רוני הדר: "תפסיקו להשתמש בקונדישינר! זה אסון למתולתלות"

רוני הדר, בת 41, מנהלת את פרויקט ״האוצר האבוד״ של עמותת עיגול לטובה, משחקת ב"מלון הוטל" – סיטקום חדש ופרוע בכאן חינוכית, נשואה לאיתי ואימא של ארי (9) וליבי (5), מתגוררת בהרצליה

>> דר זוזובסקי: "אני בוכה כל יום. פעם הייתי מובכת מזה"

תעודת זהות.
"שחקנית ותסריטאית, פעילה חברתית".

איפה אנחנו תופסות אותך עכשיו?
"חזרתי מפגישה בעמותת עיגול לטובה, לגבי הפרויקט המשותף שלנו: פרויקט 'האוצר האבוד'. זה פרויקט חינוכי מדהים שאני מאוד גאה בו – ילדים לומדים על סולידריות חברתית, התנדבות, תרומה ונתינה – דרך איסוף של אוצר אבוד ממש – עשרות אגורות. אספנו כבר חצי מליון ש"ח בעשרות אגורות! (שנתרמו לעשרות עמותות לבחירת הילדים) וממשיכות בכל הכוח!".

מאיפה את במקור? מתי ולמה עברת למקום מגורייך הנוכחי?
"גדלתי ברמת אביב הישנה, ובגיל 10 עברנו להרצליה. לגדול בהרצליה פיתוח היתה חוויה לא פשוטה עבורי, והזכרונות שלי מהסביבה של ילדותי לא טובים כלל… בגיל 22 עזבתי את הבית לתל אביב, ועכשיו 20 שנה אחרי, מצאנו את עצמנו שוב בהרצליה, אבל בשכונת נוה עמל. המרחק בין הניכור של הרצליה פיתוח לבין תחושת השכונתיות והפמיליאריות החמה של נוה-עמל הוא אלף שנות אור פחות או יותר. אני שמחה לגדל את ילדיי בשכונה הטרוגנית, מעורבת מבחינה חברתית וסוציו-אקונומית. וגם התחושה של הביטחון שהם יכולים לנסוע באופניים, להסתובב ברגל בכל השכונה – נעים ונכון לנו. למרות שהלב שלי תמיד בתל אביב וכנראה שנחזור בפנסיה".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה? 
"ב־22 השבועות האחרונים, אני מנחה את ההפגנות בהרצליה – של מטה המאבק של השרון. מדי שבת אני משתדלת להכניס בדברי הפתיחה שלי מסר חיובי, מקרב, ולשפוך אור על הדברים היפים והמרגשים שהמחאה הביאה. בסוף ההפגנה האחרונה ניגשה אליי תושבת העיר, אישה מבוגרת – ואמרה לי בפשטות – 'תודה שאת מזכירה שיש תקווה'".

מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"הדבר שהכי מטריד אותי כרגע הוא ממשלת ישראל הנוכחית על כל יושביה. כשאין ייצוג הולם של נשים זה ניכר – כמות החוקים המפלים אשר רומסים זכויות נשים, ומשאירים אותנו פגיעות וחסרות כל הגנה – מפחידה אותי. חוסר הסבלנות כלפי מעוטים, כלפי המחנה האחר, השנאה הפושטת בעם והקרעים הבלתי נתפסים מדאיגים אותי גם, מאוד. שלא להתחיל לדבר על הפחד שלי מצמצום משמעותי של הפרנסה שלי, עולם התרבות עומד בפני אתגרים משמעותיים לנוכח השינויים שמתכוון שר התקשורת לחולל".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"דרכון פורטוגלי. סתם! סתם! אין לנו ארץ אחרת, אנחנו כאן ואמשיך להיאבק על המקום הזה עד יכלו כוחותיי. ועכשיו ברצינות – מתכון לחריימה".

מי או מה מצחיק אותך?
"אחד האנשים המצחיקים ביותר שזכיתי לעבוד לצידו מעל 10 שנים בשלל סדרות הוא יניב ביטון. עם השנים והעבודה המשותפת נעשינו חברים טובים – והטייקים ההרוסים – מצחוק שלי – בשלל התוכניות בהן שיחקנו יחד, הם באמת אין סופיים…".

למי את מאזינה? מה השיר האחרון שחיפשת בשאזאם?
"אני שומעת הכל מהכל – אוהבת מזרחית ישנה כמו זוהר ארגוב ואהובה עוזרי, ומוזיקה יוונית. עכשיו שמעתי את השיר 'הנשמה הכי נצחית שלי' של אלון עדר, מתוך האלבום החדש שלו. שיר יפה יפה מאלבום יפה יפה".

מה הספר האחרון שקראת?
"יש לי מנהג משונה של לקרוא שני ספרים במקביל. זה התבטאות מזוקקת של הפרעת הקשב שלי, אבל לי זה מסתדר ועובד יופי. קראתי שני ספרים מדהימים ומרגשים של שתי סופרות ישראליות – 'בית לוריא' של שמרית לוסטיג, ו'אין מקום כזה' של שפרה קורנפלד. בכיתי וצחקתי ונקרעתי".

מי היא הסול מייט התרבותית שלך? 
"לא יודעת לבחור אחת, אבל יש לי רשימה אקסקלוסיבית של שחקניות-קומיקאיות שבעיניי אנחנו פוטנציאל לא ממומש להיות החברות הכי טובות ביקום. קבלו איזו חבורה שווה – ג'וליה לואיס דרייפוס, פיבי וולר ברידג׳, קריסטין וויג ומאיה רודולף. חלום!"

מה הקללה האהובה עלייך? מה יגרום לך להגיד אותה ובאיזה תדירות זה קורה?
"כוסומו, כמובן. ויותר מדי לצערי".

מתי בכית בפעם האחרונה? למה?
"אלה ימים רגישים, ותקופה מורכבת. אני בוכה המון, ובזמן האחרון הדבר שהכי מחניק את הגרון שלי הוא עמוד האינסטגרם של הצלמת אלכס פרפורי. הלוואי תשימו לינק שכולן יוכלו לבכות איתי".

למי את מתגעגעת?
"לסבתא שלי, ג׳ולייט. הסבתא המרוקאית שלי – הכי מצחיקה, חזקה, ורגישה. סבתא שהיתה מתרגשת מדברים כמו ילדה, שחיבוק שלה היה חזק עד כאב, שהמתכונים שלה נותרו תעלומה כמוסה שנלקחו איתה לקבר. געגועים על בסיס יומי".

מה השריטה שלך?
"יש לי עניין עם נימוסים. קשה לי שהמרחב הציבורי הישראלי לא מכיל נימוסים בסיסיים, בין אם זה הנהון של שלום עם חיוך קטן כשנכנסים לבניין, שפה מכבדת מול נותני שירות, הדרך שבה פונים למבוגרים ברחוב. פעם התלבשתי על איזו שכנה אנטיפטית שסירבה להחזיק דלת או לומר בוקר טוב בחדר המדרגות באופן קבוע, הייתי צועקת עליה ״בוקר טוב גם לך!״ במשך חודשים. יש מצב שהיא עברה בניין בגללי…".

מה העצה הכי טובה והכי גרועה שקיבלת בחיים? 
"העצה הכי טובה – יש לי שתיים: להפחית שימוש ברשתות חברתיות, והשניה – להפסיק להשתמש בקונדישינר! זה אסון למתולתלות כמוני. עצה רעה – לא להביע את דעתי ועמדתי הפוליטית. זו עצה שיישמתי הרבה מאוד שנים, ואני מאוד שמחה שהפסקתי לשבת על הגדר והתחלתי להשמיע את הקול שלי. זה משחרר ונכון מבחינה מוסרית, ואני ממליצה לכולם לא לפחד ולעשות זאת- לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית אתם נמצאים. חופש ביטוי מביא לפתיחות מחשבתית, מאמן אותנו בהקשבה- ורק ככה נגיע לעמק השווה".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"אני חושבת שהרגע הכי משמעותי היה אחרי הלידה של הבן השני שלי. הייתי רגע לפני צילומים של סדרה, ועם תינוק בן חודש. לא יכולתי לחשוב על להשאיר אותו, והוא ליווה אותי בסט הצילום לאורך כל התקופה. ההפקה כיבדה את המקום שלי גם כאישה עובדת, וגם כאמא. זה מקום כל כך חשוב בתעשייה שלנו בפרט – וכלפי נשים עובדות בכלל. משם הבנתי שאין צורך לבחור או או".

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"בין שלל ההחלטות הטובות יותר והטובות פחות – לאמץ כלב! לא יכולה לדמיין את הבית שלי בלי הכלבה שלנו – דובה. תאמצו, חברות! זה אושר לבית, לילדים, ואין כמו לחזור למישהו ששמח לראות אותך כמו בסיום פרק מרגש של צופית גרנט".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אוכל טוב, טיולים, נסיעות. כל מה שעושה חוויות נעימות וזכרונות שווים".

מי האדם הכי סקסי בעולם בעינייך? 
"חברה שלי הגאונה יעל שרוני. שילוב של כישרון נדיר, זריזות מחשבה, והומור מושחז. איו יותר סקסי מזה".

>> יעל שרוני: "גדל פה דור שיונק שנאה, זה מטריד אותי מאוד"

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"חופשה! אנחנו נוסעים ליוון עם חברים בסוף הקיץ, ואני כל כך זקוקה להפוגה ולאסקפיזם הזה כרגע".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות פחות רגישה לרחשים מבחוץ. פחות להיות מושפעת ממה חושבים עליי, מי נפגע ממני, מי אוהב או לא אוהב אותי. לא תמיד צריך להיות בסדר עם כולם".

מה ההרגל המגונה שלך?
"מהרבה הרגלים לא בריאים נפטרתי לאורך השנים. בעיקר בענייני תזונה. אבל מהכוס זירו עם מלא מלא קרח לא מצליחה להיגמל. מתפללת לא לקבל הרעלת אספרטיים".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על מה אין? אני אמנם מרוקאית, אבל נפש של פולניה. לא נעים לי מהשליח של הוולט שצריך לצעוד לפתח הדלת, לא נעים לי מהמלצרית שעובדת בחום, 'לא נעים לי מ-' זה סטייט אוף מיינד כללי".

מה חסר לך בחיים?
"שקט ורוגע ושיגרה במדינה שלנו. שנוכל להתעסק בדברים קטנים וקטנוניים במהרה, אמן!".

איזו שאלה שלא שאלנו אותך היית רוצה לשאול את עצמך וכיצד היית משיבה?
"השאלה שהייתי רוצה להישאל היא: מה הקלישאה /פתגם הכי נכונה לדעתך? ואני משיבה – אל תשפטו אדם לפי הכריכה. עשרות פעמים התפיסה שלי לגבי אנשים השתנתה ב־180 מעלות לאחר ששוחחנו, שהיכרנו. גם אותי שופטים כל הזמן במסגרת המקצוע שלי. הייתי רוצה שנוכל, כבני אדם, לתת לאנשים צ׳אנס להפתיע אותנו, וככה גם אולי את עצמם".