קינמון לזיכרון

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של פרופ' מיכאל עובדיה מהמחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים, הצליחה לבודד מקליפת עץ הקינמון מקטע המסוגל לעכב יצירת מולקולות עמילואידיות רעילות, כולל יצירת סיבים. יתר על כן, המקטע מסוגל גם לפרק סיבים עמילואידיים, חומרים המצטברים במוח והורגים את תאי העצב אצל חולי אלצהיימר. לאחר הוכחות ראשוניות אלו במבחנה, הראו החוקרים בשלב שני כי מקטע הקינמון מעכב התפתחות מחלת האלצהיימר בחיות בהן הושתלו גנים של אדם הגורמים למחלה.

למחקר בראשותו של פרופ' עובדיה היו שותפות כמה מעבדות בפקולטה למדעי החיים לרבות מעבדותיהם של פרופ' אהוד גזית, סגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח, פרופ' דני סגל, ד"ר דן פרנקל ותלמידי המחקר ענת פרידמן-מאור ואביעד לוין. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב-העת PLoS ONE.

עיכוב, תיקון והגנה מפני זיהומים

מדוע דווקא הקינמון? לפרופ' עובדיה יש תשובה מפתיעה. לפני כחמישים שנה, בהיותו נער, הוא זכה בתואר סגן חתן התנ"ך הארצי לנוער. אחת השאלות עסקה בהרכב החומרים של משחת הקודש, שהיו הכוהנים מורחים לפני הקרבת הקורבנות: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם […] וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ" (שמות ל, כג-כה).

עובדיה מספר: "היה לי בלאק אאוט, אבל למזלי הצלחתי להיזכר בהרכב הכתוב בפרשת 'כי תישא' ממש עם צלצול הגונג. מאז הייתי נזכר בחרדה בשאלה זו בכל פעם שקראתי את הפרשה. צריך אדם לברך על הרעה כמו שהוא מברך על הטובה, והנה מעז יצא מתוק, ויום אחד הייתה לי תובנה שאולי היה היגיון לספק לכוהנים הגנה מפני הזיהומים הקשים, שמקורם בבעלי החיים ובדם שניגר סביבם.

מכיוון שלגבי רוב המרכיבים של המשחה יש רק הערכות לגבי מהי זהותם היום (קנה בושם לדוגמה), התמקדתי בקינמון. ואכן, הצלחנו לבודד ממנו חומר בעל תכונות רפואיות חשובות."

האזכור העלה בו את המחשבה שהדבר הגן על הכוהנים מפני זיהומים שונים, כולל נגיפים, בסביבה מלאת גופות בעלי חיים ודם הקורבנות. עובדיה, שנחשב מומחה לארס נחשים, החליט לעשות אפוא שינוי כיוון לחקר תכונות הקינמון. ואכן, עובדיה הוכיח במחקר ראשוני כי למקטע של חומרים המצויים בקליפת עץ הקינמון יש יכולת לעכב פעילות של נגיפים בעלי מעטפת, כדוגמת נגיף השפעת או נגיף ההרפס.

במחקר מאוחר יותר התברר כי אותו מקטע של חומרים (בעלי בליעה גבוהה של קרינה על-סגולה), מעכב גם את ההתחברות של מולקולות עמילואידיות לשרשרות ארוכות, שרשרות הגורמות להרג תאי עצב ועקב כך למחלת אלצהיימר.

ייתכן שהחומרים שמוצו מאבקת הקינמון יוכלו בעתיד גם לסייע בתיקון המצב לאחר התפרצות המחלה. אילוסטרציה: ingimage

תיקון רטרואקטיבי

המחקר נערך בשני שלבים. השלב הראשון נערך במבחנה, ובמהלכו הוכיחו החוקרים את יכולת החומרים שמוצו מאבקת הקינמון לעכב את יצירת מולקולות הביניים העמילואידיות הרעילות, וכן את יצירת הסיבים. יתר על כן, להפתעתם התברר שאותו מקטע של חומרים צמחיים גם מפרק את מולקולות הביניים הגדולות וגם את הסיבים שכבר נוצרו.

לפיכך, חומרים אלה מתקנים את המצב רטרואקטיבית (!) כך שאם החומר יהיה בעתיד לתרופה מונעת התפתחות אלצהיימר, אזי ייתכן שאף יוכל גם לסייע בתיקון המצב לאחר שכבר נוצרו מולקולות הביניים ו/או הסיבים.

בשלב שני ניסו החוקרים את החומר על חיות המשמשות במחקר אלצהיימר: זבובים המכילים גן הגורם לאלצהיימר, ועכברים טרנסגניים שיש להם חמש מוטציות הגורמות להתפתחות אגרסיבית של מחלת אלצהיימר. בשני המקרים מקצרת המחלה את תוחלת החיים ומפחיתה את הפעילות של בעל החיים או פעילות אגרסיבית שלו. מתן קינמון לזבובים במזון ולעכברים במי השתייה עיכב את התפתחות המחלה, והתנהגות אותם בעלי חיים הייתה דומה לזו של בני מינם הבריאים, הן מבחינת אורך החיים הן מבחינת הפעילות.

כמה קינמון כדאי לאכול?
פרופ' עובדיה: "כאן יש בעיה, כי בתוך הקינמון הגולמי יש גם חומרים רעילים לכבד, ולכן מותר לצרוך ממנו 6 עד 10 גרם ביום, מבלי לפגוע בכבד. ואולם, כדי ליהנות מהיתרונות הרפואיים, צריך לצרוך עשרות גרמים ביום לפחות והדבר מתחיל להיות מסוכן. לכן פיתחנו שיטה למצות את המקטע הפעיל מתוך קליפות הקינמון ולהפרידו מן החומרים הרעילים." אוניברסיטת תל-אביב הגישה בקשת פטנט על החומר ופעילותו באמצעות חברת "רמות".