צבעים שלא מוסיפים שמחה לחיים

צבעי המאכל אינם המצאה חדשה. כמעט לאורך כל ההיסטוריה האנושית השתמשו בני האדם בצבעים שונים על מנת לשוות למזונם מראה אטרקטיבי יותר. אולם בעבר היו כל צבעי המאכל עשויים מחומרים מהטבע, וזאת לעומת צבעי המאכל הכימיים המקובלים כיום. ישנן עדויות ארכיאולוגיות המעידות על כך שבימי יוון ורומי העתיקה נהגו לצבוע את היין וכי היו אנשים מיוחדים שהיו מופקדים על המלאכה. בימי הביניים נהגו לצבוע את הלחם והחמאה על מנת להפכם למושכים יותר.

בעבר נהגו להיעזר במיני תבלינים כמו הכורכום, המשווה למזון מראה צהוב-כתום, והפפריקה, המעניקה לו גוון אדמדם. בנוסף נעזרו בחומרים דוגמת אבקת סלק, המעניקה למזון צבע ארגמן, ותמציות קליפות ענבים, הנותנות את הצבע הסגול. גם הקרמל המופק מסוכר שימש כצבע מאכל טבעי. גם בימינו ישנם יצרנים הנעזרים בחומרים טבעיים אלו, אולם אחת הבעיות היא שצבעים אלה אינם יציבים לאורך זמן ואף ניחנו בריח או בטעם דומיננטי, דבר העלול להוות גורם מפריע. צבעי המאכל הטבעיים טובים מאלו הסינתטיים, אולם גם במקרה זה לא כל דבר טבעי הוא בהכרח בריא.

ויליאם פרקין, כימאי אנגלי, המציא בשנת 1856 את הצבע הסינתטי הראשון, שהיה בגוון סגול. בשנים הראשונות שימש הצבע רק בתעשיית הטכסטיל, אולם כמה שנים לאחר מכן החלו לעשות בו שימוש גם בתעשיית המזון. צבעי המאכל הסינתטיים עשויים ממגוון חומרים, וביניהם נפט וחומצות חנקתיות. צבעי זפת הפחם, הנחשבים לקבוצה המסוכנת ביותר, עשויים מנפט ומעניקים למזון את גוני הצהוב, האדום והכתום וכן את גוני השחור, הסגול והכחול. הקבוצה השנייה היא קבוצת צבעי האזו, המיוצרים מחומצות חנקתיות ומכילים חנקן. למרות הסכנה שבצריכת צבעי מאכל סינתטיים, משרד הבריאות אינו מונע את השימוש בהם ורק מחייב את היצרנים לציין על האריזה את נוכחותם.

צבעי מאכל נוספים הם הצבעים הטבעיים המופקים ממזון, וביניהם ניתן למצוא את הקרמל המופק מסוכר, את האנאטו המופק מצמח טרופי, את הליקופן האדום המופק מעגבניות, וכן צבעים נוספים המופקים מוויטמינים ומתבלינים מסוימים. צבעים אלה נחשבים לבריאים יותר, אולם גם כאן יש להקפיד על שימוש במינון נכון כדי למנוע נזק אפשרי לאנשים הרגישים לחומרים אלו. חולי צהבת, למשל, צריכים לצרוך כורכום במידה מופחתת.



תוצאות מחקר אפידמיולוגי שהתפרסם בארצות הברית קובעות כי בכל שנה מתים במדינה כ-9,000 בני אדם כתוצאה ממחלות הקשורות לתוספי מזון ולצבעי מאכל. המחקר טוען שבין שישה מיליון ל-33 מיליון אנשים חולים במחלות הנגרמות בגלל צבעי מאכל. במחקר אחר, שנערך באוניברסיטת מלבורן באוסטרליה בקרב קבוצת ילדים שצרכו מזון מעובד שהכיל טרטרזין, נמצאה השפעה על התנהגותם ופגיעה ביכולת הריכוז שלהם. לדברי החוקרים, הטרטרזין עלול לפגוע בנוירוטרנסמיטורים שבמוחנו ולגרום להופעתן של בעיות כגון היפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז, אלרגיות, אסתמה ועוד. יש הסבורים כי בשילוב עם חומרים נוספים הוא גורם גם להופעתם של גידולים סרטניים שונים

אז מה עושים?

בישראל אימצו את שיטת הסימון האירופית ולכן נוהגים לסמן את כל תוספי המזון, וביניהם גם את צבעי המאכל, בקוד המתחיל באות האנגלית E. טווח המספרים שבין E100 (סימנו של הכורכום) ל-E181 שמור לצבעי המאכל. ובכל זאת, הקודים של צבעי המאכל, המסומנים על גבי אריזות המוצרים, אינם ממש ברורים. כצרכנים נבונים הדואגים לבריאותנו ולבריאות בני ביתנו כדאי להקפיד על כמה צעדים:

• רכשו מוצרים שנכתב עליהם באופן ברור כי הם אינם מכילים צבעי מאכל או כי כמות הצבעים בהם מופחתת. ישנם מוצרים כמו שקדי מרק, למשל, שבעבר הכילו טרטרזין וכיום, על פי הצהרת היצרן, הם נטולי צבע מאכל מסרטן.
• העדיפו מוצרים בעלי צבע בהיר יותר.
• יש להימנע ממוצרים הצבועים בצבעי מאכל זהב וכסף. צבעים אלה מכילים מתכות רעילות ואסורים למאכל. הצבעים שסימונם E173, E174 ו-E175 עלולים לפגוע בכליות ובמערכת העצבים ולגרום למחלת האלצהיימר.
• בבישול, באפייה או בקישוט עוגות צרו בעצמכם את צבעי המאכל או קנו צבעי מאכל טבעיים.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה