והרי התחזית: בבחירות ה־25 תהיה ראשת ממשלה בישראל
זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני (לצערנו), אבל לפי המומחים יש בהחלט סיכוי שבישראל תהיה ראשת ממשלה. מה צריך לקרות בשביל שזו תהיה המציאות? עתידן אחד ושתי מומחיות מספקים תשובה
פרופ' חנה הרצוג: "לא מספיק שיהיה ייצוג נשים, חשוב שהן יביאו מבט אחר"
פרופ' אמריטה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, עמיתה בכירה במכון ון ליר ומנהלת שותפה של מרכז שוות לקידום נשים בזירה הציבורית ו"יודעת" – מרכז ידע דיגיטלי למגדר ונשים
"באוקטובר 2020 שאל רוני קובן את אהוד ברק בריאיון לכאן 11, אם הוא ינסה לרוץ שוב לראשות הממשלה. תשובתו של ברק הייתה, שהגיע הזמן שאישה תהיה ראשת ממשלה, 'לא כמו גולדה מאיר, אלא אישה אמיתית כמו אלה בגרמניה, ניו זילנד ואיסלנד'. לדבריו: 'נשים יותר מוכשרות לניהול מודרני, יש להן פחות אגו, יש להן נכונות טבעית לשתף פעולה והן הרבה יותר ענייניות'. הנקודות שהעלה ברק לטובת נשים מקפלות במידה רבה את התשובה לשאלה מדוע לא כיהנה אישה בתפקיד ראש הממשלה מאז גולדה מאיר. הפוליטיקה נתפסת כעולם של גברים – עולם כוחני עם הרבה אגו. על גולדה מאיר נהגו לומר שהיא 'הגבר היחיד בממשלה', מה שחוזר ומעיד על כך שפוליטיקה בישראל נחשבה, ועדיין נחשבת במידה רבה, כעולם של גברים.
"השינוי בתרבות הפוליטית היה אמור לכאורה לסלול דרך גם לנשים להתמודדות אישית. בבחירות 2009 עמדה ציפי לבני בראש מפלגת קדימה כמועמדת לראשות הממשלה. המערכה לא התמקדה במפלגות, אלא בעומדים בראשן – 'ציפי או ביבי'. הליכוד יצא בסיסמה 'זה גדול עליה', ולמרות שהיה ללבני ניסיון כשרת החוץ, הקמפיין נגדה העמיד בסימן שאלה את כושר מנהיגותה והתאמתה לתפקיד. הקמפיין לווה בזלזול מופגן כלפיה כאישה, גם מצד מתחריה הפוליטיים, אך לא פחות מכך מצד התקשורת. התקשורת התייחסה לאופן הלבוש שלה ולצבע שיערה, השוותה אותה לילדה תמימה מחד ולאישה פטפטנית מנגד, ועסקה בכל מה שמעביר את המסר 'בראש ובראשונה היא אישה, ופוליטיקה היא עניין לגברים'. התקשורת בחנה את לבני לאור מודל גברי ולאור עולם תוכן הנתפס כעולם גברי. לבני אמנם זכתה לתמיכה רבה יותר של נשים מאשר גברים, אך לא לתמיכה מספקת, שאפשרה שינוי משמעותי.
"בבחירות 2009 הליכוד יצא בסיסמה 'זה גדול עליה', למרות שהיה לציפי לבני ניסיון כשרת החוץ. הקמפיין לווה בזלזול מופגן כלפיה כאישה, גם מצד מתחריה הפוליטיים, אך לא פחות מכך מצד התקשורת"
ציפי לבני | צילום: גבריאל בהרליה
"הזיהוי של השדה הפוליטי כשדה מלחמה והנהגה של גברים מעוגן עמוק בדומיננטיות של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ובמרכזיותו של הצבא כמקור לגיוס שחקנים פוליטים. גם ההפרדה בבית הכנסת בין גברים, שהם במרכז, לנשים, שיושבות בשוליים בעזרת נשים, מקפלת בתוכה עולם היררכי שלם. בג"ץ אמנם אישר הסכם פשרה בעתירה של עשרה ארגוני נשים, כולל ארגון 'נבחרות' החרדי, כנגד אגודת ישראל, והורה למחוק מתקנון אגודת ישראל את הסעיף המונע בחירת נשים, אך בפועל כניסת נשים עדיין אסורה. תהליכי ההדתה וההפרדה המגדרית הולכים ומתרחבים במרחב הציבורי – והאדישות, השתיקה ושיתוף הפעולה של נציגי הציבור הנבחרים בכנסת וברשויות המקומיות, בשילוב הפרת זכויות הנשים לשוויון, הם עוד חוליה בתשובה לשאלת סיכוייה של אישה להיבחר לראשות הממשלה.
"אם לא די בכך, הקורונה העמידה בפנינו עוד מראה, המעידה על עומק הזיהוי של הזירה הציבורית והפוליטית עם גברים וגבריות. בקווי היסוד של הממשלה שהוקמה במרץ 2020, נאמר שיוקם קבינט חירום לטיפול בקורונה, אך בתחילה לא היו שם נשים. גם במועצה לביטחון לאומי לא היו כלל נשים בצוותי התכנון של אסטרטגיית היציאה מהמשבר. נדרשה עתירה לבג"ץ, שהוגשה על ידי ארגוני נשים, וגם לאחר העתירה הייתה התנגדות. לבסוף, לאחר הרבה רעש ציבורי, צורפו נשים.
"באופן פרדוקסלי, משבר הקורונה, שהקצין את מצבן של נשים, יצר תנאים חדשים והזדמנויות להכרה בידע הנשי, שנוצר מתוך ניסיונן במהלך שנים של פעילות ציבורית ובימי הקורונה עצמם. האם כל אלה הובאו בחשבון? בספק רב. כמה מורות ואמהות היו שותפות לסגרים החוזרים של מערכת החינוך? את מי ראו לעיניהם מקבלי ההחלטות? האם הם ראו את הבית שאין בו מחשב לכל ילד, או את אלה שאין להם מספיק חדרים בבית בשביל להפריד בין הלומדות ללומדים? מכאן נדרשת עוד אמירה – לא מספיק שיהיה ייצוג נשים, אלא חשוב שהן יביאו מבט אחר, מבט מניסיון נשי, שיטמיע חשיבה מגדרית בעשייה הפוליטית. זה מה שמאפיין את ראשות הממשלה שאותן ברק הציג כמודל לחיקוי".
דוד פסיג: "הנשים נקראות שוב להוביל את העם בתחילתו של העידן החמישי"
חוקר עתידים, אוניברסיטת בר אילן, מתוך ספרו החדש "המפלה החמישית: כיצד מדינת ישראל יכולה להימלט בעתיד מהמלכודת של ההיסטוריה היהודית" בהוצאת ידיעות ספרים
"האם אפשר ללמוד מהעבר על האתגרים שעומדים בפני מנהיגי העם ועל מאפייני המנהיגים בעידן החדש? אחת הדרכים ללמוד מהעבר על מגמות עתידיות היא לזהות דפוסים או מחזורים חוזרים בעבר, ולהבין את הכוח המניע העומד מאחוריהם. אפשר למנות בסיפור קורותיו של העם היהודי עד כה ארבעה עידנים עיקריים, בעלי ארבעה נרטיבים, שהתפתחו זה מתוך זה והצליחו לשאת אותו עד הלום.
"שלושת העידנים הראשונים ארכו כל אחד כ־500 שנים. בכל עידן, 200 השנים האחרונות בקירוב היו שנים של מחלוקות קשות, שהביאו לאובדן דרך חברתית ולערפול חושים גיאופוליטי, והסתיימו באסון לאומי, דתי וחברתי. את העידן הראשון אפשר לכנות עידן האבות והאמהות, והוא נגמר במאבקים מרים בין השבטים, שהולידו את המלוכה; העידן השני נפתח עם המלכת המלך שאול; העידן השלישי החל עם הצהרת כורש ושיבת ציון, ונגמר במרד בר כוכבא ובחורבן כמעט מוחלט של היהודים בארץ ישראל; והעידן הרביעי היה הארוך מכולם. הוא נמשך כ־1,900 שנים, מאז חורבן בית שני בשנת 70 לספירה, והסתיים לאחר כ־200 שנים של מחלוקות קשות, שפיצלו את היהדות לזרמים רבים. בסוף העידן הפכה קבוצת היהודים האורתודוקסים מרוב למיעוט.
"לאחר הקמתה של מדינת ישראל באמצע המאה ה־20, החל קורם עור וגידים העידן הבא, העידן החמישי בדברי ימיו של העם הזה. נקודת הפתיחה של העידן הזה היא שהדמויות הרבניות, שהיו במשך זמן רב מקור לחיקוי ולהשראה ומקור סמכות, איבדו מזוהרן. השאלה היא מי יכול למלא את החסר, ומי יוסיף לנרטיב וליצירה היהודיים נדבך שיוכל לעזור לעם להמשיך לנווט במים הסוערים של המאה ה־21? מי יכול להוות את מקור ההשראה?
"כבר בזרמים הגדולים ביהדות ימינו, הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, הנשים נוטלות זה זמן רב חלק מרכזי, בדרך כלל יותר מהגברים, בניהול חיי הדת, הרוח והתרבות בקהילותיהן"
"עיון מעמיק בתבנית ההתפתחות של בבואת מקורות ההשראה מעלה סברה כי בכל עידן התחרו ביניהן שתי אליטות על הבכורה. האליטה שנתפסה כדחויה, נידחת או דחוקה לשוליים מבחינה פוליטית, דתית או תרבותית, היא שתפסה את המושכות לאחר המשבר או הפורענות שחוללה האליטה הקודמת. עלייתה של האליטה הדחויה נתמכה בטענה שהלך הרוח המייחד אותה או התבנית המנטלית המאפיינת אותה, מסוגלים להביא מזור למשבר, בהבטיחה לעם ששיטת הממשל ומודל המנהיגות שהיא מציעה לא יחזרו על הטעויות שהביאו לכישלון האחרון. למשל המלכים, אשר היו במעמד הנידחים מבחינה תרבותית בתקופת האבות, באו לתקן את תופעות הלוואי של המודל הפטריארכלי והמטריארכלי; אחר כך הכוהנים, שהיו במעמד הדחויים מההנהגה בזמן המלכים, באו לתקן את תופעות הלוואי של המודל המלוכני; וכך החכמים, שהיו הנידחים ממרכזי ההשפעה הדתיים והפוליטיים בעידן ההנהגה במודל הכהונה, באו לתקן את תופעות הלוואי שלו.
"במשך זמן רב חיפשתי את הקול, הלך הרוח או דפוס החשיבה שבמשך כ־1,900 שנים היו משניים, דחויים ונידחים. אין זה כי אם קולה של האישה, אשר היה דחוי ודחוק מהיצירה הרוחנית, התרבותית והדתית של העם הזה לאורך העידן הרביעי. כבר בזרמים הגדולים ביהדות ימינו, הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, הנשים נוטלות זה זמן רב חלק מרכזי, בדרך כלל יותר מהגברים, בניהול חיי הדת, הרוח והתרבות בקהילותיהן. כנראה בשלב התחלתי זה של העידן החמישי, הלך הרוח הנשי עלול להיתפס בעיני אחדים כמוזר ותלוש, אבל נראה כי תהליך התפתחותו כבר החל והוא רק ילך ויתבהר. בבוא העת הוא יעמוד בזכות עצמו וימשוך אליו נאמנים מכל שכבות העם, ללא הבדל גיל ומגדר. בדרך החתחתים של התפתחותו העתידית, הלך הרוח הנשי בוודאי יעורר נגדו כוחות רבים, שירצו לשמר את הקיים או אף להחזיר עטרה ליושנה בדמות של מלכות או כהונה מעידנים קודמים.
"עיון באופי הנבואה וההנהגה של הנביאות התנ"כיות והשונוּת בין סגנון נבואתן לזה של שאר הנביאים, יכול להצביע על הלך רוח נשי ייחודי בפתרון בעיות, ועל התרומה הפוטנציאלית הטמונה בו בעידן החמישי. בסך הכול אפשר למנות שבע נביאות שהתנבאו לאורך כל התקופות המתוארות בתנ"ך: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר. עיון באופי מנהיגותה ונבואתה של דבורה, למשל, כמו באופי מנהיגותן של שאר הנביאות ובמיוחד של אסתר, שעליה נכתבה מגילה שלמה, מגלה שנבואתן הייתה אקטיבית ויוצרת. ידוע, למשל, שדבורה הייתה מעורבת עד צוואר בפוליטיקה ובמאבקי הכוח של אותם ימים. גם נבואת חולדה, שמופיעה בדברי ימי העם בתקופה מכרעת, משקפת הלך רוח דומה, וכך גם ייחוד מחשבתן של שרה ומרים, שטמון בסגנונן המעשי. גם שלוש הנביאות הנותרות – חנה, אביגיל ואסתר – מאופיינות במעשה שעשו מיוזמתן וקשור במלכות ישראל ובתקומתה. מתברר כי תודעה יזמית זו, שיש אשר כינו אותה 'נבואה יוצרת', מאפיינת את התודעה הנשית.
"נבואתן של נשים אלה לא התמקדה בתוכחה על חטאי העבר וההווה, אלא כוּונה ליצירת עתיד אחר. ראייתן הפנימית של הנביאות, לצד אמונתן ביכולת לשנות את המציאות, נתנו להן את הכוח לקום ולפעול בנחישות וללא לאות לטובת עמן. שבע הנביאות התגלו בשעות של משבר. הן היו דמויות להגשמת מפתח, ופעלו מתוך ביטחון בכוחה של אמונתן לשנות את המציאות. כל אחת מהן ניצבה בפתחם של ימים משמעותיים בתולדות האומה, ראתה את הנולד והקדימה את תקופתה בכינון היסודות לבניינה. נראה כי הנשים נקראות שוב להוביל את העם בתחילתו של העידן החמישי, ברוח אקטיבית וברגשי אמפתיה עמוקים. בשל כוחו של הלך רוחן לתת חיים בשעות משבר, בפתחן של התחלות קשות, הן כנראה ייקראו שוב אל הדגל".
פרופ' עדה אהרוני: "זה יקרה אם נדע לעורר את התודעה של כל הנשים"
סוציולוגית חוקרת שוויון לנשים בישראל, מייסדת ונשיאת עמותת IFLAC – הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות השלום, סופרת ומשוררת
"הנשים בארץ מוכשרות מאוד בכל התחומים, כולל בפוליטיקה, ומהוות יותר מ־51 אחוזים מהאוכלוסייה – אבל ישראל נמצאת רק במקום ה־66 בעולם בשיעור הנשים המכהנות בפרלמנטים. ייצוגן הדל של הנשים בישראל הוא בושה, ממקם אותנו באותה רמה עם מדינות עולם שלישי, ואינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה ושוויון הזכויות במגילת העצמאות. רק אם נדע להתאחד ולחולל את מהפכת הנשים, נצליח! כי קיים ערך עליון משותף לכלל הנשים בישראל ובעולם, שהוא מעל לעדיפויות המפלגתיות – והוא שכל אישה בעידן Me Too שואפת להיות שווה ומיוצגת באופן שווה.
"ישראל נמצאת רק במקום ה־66 בעולם בשיעור הנשים המכהנות בפרלמנטים. ייצוגן הדל של הנשים בישראל הוא בושה, ממקם אותנו באותה רמה עם מדינות עולם שלישי"
"זהו מאבק לא רק על מקומן של הנשים במוקד קבלת ההחלטות הלאומי, אלא גם על פניה של החברה הישראלית כולה. ציפי לבני כמעט נבחרה לראשות הממשלה בעבר, היו לה יותר מנדטים מאשר לבנימין נתניהו, וחבל לי מאוד שהיא לא הצטרפה למרוץ לבחירות ה־24. אני מעריכה שבבחירות ה־25 יש בהחלט סיכוי שתהיה ראשת ממשלה אישה בישראל, למרות כל הקשיים. זה יקרה אם נדע לעורר את התודעה של כל הנשים בישראל לצורך הדחוף להתאחד לגוש אחד – באמצעות ארגוני הנשים והמדיה בישראל – ולערוך מהפכת נשים כמו זו שהייתה בסקנדינביה, הנשלטת כיום על ידי נשים צעירות ומוכשרות".
"קיים ערך עליון המשותף לכל הנשים בישראל היום, בעידן Me Too – כולן רוצות להיות שוות ומיוצגות באופן שווה. התנאי המשותף הראשון להתאחדות כבר קיים, וכהכנה לבחירות ה־25 צריך כבר להתחיל להדריך את הנשים להתאחדות המהפכנית הזו – שהיא מעל להעדפות מפלגתיות. מהפכת הנשים הזו תביא לשוויון מלא בכנסת, כי הרי אנו 51 אחוז מן האוכלוסיה. אם כולנו, כולל הגברים הדמוקרטים, נצביע למפלגות שבהן 50 אחוז נשים, נגיע לשוויון המגדרי. מהפכת הנשים תביא איתה חוקים שיחסלו את הדיכוי ורצח הנשים, ויקדמו ערכים המיטיבים עם המשפחה וקידום ההתפייסות עם שכנינו הפלסטינים. הנשים בישראל חכמות ומוכשרות בכל התחומים, ורק יחד נוביל שינוי וניצור ישראל ערכית, דמוקרטית ושוויונית".
