוג ביוני הקרוב יום הולדת 70. למרות שהיא עדיין מקיימת רומן שבועי עם הפוליטיקה – בתוכנית רדיו ברשת ב' לצד העיתונאי עקיבא נוביק – היא מודה שחייה השתנו מקצה לקצה.

אנחנו משוחחות לרגל השקת הפופ-אפ שלה, ומצליח מתגלה לא רק כעיתונאית שמפלחת מרואיינים בסכין חדה, אלא גם כמרואיינת נדירה: ישירה, פתוחה, בלי טיפת פוזה. חבל רק שהריאיון נאלץ להיחתך ברגע שבו צבע השיער במספרה נקלט, והספר הודיע – הגיע הזמן לחפוף.

"היום אני עושה הכול בקצב שלי – בלי לחץ, בלי לוחות זמנים, בלי דדליין", היא אומרת. "אני כבר לא מדברת בשפה הזאת. ויותר מזה – אני לא מאמינה שעבדתי פעם בקצב כל כך אינטנסיבי, שנים על גבי שנים, כולל שישי ושבת. איך בכלל עשיתי את זה?".

אבל עם יד על הלב – אין בך שום געגוע או צביטה, כשאת יושבת וסורגת מול המסך, ורואה את עמיתייך בלב הסערה?
"לא. מיציתי. עשיתי הכל. הגשמתי את כל החלומות שלי – וגם כאלה שלא העזתי לחלום עליהם. ראיינתי ראשי ממשלה, הייתי בהסכמי אוסלו ובהסכם השלום עם ירדן, ניהלתי מאבק חברתי על פרשת ילדי תימן, הגשתי תוכניות באולפן במשך שנים… ועוד ועוד. אני מסופקת ממה שעשיתי. מה גם שהמצב היום כל כך רע, שהוא לא מעורר בי שום געגועים".

עוד חצי שנה תיכנסי לעשור השמיני של חייך. את מרגישה את הגיל?
"גיל זה לא רק מספר – אני כבר לא מי שהייתי לפני עשרים שנה, או אפילו לפני עשר שנים. אני מרגישה את זה בעיקר בגוף: הוא כבד יותר, כבר לא נאמן לי כמו פעם. היום אני לא יכולה לתפקד בלי לישון, ובעבר יכולתי להעביר לילות שלמים בעבודה בלי לעצום עין".

ועל המראה החיצוני שלה היא מוסיפה בכנות: "בעבר טיפלתי, הזרקתי… אבל נשבעת לך שמזרק לא נגע לי בפנים כבר שנתיים. גם לא עשיתי שום ניתוח".

ואיך הגעת בכלל לסרוג תיקים?
"הסיפור הוא כזה: אמא שלי לימדה אותי הכל – לבשל, לתפור, לסרוג – עוד כשהייתי ילדה. התחלתי לסרוג כתחביב יצירתי, עוד לפני שפרשתי מהטלוויזיה. יום אחד, אשתו של אחי ראתה תיק שסרגתי, התלהבה וביקשה שאכין גם לה. מפה לשם זה התחיל לתפוס – אנשים ביקשו עוד תיקים, והשקעתי בזה זמן ומאמץ. באקדמיה של עזריאלי שמעו על מה שאני עושה והזמינו אותי להירשם ללימודים. למדתי שם איך לפתח מותג, וזה התגלגל לפופ-אפ שנפתח עכשיו בקניון איילון – והנה, כבר יש מכירה של תיקים".

את רואה בזה מקור פרנסה?
"לא. כל ההכנסות ממכירת התיקים יועברו כתרומה לעמותת 'חיבורים 20-80', שאני פעילה בה. העמותה פועלת לצמצום תחושת הבדידות בקרב אזרחים ותיקים בישראל, ולחזק קשרים בין-דוריים משמעותיים בין צעירים למבוגרים".

אגב, מצליח מספרת שחנה לסלאו פגשה אותה, ראתה את התיק שסרגה – ומיד ביקשה אחד לעצמה. "אבל אחרי הפופ-אפ אני צריכה לנוח קצת מתיקים", היא מצהירה. אין מה לעשות, לסלאו תיאלץ להמתין קצת. או פשוט להגיע בעצמה לפופ-אפ.

"אין לי שום דבר נגד הורות"

מצליח נולדה ביוני 1956 בעיר סוסה שבתוניסיה, ובגיל שנה עלתה לישראל עם משפחתה. היא גדלה בבאר שבע, בבית מלא נשמה עם עוד חמישה אחים, ולמדה כבר אז את ערך העצמאות – משהו שילווה אותה לאורך כל הדרך. בשנת 1983, אחרי שירות בנח"ל ולימודים באוניברסיטה העברית (ספרות ותיאטרון, ובהמשך גם תואר שני בתקשורת), עשתה את צעדיה הראשונים בתקשורת בתחנת "קול ישראל", ומשם הדרך לבימות המרכזיות של החדשות הייתה רק עניין של זמן ונחישות. לפני כשנתיים חשפה כי חלתה בעבר בסרטן השד, עברה טיפולי כימותרפיה והסתירה את מחלתה כך שאף אחד לא ידע.

מצליח לא נישאה מעולם, אין לה ילדים, והיא מעולם לא ביקשה שיגדירו אותה דרך משפחה – אלא דרך עשייה, קול, ונוכחות.

ממרום גילך, יש בך צער על כך שלא הפכת לאמא?
"לא. אין לי שום דבר נגד הורות, ואני גם לא מגדירה את עצמי כ'אל-הורית'. פשוט ניהלתי את חיי ככה – זה מה שיצא, ואני סבבה עם זה. לא רציתי ילד בכל מחיר, ולא נלחמתי שזה יקרה. החופש והעצמאות תמיד הובילו אותי, וגם היום אני ממשיכה לנהל את החיים שלי באופן הזה".

יש לך חרטות כלשהן?
"החרטה הכי גדולה שלי היא שלא עזבתי את ירושלים, בה התגוררתי בעבר, עשר שנים קודם. חייתי שם הרבה שנים לבד – הייתה לי דירה יפהפייה, בבית ערבי עם גינה, אבל זה היה מטומטם לא לעזוב לתל אביב. רק לפני 16 שנה עשיתי את המעבר".

מה התוכניות שלך להמשך?
"מצב הקשישים בישראל מאוד מעסיק אותי – ובעיקר הדרך שבה המדינה מתייחסת אליהם. אין להם לובי, גם לא בתוך מוסדות השלטון. אני מתנדבת בעמותת 121, שפועלת לשפר את רשת הביטחון החברתית, לקדם חקיקה ולהיות הקול ה-121 בכנסת. אישית, אני פועלת היום להעלאת קצבאות הזקנה".

"בנוסף, אני עומדת להוציא ספר חדש בהוצאת ביתן", מספרת מצליח, "הוא מתבסס על שיחות מהפודקאסט 'אימא, אבא ואני', שעסק בקשרים בין הורים לילדים. בין המשתתפים שייכללו בספר: נשיא המדינה יצחק הרצוג, נורית הירש, השופט חנן מלצר, יגאל גואטה, כנרת בראשי ואורנה בנאי".

אותה אורנה בנאי שהיה לך איתה עימות מתוקשר ב"המטבח המנצח"?
"אורנה ואני סבבה לגמרי", אומרת מצליח ומתבדחת: "חוץ מזה שהיא גנבה לי תפקידים – כי אם אני ניגשת לאודישן ורואה את אורנה שם, אני כבר יודעת שאין לי סיכוי".

למי ששכחה: התקל התרחש בקיץ האחרון, אחרי שבנאי שיתפה בתוכנית על התקופה שבה אהרן ברנע סירב להכיר בילד שנולד לשניים. מצליח הצליחה להרגיז את הרשת כשאמרה שלתחושתה הוא פשוט לא רצה ילד ממנה. בנאי מצידה הגיבה בפוסט נוקב: "כשהרגשת צורך לשפוט, זה היה רגע של שטחיות".

נשמע שחלום המשחק עוד בוער בך.
"כן. מאוד. זה חלום של שנים. הייתי ילדת תיאטרון – כל הילדות בבאר שבע הייתי בחוג דרמה, ולמדתי אצל אברהם בנאי ז"ל, ממשפחת בנאי. עכשיו אני לומדת משחק אצל יורם לוינשטיין, ובעוד חודשיים אסיים את הקורס – ואז אתחיל לחפש את הפרויקט הבא. אני מוכנה לעשות כל תפקיד – רק שייקחו אותי".

יש תקופה בחיים שאת מתגעגעת אליה?
"כן. לילדות שלנו בבאר שבע – ששת הילדים וההורים. אני מתגעגעת לתקופה שבה היינו משפחה שלמה. שלושה מאחיי כבר אינם. אחי אנדרה נהרג בצבא כשהיה בן 20, לפני 55 שנה. איציק, אחי השני, נהרג כשהבת שלו, מיתר, הייתה בת שלוש – איתה זכיתי אחר כך ב'המטבח המנצח'. לפני כמה חודשים איבדתי גם את אחי משה. הפופ-אפ בלעדיו מרגיש אחרת לגמרי. הוא כל כך התגאה בי וליווה אותי לאורך כל הדרך. הוא אמר שאני צריכה למכור כל תיק ב-1,500 ש"ח. הוא נפטר לפני שלושה חודשים, ובלעדיו, זה פשוט איבד מהטעם. קשה לי לדבר על זה".

לאורך השנים דיברת הרבה על אימך, מרסל.
"היא הייתה אישה מאוד חזקה, וכל דבר טוב שיש בי – בא ממנה. אישה יוצאת דופן. נשים כמוה נולדות אחת לדור. אין כאלה, וכל מי שהכיר אותה חושב כמוני. היא נפטרה בגיל 95, והיא הייתה – ועודנה – המגדלור שלי. גם בחייה, וגם אחרי לכתה".

עברת לא מעט בחיים. יש תובנה שתרצי לחלוק עם קוראות "את"?
"שהמבט שלהן יהיה מופנה פנימה, לא החוצה. שיבחרו במה שטוב להן ומתאים להן – לא במה שמצפים מהן".

היום את רווקה בהגדרה?
"נכון, ואין לי זוגיות. לאורך השנים היו לי מערכות יחסים, אבל תמיד העדפתי את החופש שלי על פני מחויבות – וזה השפיע על כל מהלך חיי".

נכנסת פעם לטינדר?
"מעולם לא".

לא חסרה לך זוגיות?
"אני לא חולמת על זוגיות. אני חולמת על אהבה – ואהבה לא חייבת לבוא עם זוגיות. יש אהבה בכל מיני מקומות. אני לא צריכה מישהו שיטפל בי או ייתן לי ביטחון – אני צריכה מישהו שיסעיר לי את הנשמה. לא קל להסעיר אותי, אבל מרגע שטעמתי מזה – אני רק רוצה עוד".