אחרי שגילתה מה קורה בגן של הבן שלה, היא המציאה פתרון שישים סוף לסיוט של כל הורה

כשנעמה משיח (32) סיימה את חופשת הלידה היא עשתה מה שכל אמא קרייריסטית בשנות ה-2020 עושה: רשמה את בנה בן החצי שנה לגן וחזרה לעבודתה כמנהלת פרויקטים ומהנדסת אווירונאוטיקה. "לא היו לנו הרבה בחירות כי הכנסתי אותו לגן באמצע השנה", היא מספרת, "קיבלתי כמה המלצות על הגן הזה אבל בכל זאת לא רציתי לקחת סיכון, במיוחד עם כל מה שיודעים שקורה היום בגנים". משיח החליטה, כבר ביום הראשון, לשלוח את בנה עם מכשיר הקלטה בתיק – למה שהיא שמעה בהקלטה באותו לילה שום דבר לא יכול היה להכין אותה.

>> הקטנים מפחדים מכל דבר? המדריך לטיפול בחרדות ילדים

"לא הרבה אחרי שהלכתי האכילו אותו בטרמפולינה ופשוט השאירו אותו שם. בהתחלה הוא היה שקט אבל אז משהו הפריע לו, אולי גרעפס, הוא התחיל לבכות ואף אחת מנשות הצוות לא התייחסה אליו. שמעתי אותו בוכה ובוכה והבכי שלו רק נהיה יותר ויותר היסטרי, נואש, הוא התחיל להשתעל ולהשתנק עד כדי אובדן אוויר ובכי היסטרי".

יכול להיות שהצוות לא שמע אותו או היה עסוק עם ילדים אחרים?
"לא, הצוות היה שם ברקע כל הזמן. פשוט התעלמו ובזמן הזה הסתובבו. דיברו ביניהן בשלווה, התעסקו בענייני הגן – הילדים הגדולים היו בחצר. אפילו שמעתי את הגננת אומרת 'אז מה אם התינוק בוכה, תינוקות בוכים גם עם ההורים שלהם בבית'. בסוף הוא נרגע מעצמו, כנראה התייאש, לא שמעתי שדיברו אליו או ניחמו אותו. הקשבתי להקלטה הזו עד ארבע בבוקר בערך, כשזה נגמר הערתי את בעלי ואמרתי לו 'אנחנו לא יכולים להחזיר אותו לגן הזה, אני לא מוכנה'".

כבר למחרת הודיעה משיח בגן שבנה לא ימשיך להגיע. במקביל היא לקחה חופש מהעבודה כדי להישאר איתו בבית ובהמשך התפטרה. "לא מצאתי גן נורמלי, והאמת שגם לא רציתי להכניס אותו שוב למסגרת עד גיל שנה, כאבה לי החוויה והרגשתי שזה השפיע עליו – הוא התחיל להתעורר בלילה בצרחות".

לאורך התקופה שהייתה בבית עם בנה הטרידה את משיח השאלה איך אפשר לסייע להורים לדעת מה קורה עם הפעוטות שלהם בזמן שאלו נמצאים במסגרות? "ההורים היום עיוורים, אין להם דרך לדעת מה קורה בגן בלי להחביא בתיק מכשיר הקלטה או לבוא עם צו משטרתי לראות מצלמות. ילדים חוזרים הביתה, מראים דגלים אדומים וההורים לא יודעים מה לעשות". ואז, יום אחד, עלה במוחה רעיון. "שמעתי על שעון חכם שהציל מבוגר מהתקף לב וחשבתי לעצמי 'איזה יופי, בטוח יש משהו כזה לתינוקות', התחלתי לחפש וכל מה שמצאתי זה דברים לשימוש ביתי, לא משהו שאפשר לשלוח את הילד לגן ולדעת שהכל בסדר".

באותו רגע מנהלת הפרויקטים והמהנדסת שבה התעוררה והיא החליטה שאם המענה הזה לא קיים – היא תמציא אותו. כך נולד באזי, הצמיד החכם להגנה על תינוקות, המלווה בקמפיין גיוס המונים בהדסטארט. "התחלתי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב – לאפיין מאפס מערכת חדשה. מה נדרש בשביל שזה יעבוד? החלטתי שאני רוצה לתכנן צמיד שיהיו בו חיישנים עם מדדים פיזיולוגיים לילדים מגיל לידה עד שלוש – דופק, סטורציה, טמפרטורה ושיהיה חיישן קול בסטנד-ביי שנדלק כשהצמיד מזהה שהילד נמצא בסטרס משמעותי וממושך, כך שלהורים יתאפשר לשמוע מה קרה באותו רגע ספציפי שהיה היה במצוקה".

"כתבתי פוסט בקבוצה של הורים 'מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך'. שאלתי האם זה משהו שהייתם משתמשים בו, או שאני חיה באשליה שזו אכן מציאות אפשרית – צמיד הגנה לכל ילד? תוך שניות קיבלתי אלפי תגובות"

 

בנוסף ביקשה משיח להוסיף בצמיד פונקציה המתריעה מפני סכנת חיים מיידית: "אם הילד נחנק בזמן משחק או אוכל, זה יכול לקרות גם לגננות הכי טובות כשהן עסוקות או עמוסות. הצמיד מזהה את המצוקה, מצפצף ומסב את תשומת ליבה של הגננת".

אחרי שסיימה לחלום ולאפיין את המוצר, וכדי להחליט האם להשקיע את כל מרצה וזמנה הפנוי בצמיד, שחררה משיח בלון ניסוי ראשון לאוויר. "כתבתי פוסט ברשת בקבוצה של הורים 'מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך'. שאלתי האם זה משהו שהייתם משתמשים בו, או שלדעתכם אני מפנטזת וחיה באשליה שזו אכן מציאות אפשרית – צמיד הגנה לכל ילד? תוך שניות קיבלתי אלפי תגובות".

טוב, הלכת ישר למשוכנעים.
"זה נכון, אבל אז הפוסט הגיע גם לסטטוסים מצייצים וגם שם היו אלפי תגובות ולייקים של הורים שאמרו 'אני הראשונה לקנות'. זה נוגע להורים בנקודה הכי רגישה שלהם. הם מפקידים את האוצר הכי יקר שלהם בגן ולא יודעים מה קורה איתו".

אבל איך ההורה ידע שהחיווי שהוא מקבל מהצמיד הוא מצוקה אמיתית, ולא בכי שגרתי של ילד בגיל הזה? איך תבדילי בין בכי מתמשך שנובע מהזנחה ולא מזה שהגננת הלכה רגע לשירותים או שהילד נפל וקיבל מכה?
"ההגדרה של התעללות היא פלואידית, זה נתון לפרשנות, והורה אחד יגיד כן ואחר לא. לא כל בכי מעיד על התעללות, יש מצבים שונים ואנחנו בני אדם בסופו של דבר, אבל יש שיקול דעת בסיסי שאנחנו יכולים להפעיל מה סביר ומה לא. בעיני זה לא סביר שילד בן חצי שנה בוכה בהיסטריה 40 דקות ולא מציעים חיבוק או אפילו מדברים איתו – לא הייתי אומרת שזו התעללות, אבל זו כן התעלמות שהיא לא בסדר. כאימא הייתי רוצה לדעת שגם אם הילד שלי נפל וקיבל מכה, אז הוא קיבל מענה ולא שעכשיו הוא בוכה עם עצמו 40 דקות. יש מצבים שילד חווה סטרס או מצוקה מעצם היותו ילד במקום שהוא לא הבית, אז המדד הוא המענה שהוא מקבל כשהוא צריך אותו – גם אם זה לא מיידי, גם אם זה לוקח כמה דקות. בסופו של דבר השאלה היא האם הגננת צורחת עליו, או שהיא מחבקת ונותנת מענה בדרך יותר סימפטית?".

השאיפה של משיח היא לפתח גם אפליקציה לצמיד החכם, אליה יזינו ההורים את הנתונים של הילדה או הילד – גיל, אלרגיות, מין, מצב בריאותי – כך שהאלגוריתם ילמד את הילד וידע להעריך בזמן אמת האם מדובר במדדים חריגים ומצוקה של הילד או שמדובר באירועים נורמליים.

אני מתלבטת אם זה פתרון גאוני או שזה פרק של מראה שחורה, שלוקח את הורות ההליקופטר לשלב הבא ואנחנו לא צריכים פשוט לשחרר יותר?
"תמיד היה ותמיד יהיו מלא גישות, אבל אני חושבת הפוך ממך. אני חושבת שיכול להיות שזה שהורה מרגיש שהוא עיוור וחסר אונים, זה מה שגורם לו להיות יותר חרדתי ואובר-פרוטקטיב. אבל אם הוא ידע שהילד שלו רגוע וטוב לו, זה יוריד את סף החרדה וההורים יוכלו לשחרר. זה יעשה טוב גם לגננות, כי זה יחסוך להן ביקורי פתע של הורים שבאים להקשיב מהחלון או מעבר לגדר. הורים עושים את זה כי הם מרגישים עיוורים וחסרי אונים. אם הייתה דרך לדעת גם בלי להתגנב, כנראה שהם היו מעדיפים לבחור בדרך הזו".

לתמיכה בגיוס ההמונים של באזי (עד סוף אוגוסט), היכנסו לעמוד הקמפיין בהדסטארט 

>> כשיש לילד שלנו קשיים במערכת החינוך אנחנו מרגישות שנכשלנו