תקרית רחלי רוטנר והצל: פעילי הימין ברגע שפל עצוב במיוחד

זה היה אמור להיות אירוע שמח. חגיגת יום הולדת לנתניהו בפארק הירקון. אבל אז התחילו הצרות. העיתונאית רחלי רוטנר, שנמצאת בהיריון מתקדם, סיפרה אתמול בפייסבוק שלה שהוזמנה לאירוע ואז זה קרה: "באיזשהו שלב התחילה איזה מהומה לא רחוק ממני, ראיתי את הצל ועוד בחור צועקים אחד על השני, כשמישהו מרסן את הצל, ואז הבחור ברח. מעבר לזה לא הבנתי מה קורה אבל כמובן שלפתי מצלמה כדי לתעד, כמו שעשו אגב מלא אנשים שצילמו בדיוק כמוני. הצל פנה אליי וראה אותי מצלמת, שלח יד ותפס לי את הטלפון בכוח. "תפסיקי לצלם, תמחקי את זה מיד … לא הסכמתי. הוא משך בכוח ואני משכתי. ואז בבת אחת כל ההמון היה עליי. ניסו לתלוש לי את הטלפון מהיד, דחפו אותי מצד לצד. צרחו שרמוטה וזונה. מישהי תפסה לי את הזרוע ולא הרפתה, ניסתה להוציא את המכשיר בכוח, ובמקביל עשרות אנשים דוחפים אותי ולוחצים אותי מכל כיוון. היא לא עזבה ועיקמה לי את היד ואנשים צורחים ומושכים ומקללים אותי. פתאום בא רן כרמי בוזגלו, האיש החמוד שראיינתי היום בצוהריים לשיחה מאוירת ואמר לי קודם: 'תבואי לאירוע כולם מוזמנים זה אירוע של אחדות, אפילו נרים אותך על כיסא'… בלי לברר מה קרה, תפס אותי בשתי ידיים, צרח 'עופי מפה' או משהו כזה, ודחף אותי בכוח. עפתי איזה שני מטר ונחתתי על הרצפה".

יואב אליאסי, "הצל", הכחיש שזה מה שקרה אך הסרטון שצולם על ידי אנשי "הצינור" מראה באופן ברור איך הוא מנסה לתלוש לרוטנר את הטלפון מהיד. נכון לרגע זה לא נמסר שום גינוי רשמי של האירוע מטעם ראש הממשלה או מפלגת הליכוד, אבל אולי אני קצת מגזימה בציפייה שאמורה להיות איזושהי התייחסות לזה. אחרי הכול, מה כבר קרה? זה לא מה שקרה, אלא מה שהיה עלול לקרות.

אני רוצה להתעכב על האמירה "הם הדליקו אותו בכוונה", שנאמרה על ידי אחד הפעילים כהסבר להתלהטות הרוחות. סליחה, אבל זה טיעון של ילדים בני ארבע. בואו נשים רגע בצד את העובדה שזה לא נכון. אף אחד לא הדליק אף אחד בכוונה. רוטנר הגיעה למקום אחרי שהוזמנה אליו כעיתונאית. יתכן שהחולצה האדומה של רוטנר היא כמו סדין אדום לשור זועם, כשהצל וחסידיו הם בתפקיד השור, אבל שור הוא בהמה עצבנית שנגררה בעל כורחה לסיטואציה הזאת, פעילי הליכוד אמורים להיות בני אדם ולא בהמות.

איך כל דבר גולש פה במהירות לאלימות? ואל תגידו לי משפטים שכוללים את המילה "אבל" ("אנחנו מגנים אלימות, אבל…"). ואני מנסה להיות הוגנת ולא להיגרר בעצמי לתבניות של "אנחנו והם", מה גם שכל "אנחנו" וכל "הם" כולל מגוון מאוד גדול של אנשים. אבל באלוהים, זה ממש קשה. במיוחד לאור הדיווחים על אלימות של בני נוער יהודים כלפי חיילי מג"ב ביצהר בתחילת השבוע. במקרה הזה צריך לזכור את הכלל הבסיסי ביותר שלומדים בשיעורי לוגיקה – זה שכמעט כל המקרים האלה מגיעים מצד תומכי ימין, לא אומר שכל תומכי הימין הם אלימים. הם לא.

הפכנו (או שתמיד היינו והרשתות החברתיות רק מעצימות את זה?) להיות חברה אלימה, חסרת סבלנות וסובלנות. גישת ה"אנחנו והם" גם גורמת לאנשים להסיר אחריות מעצמם, לא לבדוק את עצמם, כי הרי "אצלנו זה לא יכול לקרות". ואני לא מדברת רק על התנהגות על רקע פוליטי, זה תקף גם להתנהגות בכבישים, לאלימות כלפי נותני שירות וכן, גם לאלימות כלפי נשים. זה לא יכול לקרות אצלכם? תתעוררו, זה כן.

זה לא רק עניין פוליטי, אבל כשאמירות מסיתות מגיעות מלמעלה, מאנשים שהם נבחרי ציבור, זה מחלחל לכל תחומי החיים.

אתמול הצהרתי שאני מיואשת מבני האדם בעקבות זה שאנשים אשכרה ישבו וצפו בווידאו של קיילי ג'נר ואף טרחו לייצר מימז בעקבות שיר קצרצר ששרה לבתה. היום אני מעדיפה בהרבה את כל הילדים המשועממים ההם מאשר את האנשים שלכאורה מתעסקים בדברים חשובים כמו פוליטיקה.

אגב, בסרטון נראה שהצל מנסה להיות מנומס יחסית (חוץ מהחלק שבו הוא שולח יד ותופס את הטלפון של רוטנר) ומציין את העובדה שהיא בהיריון. "מה זה קשור היריון?", עונה לו רוטנר, ובצדק. ואם היא לא הייתה בהיריון או אם היה מדובר בגבר זה היה משנה משהו? האם זה הגיוני שנחייה בחברה שבה ברגע שמישהו עושה משהו שלא נראה לנו נכון הוא מותקף? האם כדי להימנע מאלימות עלינו להיות בהיריון או לחשוב תמיד כמו הבריון הכי חזק באזור? אחרי כל כך הרבה שנות אנושות זה המקסימום שאנחנו יכולים לשאוף אליו? הצל ופעילי הימין שהקיפו אותו אתמול הוכיחו שהחברה הישראלית נמצאת ברגע שפל עצוב במיוחד. כל אחד מאיתנו חייב לקחת על כך אחריות ולהפוך את המילה "סובלנות" למושג עם תוכן אמיתי בחיינו. עוד רגע מגיע שוב הארבעה בנובמבר ונציין 24 שנים שעברו מאז הרצח הפוליטי המתועב של יצחק רבין, אין זמן ראוי מזה להדהד באוזניהם של הצל וחבריו את אמרתו האחרונה והנוקבת: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", לפני שיהיה מאוחר מדי.