"האינטנסיביות של החיים לפעמים מוציאה ממני את האוויר"

נעמה פרייס (44), שחקנית. בימים אלה מתחילה חזרות להפקה גדולה בתיאטרון הקונקורד בצרפת, שבה תגלם את ליידי קפולה, אמה של יוליה, בעיבוד חדש ל"רומיאו ויוליה". מככבת בסרט "כן" של נדב לפיד, שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן ונבחר על ידי "הניו יורק טיימס" לאחד הסרטים הטובים של השנה. היא מגלמת בו את לאה, תפקיד שעליו הייתה מועמדת לפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר. אם לשניים, בת זוגו של לפיד ומתגוררת בחמש השנים האחרונות בפריז.

"לקח לי הרבה שנים להרגיש שמותר לי לתפוס מקום"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עליך?
"אני חקיינית אובססיבית. אני אוהבת לשחק עם תנועות הפה והגוף, לקחת ג'סטות מאנשים ולבדוק אותן עלי. לפעמים אני יושבת מול מישהו וכל כך בא לי לנסות לחקות אותו שאני ממש חייבת להתאפק. אם אנחנו נפגשים פעם אחת לרוב לא אצליח לתפוס את 'הדבר הזה' שקיים אצלו או אצלה, אבל אם זו סדרה של מפגשים אז אחרי שלושה כבר יש לי את זה".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"החיים. לפעמים האינטנסיביות שלהם מוציאה ממני את האוויר".

מה הקללה האהובה עלייך? מתי את משתמשת בה?
"'סתומה', כלפי עצמי. ברחובות פריז כשאני רוכבת על האופניים וחותכים אותי, כי הם נוהגים כמו מטורפים, אני לא מצליחה לקלל בצרפתית. זה תמיד יוצא בעברית. בדרך כלל הקללה שמגיעה היא 'אידיוט'. אולי זו בעצם האהובה עלי. עדיין לא אימצתי את Putain של הצרפתים".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"אתמול, כשנדב הקריא לי הודעה שקיבל ממישהו קרוב שגר בישראל, שהיה כל כך אופטימי, שהאמין ששינוי אמיתי יכול לקרות ברגע אחד. מול החדשות כל התקווה שלו נגוזה".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"פעם כששיחקתי על הבמה, הגיעה שחקנית מולי בסצינה דרמטית ביותר והתחילה לעשות מן פרצוף משונה, מן קריצה עם עין שמאל ואני לא מבינה למה היא מעוותת כה את הפנים. היא ממשיכה לקרוץ חזק עם עין שמאל ואני מרגישה איך הצחוק הולך ומשתלט עלי. אני מסובבת את הגב לקהל שלא יקלטו אבל היא נעמדת לפני וממשיכה בקריצות. רק בסוף הבנתי שהיא ניסתה לסמן לי שדבוקה לי פיסת מסקינג טייפ כתום על לחי ימין".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"יש לי שני סיוטים חוזרים מדי פעם, בדרך כלל הם מגיעים כשאני נכנסת לפרויקט חדש בתיאטרון: הראשון, שאני לא מצליחה למצוא את הכניסה לבמה או לתיאטרון וההצגה כבר עומדת להתחיל. השני, שאני לא מוצאת את היציאה מהבמה וצריכה להישאר לעולם לשחק מול הקהל".

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"יש לי מנטרה שאני אומרת לעצמי אחרי שעשיתי אודישן או מבחני בד מעולים ולא קיבלתי את התפקיד: 'הם עדיין לא הבינו…' המשפט הזה נותן לי כוח להמשיך לאודישן הבא. להיות שחקנית זה גן עדן וגיהנום".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"ג'סיקה רביט. פיסות מהחיים שלי עם אדפטציה מסוימת כבר קיימות בסרטים של נדב. אז הייתי רוצה לצפות בג'סיקה רביט מתנהלת בדירה שלי בפריז עם כל הקסם שלה. (של ג'סיקה, לא של הדירה)".

מי בעינייך הגבר ו/או האישה הכי לוהטים על הפלנטה?
"נח, הבן שלי. אני לחלוטין לא אובייקטיבית, אבל אני רואה אותו גדל והופך להיות אדם קטן, מדליק, זורח ופורח".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אורך רוח. לפעמים אני נלחצת מאוד מהר. הייתי גם שמחה לפתח זיכרון ללמידת טקסטים. זה משהו שלוקח לי זמן יקר".

על מה יש לך רגשות אשם?
"אני עוד לא בטוחה שאוכל לבוא להצביע בבחירות הקרובות. זה סופר חשוב לי, אבל מתנגש עם הפקה חדשה שאני מתחילה פה בפריז. לצערי אני לא מאמינה שהקול שלי ישפיע על מה שקורה בארץ, אבל אני תמיד נושאת איזו אחריות על מה שקורה שם. גם אם כבר חלפו חמש שנים מאז שעזבתי".

מה חסר לך בחיים?
"שינה. הייתי רוצה לישון שבועיים ברציפות. אני אימא לתינוק בן 8 חודשים שישן גרוע. אני מפנטזת על לילה של שינה רצופה".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"אין רגע כזה. מה ששייך לי שייך לי, ומה שלא – יהיה בהמשך".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"ליידי קפולה, אמא של יוליה, אותה אני עומדת לגלם פה בתיאטרון בפריז. אני מעבירה ימים כלילות בניסיון ללמוד את מחשבותיה ומילותיה, ולהרהר כמוה על הורות ואהבה. בעיבוד החדש הזה ל'רומיאו ויוליה' ליידי קפולה תופסת מקום מרכזי. היא אם חזקה, דעתנית, מלאה באש, שמתרסקת לבסוף אל תוך האהבה שלה אל ביתה".