השחקנית הדס ירון: "אנחנו מחכים לבחירות כדי להבין אם נעבור לחו"ל"

בפסטיבל ונציה לפני 14 שנה, כשהדס ירון הייתה בת 22, אנשים עצרו אותה ברחוב להחמיא לה על התפקיד שגילמה ב"למלא את החלל", והיא בתגובה הזמינה אותם להצטרף אליה לקפה. היא חזרה מהפסטיבל הזה עם פרס השחקנית הטובה ביותר, כשבאותה שנה חלקו חואקין פיניקס ופיליפ סימור הופמן את פרס השחקן הטוב ביותר, מיינד יו. אבל את ההוראות הלא כתובות שבאות עם הצלחה כזאת – לעבור לחו"ל, לעשות מינגלינג, למנף – היא התקשתה לאמץ.

"האינטנסיביות של החיים לפעמים מוציאה ממני את האוויר"

ירון התחילה את הקריירה הקולנועית שלה בגיל 13, ומאז לא עצרה. לנו היא מוכרת בעיקר כליבי מ"שטיסל" ומ"קוגל", בת דודתו ואהובתו של עקיבא, בגילומו של מיכאל אלוני. מעבר לים היא כיכבה בסרטים עטורי שבחים בקנדה, איטליה וארה"ב וגם במיני סדרה האמריקאית "היינו בני המזל", כניצולת שואה, על פי ספר על משפחה בפולין בזמן המלחמה.

בקרוב נראה אותה שוב על המסך הגדול ב"האהבות שלנו" של אבי נשר, כבת זוגה של שוטרת מאופקים בגילומה של מגי אזרזר. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים ועוקב אחר אנשים שהיו בטוחים שה-6 באוקטובר הוא היום הגרוע בחייהם, ואז הגיע למחרת. למרות הרזומה המטורף שלה והיכולות המגוונות שלה כשחקנית, הנוכחות התקשורתית שלה מצומצמת יחסית.

אז איך את מסבירה את זה?
"שאלה מצוינת שאני שואלת את עצמי, ואני צריכה לשאול גם את הפסיכולוגית שלי. אני חושבת שיש בי משהו שקצת בורח מכל מה שדורש ממך לצאת החוצה, ואני מודעת לכך שזה לא טוב למקצוע. אני מאוד אוהבת את המצלמה ולשחק, אבל לא מצאתי את הדרך לעשות לעצמי שיווק. שיחקתי ב'קוגל' עם רותם אבוהב, והיא שאלה אותי איך זה שאני עושה כל כך הרבה דברים ולא יודעים. משהו בי כנראה חוסם את זה כל השנים, ואני בזרימה עם מה שקורה. זו תכונה טובה, אבל לא תמיד. לפעמים כנראה צריך לתכנן דברים ולבנות אותם ולגרום להם לקרות. בן זוגי, ליאור, מנסה לעודד אותי להזיז את עצמי, להיות יותר בתנועה ולצאת יותר החוצה, עד כדי ריבים, ואני מבינה ויודעת שזה חלק מהמקצוע, אבל כזאת אני, אוהבת להתפנק בבית ולצפות בסרט טוב, לאכול בבית. היום אני אומרת לעצמי: 'תהיי בקונכייה שלך, אבל גם תטרפי את העולם', ואני מנסה להשתפר בזה. אני מקווה שאהיה חכמה מעכשיו".

בדיעבד יש בך חרטות?
"אחרי הזכייה בוונציה, שהייתה נקודת פתיחה מטורפת, הייתי בטוחה שכל דבר מעכשיו יהיה שוס ואזכה בפרסים, אבל לא באמת הבנתי איך זה עובד. אמרו לי: 'סעי לחו"ל, תנצלי את הפרסום', מה שהיה נכון לעשות, כי אולי בעקבות ההצלחה שלי באיטליה הייתי צריכה לחיות שם שנתיים, אבל לא ממש עשיתי את זה, חוץ מגיחות. פה ושם אני אולי מתחרטת על דברים שהציעו לי ולא עשיתי כי הם לא הרגישו לי מדויקים. הייתי בררנית מדי. אני לא חיה ביום-יום עם המחשבות האינסופיות של 'מה היה אילו' ושיכולתי להיות חכמה יותר".

"אחרי הזכייה בוונציה, שהייתה נקודת פתיחה מטורפת, הייתי בטוחה שכל דבר מעכשיו יהיה שוס ואזכה בפרסים, אבל לא באמת הבנתי איך זה עובד"

 

שיחקת באיטליה באיטלקית.
"כן. רצו ללהק מישהי שהיא לא איטלקייה כי הבמאי האיטלקי טען שהאיטלקיות הן אובר אקטינג. באתי לאודישן, עשו לי מאץ' עם השחקן הראשי ועשינו את זה. התבקשתי להגיע חודש וחצי לפני הצילומים וללמוד את השפה. הביאו לי מורה פרטית ולמדתי איטלקית, אבל בגלל המבטא הוחלט שאני אשחק ישראלית דוברת איטלקית".

ילדה טובה תל אביב

היא בת 36, מלאת קסם, כוכבת מהסוג של אנטי-כוכבת, מאוד מאופקת וקצת ביישנית. היא ילדה טובה תל אביב, הצעירה מבין שני אחים, אביה היה מנהל בית חולים ואימה פסיכולוגית. בגיל 12, אחרי הצגת בית ספר שבה כיכבה, בן דוד שלה בעל הקשרים סידר לה אודישן, והיא קיבלה תפקיד של שתי שורות. זה הספיק למלהקת הילה יובל לגלות את הניצוץ שבה, ומאז ועד היום הן עובדות יחד. בגיל 14 היא כיכבה ב"למראית עין" ואחריו ב"בשידור חי" של הלל מיטלפונקט. בעקבות מעבר משפחתי ללוס אנג'לס, היא למדה שם בבית ספר מקומי למשחק, והשתתפה בסרט הקנדי "פליקס ומאירה" בתפקיד ראשי. הסרט זכה בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר בפסטיבל טורונטו 2014. את התיכון סיימה בעירוני א' בתל אביב, ובצבא שירתה כמורה חיילת.

מה עם תיאטרון?
"הייתי מאוד רוצה. יש משהו כיפי בלהיות שחקנית כל ערב על הבמה. לעומת קולנוע, שם את עושה את הטייק שלך וזהו".

את בן זוגה ליאור אמסטרדמסקי, בן 42, קומיקאי ותסריטאי שעוסק גם במיתוג לחברות, היא הכירה בבר תל אביבי לפני 12 שנה. "לא ידענו מי זה מי, ומאז אנחנו יחד. לא עשינו אירוע חתונה כי החלטנו שאת האירוע נעשה עם הילדים". אלי, הבת שלהם, נולדה לפני שנה וחמישה חודשים. "ליאור רצה מזמן. הוא היה מוכן. אני לא הרגשתי שאני מסוגלת. לא הייתה בי בשלות, עברתי תהליך התבגרות איטי. טסתי הרבה, קיבלתי פרויקט חדש, קמתי ועליתי על מטוס. באופי שלי אני בן אדם מאוד מתמסר, לקח לי זמן עד שהרגשתי שאני בשלה ומסוגלת, אבל בסוף הגיע הזמן להביא אותה. ועדיין, לא משנה כמה יגידו לך, עד שאת לא חווה את זה בעצמך, את לא יכולה להבין את גודל החוויה. הרבה לפני שהיו לי ילדים ידעתי שזה אומר שינוי, וכשאלי הגיעה הבנתי באיזה חתיכת שינוי מדובר. החיים לא נראים אותו דבר. עכשיו חבר הזמין אותנו לסוף שבוע ביוון, ואני שואלת: 'ומה עם אלי? ניקח אותה? נשאיר אותה אצל ההורים?' לפעמים ליאור ואני אומרים לעצמנו כמה משעמם ושקט היה לנו עד שהיא באה. אבל זה כל כך כיף שהיא כאן. הדבר היחיד שמציק לנו הוא לאיזה עולם אנחנו מביאים אותה".

איזו אימא את?
"אני כולי עליה באובר התמסרות, וזה מדהים וזה נהדר".

עוד ילדים?
"כדאי. אני לא רוצה שאלי תהיה לבד. אני לא יודעת מתי, אבל לא עוד הרבה זמן".

יש מחשבות לעבור לחו"ל?
"היום זה במחשבות שלנו כי המצב כאן קשה, ובחו"ל אפשר להתפרנס יותר מאשר כאן. אני עושה קולנוע ומסרטים בלבד קשה להתפרנס פה. אם היו לי שתי סדרות בשנה בתפקיד ראשי, זה היה אחלה. אנחנו מחכים לבחירות כדי להבין מה קורה. אני חושבת שהייתה לי הזדמנות לעבור לאיטליה לפני שאלי נולדה. היום אני חושבת שלמרות שאיטליה מאוד כיפית, היא מקום מושחת ובעייתי ויש שם משבר כלכלי מתמשך. הציעו לליאור עבודה בצרפת, אז אולי זו הזדמנות לחוויה. יש לי דרכון אמריקאי, אבל בסוף אני שואלת את עצמי למה אי אפשר שיהיה פה כבר טוב ונוכל לחיות כאן כולנו".

יש תפקיד שעשית שאת מגדירה אותו כ"שיא" מבחינתך?
"לא. אין תפקיד אחד שהוא שיא מבחינתי. אני מרגישה שהשיא עוד לפניי. אמן".

ספרי על התפקיד החדש ב"האהבות שלנו".
"אבי נשר הוא אגדה, ממש לג'נד, וזו חוויה נפלאה לעבוד איתו. כשנפגשנו הוא אמר לי: 'לא אקח אותך לתפקיד הדתייה הטובה', וזה נחמד שהוא הביא לי משהו חדש. הוא אסף סיפורים אמיתיים מהשבעה באוקטובר ושינה אותם, אז זה לא לגמרי דוקו. אני מגלמת מדענית חוקרת במכון ויצמן, שהיא בת זוג של שוטרת מאופקים. היא מגיעה לשמחת תורה לבית אימה (אוולין הגואל, דב"א) שלא יודעת שאנחנו זוג, והחברה לא רוצה שתדע. אני רוצה להתקדם בקשר ושתדע שאני רוצה ילדים מבת זוגי, וכדי שתתגאה בי אני מציעה לבשל לה בישולים מרוקאים. ואז מתחילות האזעקות, היא יוצאת לשטח ואני נשארת עם האימא, ואת כל השאר תראו בסרט".

"אבי נשר הוא ממש לג'נד, וזו חוויה נפלאה לעבוד איתו. כשנפגשנו הוא אמר לי: 'לא אקח אותך לתפקיד הדתייה הטובה', וזה נחמד שהוא הביא לי משהו חדש"

 

יש לך חברות בתעשייה?
"החברה הכי טובה שלי היא אביגיל הררי. שיחקנו יחד ב'למראית עין' בשנת 2006, של דני סירקין, שזכה בשני פרסי אופיר, ומאז אנחנו בסטיז. גם מורן רוזנבלט ועמית רהב הם חברי נפש. שלושתנו שיחקנו במיני סדרה האמריקאית ונהיינו חברים".

איזו שיחת טלפון שתקבלי הכי תשמח אותך?
"תני לי רגע לחשוב. שמודיעים לי בשיחה טרנסאטלנטית שקיבלתי תפקיד בסרט עם מייקל שאנון. הוא בעיניי שחקן מדהים, זה חלום שלי לשחק איתו, למרות ששמעתי משחקנית אמריקאית שהוא בן אדם מוזר. ולחלופין, שיגידו שקיבלתי תפקיד בסדרה אמריקאית, או שיגידו לי בשיחה שנכנסו לי לבנק כמה מיליונים. בדוק זה ישמח אותי, אבל כמה מיליונים, מיליון אחד לא מספיק. או שבקו השני יגידו שמזמינים אותי לחופשה על הר באיטליה. אבל גם חופשה בתאילנד תשמח אותי. ואת יודעת מה הכי ישמח אותי? אם שיחת הטלפון תהיה מהגן החדש של אלי, והגננת אומרת לי שכיף לה ושולחת לי תמונה של אלי צוחקת".