ואז קרה משהו שאנחנו לא רואים. הסרטים על פרשת תאיר ראדה

במסגרת הפסטיבל המתמשך סביב פרשת תאיר ראדה ז"ל, כנראה התיק הפלילי שהסעיר את המדינה יותר מכל תיק אחר בעשרים השנים האחרונות (למעט תיקי נתניהו – ועליהם בהמשך), שודרו אמש שלושה סרטים תיעודיים על הפרשה. קשה לדמיין שלוש יצירות שעוסקות באותו נושא שרחוקות כל כך זו מזו באיכות המקצועית, העיתונאית והמוסרית שלהן.

>>> כוח לבתי הדין הרבניים יגרום לעוד פגיעה בנשים

סרט אחד הוא הפרק החמישי בסדרת "צל של אמת" (HOT), הסדרה שבנתה את עצמה על הקמפיין לשחרור זדורוב באמצעות רדיפה אחר אישה חפה מפשע, ושעם זיכויו אתמול במשפט החוזר יוצריה יכלו לחגוג ניצחון קטן. סרט שני הוא "אורות וצללים" (כאן 11), שעוסק בחייה של אולה קרבצ'נקו ובטלטלה שאחזה בהם מאז ניסיון הפללתה כרוצחת על ידי בן זוגה לשעבר ובעיקר מאז שניסיון הפללה זה קיבל חשיפה לאומית ובינלאומית בפרקים המקוריים של "צל של אמת". השלישי הוא סרטו של ברהנו טגניה, שממנו שודר קטע ארוך של ריאיון עם זדורוב בחדשות 12, כשהסרט המלא ישודר במוצאי שבת.

הטלטלה בחייה. מתוך "אורות וצללים" | צילום: אולה טימר קרבצ'נקו, באדיבות כאן 11

על הסרט השני לא אכתוב כאן, וזה המקום לגילוי נאות: אני מופיעה בסרט ושימשתי כיועצת עבורו כתומכת בהרשעתו של רומן זדורוב וכחברה ותומכת של אולה. מטבע הדברים, הכובעים האלה מלווים אותי גם בבואי לנתח את שני הסרטים האחרים. ומה שאני רואה בהם הוא פער אדיר בין שני סוגים של עשייה קולנועית, פער שמצביע על השבר העמוק והמתמשך בתעשיית הקולנוע הדוקומנטרי כיום.

אי אפשר שלא להתייחס לקשר הגורדי בין פרשת זדורוב לפרשת נתניהו

מה שמאפיין את הפרק האחרון ב"צל של אמת", הרבה יותר מקודמיו בסדרה, הוא פרידה סופית ומוחלטת של היוצרים מהיומרה העיתונאית של מחויבות לאמת, לסיפור של תמונה עשירה ומלאה שיכולה להשכיל את הצופים ולספר להם דבר מה בעל ערך על העולם. אם בפרקים הקודמים, כפי שמקובל ביצירות הדוקומנטריות בז'אנר ה-True crime (פשע אמיתי), עוד ניסו היוצרים ליצור מראית עין של נקודות מבט שונות, "רשומון" לשיטתם, הן של הראיות נגד זדורוב והן של הגורמים שבעיניהם מקלים או מוכיחים את חפותו – הרי שבפרק החמישי נזנחה לגמרי היומרה להציג גם את מה שמסבך את מי שהורשע שלוש פעמים ברצח וזוכה אתמול בבוקר.

בכך, מספקים היוצרים פלטפורמה נרחבת ומפרגנת לעדותו הכבושה והמשופצת של זדורוב מבלי לאתגרו כלל עם שאלות קשות ומבלי להציג לצופים את הראיות כבדות המשקל שתרמו לאותן הרשעות קודמות ושהובילו 7 שופטים שונים להרשיעו ברצח מעל לכל ספק סביר. לא ניתן לקבל מהסרט מידע על האמת עצמה, במקום זה, אנחנו מקבלים מוצר תעמולה חד ממדי בשירות צוות ההגנה.

>>> ד"ר שקמה שוורצמן-ברסלר: "אנחנו סיימנו למחות. זה מאבק, ואנחנו ננצח"

מנגד, וכראוי למי שעבודתו היא עיתונות ולא בידור, טהגניה מביא לצופים מוצר עיתונאי עשיר, מאתגר ומעניין. בראיון ארוך הכתב מעמת את זדורוב עם כמה מהפרטים המרשיעים ביותר שהצטברו נגדו, לוחץ עליו ומקשה עם שאלות על פרטים מוכמנים שידע לספר לחוקרים ולמדובב בשיחותיהם האינטימיות בתא המעצר. לא פעם ולא פעמיים נתקע זדורוב בלי תשובות טובות לשאלות של טהגניה, מסתבך בגרסאות סותרות או מנפק תשובות תמוהות.

מחדר צדדי מפציע עורך הדין ירום הלוי, ומנסה להגן על לקוחו, ואף לאיים על העיתונאי היסודי שאם ימשיך בדרך זו הריאיון יבוטל

ואז מתרחש דבר שאנחנו בדרך כלל לא רגילים לראות: מחדר צדדי מפציע עורך הדין ירום הלוי, ומנסה להגן על לקוחו, ואף לאיים על העיתונאי היסודי שאם ימשיך בדרך זו הריאיון יבוטל. רוב הראיונות שאנחנו רואים בטלוויזיה מתקיימים בתוך פריים נקי, מסודר, שלא מראה את צוות הצילום, את ציוד התאורה והסאונד, את אנשי ההפקה והדוברים שתפקידם להישאר בצללים. אך הקפיצות החוזרות ונשנות של עו"ד הלוי מאלצות את חדשות 12 לעשות זום אאוט, ולחשוף את המנגנון שפועל מאחורי הריאיון, את הליווי וההנחיה והפעלת הכוח שבדרך כלל נסתרים מאיתנו. בכך טהגניה עושה לצופים שירות כפול: חושף גם את נקודות התורפה של זדורוב, וגם את המנגנון שפועל סביבו ומנסה לצייר אותו כקורבן תמים.

משהו שאנחנו לא רגילים לראות. ומן זדורוב ועו"ד ירום הלוי בראיון לברהנו טגניה | צילום מסך, קשת 12

לסיום, וברוח ימים אלה ומאבק האיתנים שמטלטל את המדינה, אי אפשר שלא להתייחס לקשר הגורדי בין פרשת זדורוב לפרשת נתניהו. אין זה מקרה שמיד עם הזיכוי קפצו שורה של ח"כים ודוברים בימין לחגוג את ה"הוכחה" לכך שפרקליטות המדינה תופרת תיקים ושולחת אנשים חפים מפשע לכלא. בדיוק כמו יוצרי "צל של אמת", גם סביבת נתניהו וה"עיתונאים" המשמשים כשופרות שלו עמלים כבר שנים לייצר מציאות אלטרנטיבית ורדודה, כזו שבה אין מורכבות, שבה מעלימים את השאלות הקשות ואת הראיות כבדות המשקל שהובילו להגשת כתב האישום נגד אדונם, וכך מערערים באופן עמוק את אמון הציבור במוסדות החוק ובבתי המשפט. התוצאה של מציאות רדודה כזו, בין אם זה ב"צל של אמת" ובין אם בערוץ 14, היא ווין-ווין עבור מוטב הסיקור האוהד: במקרה של זיכוי, אפשר לחגוג ולהגיד "אמרנו לכם", ובמקרה של הרשעה, הציבור שקנה את הנרטיב החד ממדי לא יוכל להכיר בלגיטימיות של ההרשעה, אחרי שנות פמפום של "התיקים קורסים", ויראה בה הוכחה נוספת לשחיתות של מערכת החוק והמשפט, ויגבה את זדורוב/נתניהו במאבק במי שגרמו לו עוול.
אל תקנו את הסחורה הרדודה הזו של הצל. תקשיבו לאמת של ברהנו.

תאיר ראדה ז"ל. התיק הפלילי שהסעיר את המדינה יותר מכל תיק אחר | צילום: רפרודוקציה דרור ארצי-ג'יני