מה חשבנו על פרק האיחוד של "חברים"

לילך ליכטנברג היא גרופית על גבול האובססיה, ואתמול, אחרי 17 שנים, חלומה התגשם: החברים התאחדו מחדש והיא התיישבה עם חבורה של מכורות כדי לצפות בפרק האיחוד המדובר. אלו מסקנותיה

88 שיתופים | 132 צפיות

השנה היא שנת 2000. ואני עוברת לגור בדירת שותפות. התנאי היחיד שלי לשותפות: פעם בשבוע, כשמשודר פרק של הסדרה "חברים", אף אחד לא פונה אלי, לא נושם, לא שואל או משתעל. 21 דקות שלי ושל החברים מניו יורק. ולאחר שמסתיים הפרק- מריצים אחורה את ההקלטה ורואים שוב.

מלבד לטקס השבועי הזה, דאגתי לשבת בכל רגע פנוי לצפייה ללא חוקים בפרקים המסודרים לפי הסדר בעשרות קלטות וידאו.

מאז ועד ימינו צפיתי בכל פרק מהסדרה עשרות אם לא מאות פעמים! כל פעם זה לפי הסדר ואז מהתחלה ושוב ושוב ושוב. אני יודעת להשלים כל משפט, מה קורה בכל סצנה, לפעמים רק לפי קטע המעבר המוזיקלי. מאות פעמים יצא לי לומר לאנשים: "זה כמו בפרק של חברים ש…" ופה לשלב באלגנטיות מהירה ציטוט מהסדרה. הגעתי לשלב שאני לא צריכה לצפות בפרק, רק לשמוע אותו ובראש אני כבר יודעת מה רואים, דבר שעוזר מאוד בלילות שקשה להרדם. הכל רץ בראש.

"חברים: האיחוד" (צילום: HBOmax)
"חברים: האיחוד" (צילום: HBOmax)

 >> גל מלכה, חגו מהמפקדת בשבילכן, מרגישה שיש לה הכול בחיים

חוץ מהפרק האחרון. עד היום קשה לי לצפות בפרק האחרון, שונאת ומתעבת אותו ולו רק בגלל שהוא אחרון ואחריו אין יותר. ואני לא אדע איך צ'נדלר ומוניקה גידלו את הילדים ואם רוס ורייצ'ל התגרשו.

פאסט פורוורד להיום בצהריים: האיחוד של חברים הודלף בכל העולם כ-24 שעות לפני שידורו הרשמי בארה"ב. חצי שעה לאחר מכן התיישבנו עם שתיה וחטיפים לצפות בו, חבורה של מעריצות הסדרה, שבמקרה עובדות באותו מקום ולא במקרה הגענו כקבוצה למקום שני בקוויז ארצי בנושא "חברים". לכל אחת האובססיה שלה בנושא הסדרה. אחת היתה על במה 24 – הסט המקורי בלוס אנג'לס ששם צולמה הסדרה, אחת יודעת כל פרט טריוויה מסביב לסדרה, אחת היתה בתערוכה של שחזור הסט ופריטים מקוריים, אחת התחילה לראות בנטפליקס והתמכרה ועוד ועוד. כולן יודעות בעל פה כמוני את כל הפרקים. כבר ידענו שמדובר באיחוד של השחקנים ולא בפרק מתוסרט ולכן הגענו עם ציפיות נמוכות. אבל הופתענו!

זהירות – ספויילרים:

היינו די קוליות, יש לציין. התארגנו באיזי התיישבנו וPLAY. אבל איך שהתחילו כתוביות הפתיחה שנכתבו בלוגו הסדרה, נשלפו הטלפונים לסטורי והתחילו התנשפויות של התרגשות. אחד אחד נכנסו השחקנים לסט המשוחזר וכל אחד שנכנס לווה בקריאות: "יא!" "איך השמין!" "כמה בוטוקס!" "מה יש לו בפנים!" "איך היא מזיזה את השפתיים!" "הוא נראה מוזר!".
לא הבנתי מה בדיוק רוצים מהם. עברו 17 שנה מאז הפרק האחרון, חשבתם שהם שמורים בנפטלין? שלא התבגרו והזדקנו? קצת אחרי זה הבנתי שהאובססיביים החדשים בעצם ראו הכל בנטפליקס ומבחינתם החבורה היתה עד לא מזמן בני 30.

ההיילייט מבחינתנו היה שחזור סצנות. השחקנים ישבו סביב שולחן והקריאו טקסטים ששולבו עם הקטעים המקוריים. אף אחת מאיתנו לא היתה צריכה את הטקסטים כדי לדקלם איתם. לשמוע את ליסה קודרו (פיבי) אומרת את המשפט האייקוני: "My eyes! My eyes!!", או לשמוע את רוס ורייצ'ל משחזרים את סצנת הנשיקה הראשונה. הרבה יותר מרגש מלראות את ג'סטין ביבר בתחפושת תפוח האדמה של רוס או דיויד בקהאם מספר שהוא תמיד צפה בחברים בבתי מלון ובנסיעות.

"חברים: האיחוד" (צילום: HBOmax)

אמנם תכננו לראות עשרים דקות ראשונות ולהמשיך ביום עבודה, אבל כעבור שעה ו-45 דקות הבנו שזה כבר לא יקרה והנה הגענו לסיום התוכנית. משום מה אף אחד לא העז להפריע לנו בצפייה האינטראקטיבית. אפילו בעבודה הבינו ש"חברים" זה קדוש.

אז מחר כל העולם ידבר על הגילוי החדש שדיויד שווימר (רוס) וג'ניפר אניסטון (רייצ'ל) נמשכו זה לזה בחיים האמיתיים כבר מהפגישה ראשונה. ושלא עשו עם זה כלום, אגב התגובה של מאט לבלנק (ג'ואי) הייתה למלמל לתוך כוס הקפה: "כן, בטח".

ועל זה שמתיו פרי (צ'נדלר), המצחיקן מהסדרה, נראה מוזר. בקושי דיבר ובעיקר נראה עצוב (בהודעה לעיתונות הסביר אחר כך שהיה אחרי ניתוח חירום בשינים. יה, רייט)

אבל אנחנו מחר נקום בבוקר, כשהאיחוד הזה מאחורנו וכל מה שנחשוב עליו זה שהגיע הזמן לעוד סבב של חברים ושמזל שיש לנו עוד 236 פרקים עד שנגיע שוב לפרק האיחוד.

>> בתי הקולנוע חוזרים, הסרטים הכי שווים