קבלה לכולם – כן או לא?

חובה וגם הכרח

נדב כהן, בוגר ישיבה, חבר בצוות מכללת "אסנט צפת-חוויית הקבלה", מפתח סדנת אהב"ה – אורות הקבלה בכלי החסידות:
"קבלה" מתפרשת בדרך כלל כמסורת שנתקבלה, אולם בתורה מופיעה המילה קבלה במשמעות של הַקְבַּלַה המלמדת על כל מה שמקביל לעולם הגשמי שלנו, על העולמות הרוחניים, על הנשמות, המלאכים, הספירות ועוד.

ישנה עוד סיבה, עמוקה יותר, מדוע תורת הסוד קשורה למושג הָקְבַּלַה. כאשר אנו עוסקים בעניינים רוחניים, מיסטיים ומופשטים, אנו יכולים להבין אותם רק על ידי הקבלות. הקבלה מלמדת אותנו כיצד לעשות את ההקבלות הנכונות בין המציאות הגשמית למציאות הרוחנית על מנת להבין בצורה הנכונה ביותר את העולמות הרוחניים, ועל ידי כך להגביר את הרגישות הרוחנית שלנו ולתעל אותה לחיינו הפרטיים.

בקבלה ניתן למצוא את התשובות לשאלות העמוקות ביותר הנוגעות למהות ולאופן הבריאה. היא מסבירה כיצד מן המציאות שלפני הבריאה, שבה היה הבורא יחיד בעולמו, נתהווה עולם המורכב מריבוי נבראים ויצורים בסוד "השתלשלות העולמות". תורת הקבלה מתווה עבור האדם את הדרך ללמוד את סודות הבריאה ולפתח מודעות שתעזור לו להגשים את ייעודו ודרכו בחיים.

בעבר חל איסור לכתוב את תורת הקבלה, כמו את שאר חלקי התורה שבעל פה. חל גם איסור להפיץ את סודותיה ברבים. עיקר הסיבה היה ש"בעלי הסוד" חששו שהעם לא יהיה מסוגל להכיל את ה"אור", המידע העצמתי הנמצא בתורה זו. החשש היה שמי שיתחיל להתעסק בנסתרות יהפוך להיות רוחני מדי, ולא יוכל לקיים אורח חיים נורמלי של קיום תורה ומצוות. בנוסף, לא היה כל כך צורך בלימודי הקבלה מכיוון שהאמונה התמימה הייתה בלב האנשים ולא היה צורך להסביר להם במה הם מאמינים ומדוע.

שתי סיבות אלו כבר פחות רלוונטיות בדורנו. ראשית, לפני כ-300 שנה התגלתה תורת החסידות על ידי רבי ישראל הבעש"ט, שמצא דרך להעביר לאנשים את המסרים העמוקים ביותר של תורת הקבלה במילים פשוטות בלי לגרום בלבול ומבלי להעמיס "אור" גדול מדי שימנע מהם להמשיך באורח חיים הרגיל. שנית, בימינו אמונה היא כבר לא מצרך המצוי אצל כולם, ויש צורך להסביר בהיגיון משכנע במה אנחנו מאמינים ומדוע. לכן כיום (וכך גם אומר האר"י הקדוש), לימוד הקבלה הוא לא רק מותר אלא הכרח!

בעד: הקבלה מחברת אותנו למציאות הרוחנית

חיים שלא על פי כללי התורה מחבלים בהבנת הקבלה

הרב יניב חניא , ראש "שורש פרויקטים אמוניים", העוסק בצומת שבין חיים מודרניים ליהדות. מרצה, מחבר ספרים ומנהל האתר "שורש, גולשים לתוכן"
כל רב רואה ברכה בכך שאנשים בוחרים להתחבר יותר לצדדים הרוחניים של חייהם ולהרחיב את הידע התורני שלהם, ובכל זאת, הטרנד של לימוד קבלה בחוגים ובמכונים הוא לא חיובי בעיני רבים מאוד מהרבנים בארץ מכמה סיבות. ההמצאה הגדולה ביותר של היהדות הייתה הקשר בין גוף לנפש. המושג הזה, שהיום מקובל כל כך, היה חריג מאוד בימים שבהם אנשים נהגו לבחור ללכת עם הגוף (ויצריו) או ללכת לכיוון הקדוש של החיים.

היהדות לקחה את הקשר הזה אפילו רחוק יותר ממה שמקובל היום – הקשר הוא לא רק בין הגוף לנפש, אלא גם לנשמה. כלומר: יש קשר בין מעשיו של האדם ואופן התנהגותו עם הגוף, לבין נשמתו הרוחנית העליונה. קשר בין הצורה שבה אתה בוצע לחם בערב שבת ואוכל אותו (גוף) לבין החיים הנצחיים שלך והתקדמותך הרוחנית בשמים. יש קשר מעשי וישיר בין העיסוק בתורה וברוחניות לבין הצורה שבה אתה חי ומתנהג ביומיום.

בתחום של לימוד הקבלה ופנימיות התורה, הדבר חזק שבעתיים. יש צורך בטהרה גופנית גדולה, טהרת המחשבה וטהרת הגוף וההתנהגות, כדי להבין מושגים רוחניים עליונים. חיים שלא על פי כללי התורה, חיי יומיום רגילים בעולם המערבי, "סותמים" את היכולת להבין קבלה באמת.
בקבלה, כשמה, יש את קבלת הנאמר בצורה של כפיפות קומה, מבלי לערב את השכל האנושי. ממילא חיים שאין בהם קבלת עול אלוקי אינם בנויים לקבלה הזו. מעבירי התורה הפנימית היהודית השתמשו במסכים כדי להסתיר את הסודות הגדולים – ארמית קשה, דרשות על הפסוקים בסגנון פשטני, משל גוף האדם ומשל נוסף של ספירות ומדרגות.

משל לאדם שקיבל מהמלך רשות להיכנס לארמון לפני ולפנים. עבדי המלך פיתו את האדם בדרכו במסדרונות ונתנו לו "שעון" להשתעשע בו. האדם אכן שקע בשעון. כך, בדרך אל פנימיות התורה, מונחים לפנינו שעוני משחק. חוגי הקבלה, לטעמי, הם שעון המונח בפתחו של הארמון. מין משחק בסודות כאשר אוקיינוס האמת קרוב, אולם כדי להיכנס בו יש צורך במאמץ אישי עליון שרובנו נוטים להימנע ממנו.